סקודה אוקטביה החדשה במבחן דרכים

לפני שנה, כשערכנו כאן מבחן משווה בין שלוש מכוניות משפחתיות - פורד פוקוס, יונדאי אלנטרה i35 וסקודה אוקטביה, חשדנו שגילה המתקדם של הצ'כית יהיה לה לרועץ, והיא תסיים את העימות במקום השני - עם מבט אל המקום השלישי. למרבה הפתעתנו, ועל אף שברזומה שלה נערמו מעל 30 אלף קילומטרים, גברה האוקטביה על האלנטרה ללא קושי, ונאבקה עם הפוקוס במקטעי הניהוג. הנצחון של האוקטביה הותיר אותנו עם שאלה פתוחה: האם היא באמת נטולת נקודות תורפה, או שמא המתחרות עדיין מפגרות בלפחות צעד אחד אחריה?

סקודה העפילה לליגה הבכירה מהיום שהיא חלק מקונצרן פולקסווגן (1996). כי למרות מכוניות דוגמת סקודה פליסיה (המכונית האחרונה שהם פיתחו על פלטפורמה עצמאית), זיהו הגרמנים מוסר עבודה משכנע וחריצות שמוטב לאמץ, אז הם לקחו את מפעליה תחת חסותם וביצעו "אקסטרים מייקאובר" שגרם לתפנית חדה בתפישה הציבורית כלפי המותג.

האוקטביה המשפחתית היא כמובן מטילת ביצי הזהב של המשפחה - והמספרים שלה מדברים לא רק בתאוריה, אלא גם על הכביש: מאז 1996, סקודה מכרה יותר מ-3.7 מיליון חתיכות ב-100 שווקים, ובתשעת החודשים הראשונים של השנה נמסרו בארץ יותר מ-3,000 עותקים. הדור החדש שהפציע אחרי הראפיד העממית מתחיל צעדיו בימים אלה בישראל, ומייד יצאנו לבחון כיצד היא מגיבה לאספלט המקומי.

רק בתחנת הדלק בצומת צמח, הצליחו לזהות שני נהגי אוטובוס את פניה של האוקטביה החדשה. "בוא בוא תראה מוטי, זה החדשה!" אמרו בהתרגשות. "ואו, איזה יפה היא. אני מתלבט בינה לבין הקורולה. היא גם נראית לי. אבל לא יודע, הגרמנים האלה ימח שמם בונים מכוניות חבל על הזמן". בינתיים שאל עמיתו להגה על סוג המנוע, השבנו שאנו ספונים בדגם של ציי הרכב (1.2 ל') ודרכינו נפרדו.

מעניין שהמילה הראשונה שאומרים על הגרסה החדשה של האוקטביה נוגעת דווקא לאיכויות האסתטיות שלה. סקודה, כמו הסלוגן הקולע - "פשוט חכם", לא מקדישה לילות ארוכים למראה החיצוני. הם לא דנים בקימורים, קמטים, כנפיים ומותניים באובססיביות כדי שהלקוחות יתאהבו בגזרה שלה. מבחינתם, צריך לדאוג שהמוצר פונקציונאלי בגבול הטעם הטוב, ואם יצא משהו אמנותי אז יאללה שיהיה, הרווחנו עוד כמה אנשים. גם לטעמנו, האוקטביה הזו בהחלט נראית תקיפה ונאה יותר מכל קודמותיה - אגרסיבית במידה הנכונה, ואלגנטית באיפוק הטכנולוגי שהוא סימן ההיכר של המותג; לבושה ומעונבת כדיפלומט, אבל בלי קישוטים, גימיקים, ועם רק טיפונת יומרה ואמרה. התוצאה היא, ובכן, אוקטביה.

בדיוק כמו המסר החיצוני, כך גם זה הפנימי מדבר בשפה אחת: ישירה. הנדסת האנוש של האוקטביה מסודרת בצורה פשוטה ושימושית, והאיכות שמקיפה אותה לא פחות מלוטשת מזו שתמצאו בגולף או בפאסאט. לא משנה היכן תניחו את כריות האצבעות, תגלו חומרים מהזן שנעים למשש אותו: רך, שוקע במידה הרצויה ומעל הכול - חסין בפני השברים של האספלט הישראלי כנראה.

