כשקובי התקשר ואמר לי: "סוכות, אתה, עורך וואלה רכב ליום אחד", עניתי אוקיי, אבל מה זה אומר? "עריכת הכתבות, הפנים של העמוד הזה באותו יום יהיו משהו שאתה בוחר, משהו שיכול להיות שונה לגמרי מהשגרה של העמוד, משהו ממך". אוקיי אמרתי. אבל מה זה אומר בדיוק? "תוכל לכתוב מה שתרצה על מה שתרצה". הבנתי, לכתוב. אז תגיד לכתוב!
מה זה לכתוב בעצם? מאז שאני זוכר את עצמי, קראתי ספרות טכנית בנושאים מוטוריים, ספרות בנושא היסטוריה, ספורט ואישים מהעולם המוטורי ותעיד על כך הספרייה שלי, שלא ראתה מעולם ספר "רגיל". לפני כ-10-11 שנים, כתבתי לראשונה מספר מאמרים, כתבות או הגדרה כלשהי לגיבוב מילים שמסכמות נושא. קיצור תולדות יצרן, קראתי לזה אז, חפרתי במעמקי הספרות, האינטרנט וכל מקום מידע וסיכמתי. סוג של, את ההיסטוריה של מספר יצרני רכב בכתבה מסכמת, בעברית.
בכדי להוציא את אותם מאמרים לאור הקמתי את האתר קלאסיק-קאר ובו, מצאתי מעבר להנאה בהתעסקות אינסופית בעולם המוטורי הקלאסי, את החדווה שבכתיבה. באותה תקופה כתבתי את מדור אוטו-קלאסי של מגזין אוטו ובפורמטים אינטרנטיים נוספים ונהנתי מהגיוון ויכולת הספיגה של הטקסט על המסך ועל נייר הכרומו, כשהבנתי שהכתיבה יכולה לבוא לא רק מהראש, מהספרים ומהמידע היבש אלא גם מהרגש, מהחוויה, מתרגום של תחושות גוף, מראה עיניים ודפיקות הלב.
מאותו רגע, נפתח עולם חדש עבורי: בכל חודש לקחתי מספר מכוניות קלאסיות מקומיות שונות לנסיעה. האמת היא, שאי אפשר לקרוא לזה מבחן, שכן הייתה זו נסיעה חווייתית, חיבור רגשי לרגע בין הרכב לביני, תוך שיתוף סיפור הרכב ועברו ולא פחות חשוב - הסיפור של בעליו של הרכב, החיבור שלו לרכב, סיפור השיפוץ וכו'. אז, הבנתי שלכתוב זו לא רק חוויה, זו זכות. זו זכות לכתוב משהו שלא נשאר במגירה אלא יוצא לאור בפורמט זה או אחר, זו זכות להיות הצינור בין הרכב, הסיפור והמידע לבין עיניו של הקורא, זו זכות לקבל מפתחות רכב של אדם שמבחינתו המכונית היא עולמו ולספר את הסיפור, של המכונית, שלו, בשבילה, בשבילו.
כשקובי התקשר ואמר לי "סוכות, אתה, עורך וואלה רכב ליום אחד", נזכרתי באותה זכות, נזכרתי שכבר שנים לא כתבתי, מסתבר שגם קצות האצבעות יכולות להחליד אך לא אוותר על הזכות.
חג שמח!
לאתר Back On Two של ליאור ברוך