תנוחת הנהיגה באוקטביה מצוינת. ההגה מתכוונן לעומק ולמרחק והאחיזה מגוף המושבים טובה גם לאנשים גדולים בכמה מידות מהממוצע. לוח המחוונים החדש של האוקטביה פותח במקביל לזה המשרת את הלאון, ומכאן שמערכת התפריטים השתפרה בנראות וכוללת ניווט קל דרך גלגל ההגה עם המון אינפורמציה ממחשב הדרך ומערכת השמע.

זו אגב, המותקנת במרכז עם צג מגע (שאינו מושפע מקרני השמש) תוכננה עם חיישני קרבה: ריחוף קל מעל סף התיחום התחתון יפתח שורה קטנה של תת-סעיפים שדרכם תוכלו לכייל פונקציות שונות ברכב (רדיו, טלפון, כניסות, אורות ותאורה ועוד הרבה אפשרויות). ברשימת האבזור של מפרט 'אמבישן', ניתן גם למצוא כניסות USB ו-AUX, תא כפפות מקורר כולל שליטה על עוצמת המאוורר הפנימי, בקרת אקלים דיגיטאלית, בקרת שיוט, בלוטות', מחזיק משקפי שמש וקיט בטיחות מלא.

צריך כמובן לדבר על המרחבים של האוקטביה, שהרי עליהם היא בנתה רפטואר כמונית מצטיינת וכרכב שאפשר להוביל בו חצי בית. שוב, כמו בגולף או בלאון, הפלטפורמה המודולארית MQB היא נכס יקר מפז; האוקטביה הוסיפה בבסיס הגלגלים שלה 11 ס"מ ל-2.70 מ', לרוחב עוד 4.5 ס"מ והיא גם ארוכה יותר ב-6 ס"מ מהדגם היוצא, מה שמניב צללית שנמתחת מעבר ל-4.65 מ'. התמונה שמתקבלת היא מרחב רגליים אחורי מעורר התפעלות, ותא מטען שנפחו גדל ב-5 ל' ל-568 ל'. יחד עם דלת הליפטבק הכפולה זה אחד מתאי האחסון הענקיים שקיימים בכל הסגמנטים.

אותה הערה שזרק קודם לכן נהג האוטובס, הנוגעת לכישורי המנוע, הדהדה קצת בחלל הנוסעים לקראת קטעי המבחן המאומצים. "תגיד, 1.2 זה לא חלש מידי. לא עדיף את ה-1.4"? עדיף? כן, ברור שעדיף. אם אפשר, אבל ההפרש במחיר לא זניח - כמעט 10 אלפים שקלים.

אפשר להבין את הביקורת ממי שטרם התנסה במנועי ה-TSI הזעירים של פולקסווגן. ועוד יותר כשהנפח הוא בסך הכול 1,200 סמ"ק. אבל עם 105 כ"ס ו-17.8 קג"מ הזמינים מטווח של 1,400 סל"ד, בחיבור לתיבת DSG כפולת מצמדים עם 7 הילוכים, האוקטביה על 1.25 הטונות שלה (אחרי דיאטה של 100 ק"ג), אף פעם לא מרגישה עצלה או מוצאת את עצמה משתרכת בעליות של הרי הצפון.

בנגיעה הראשונה, מגיב המנוע המוגדש בהיסוס קל ביציאה מהמקום - וזה מופנה בעיקר לנהיגה בין ערימות פקקים כשיש לתמרן בין גז וברקס במרווחים קצרים. בנוסף לכך, ישנה לעתים תחושה של "ניתוק" או שיהוי בין ההזנה של הכוח לשילוב של התמסורת הרובוטית, וייתכן שזה נובע בגלל דוושת האצה מעט ספוגית (ביפניות כאמור המצב הפוך בד"כ).

מצד שני, זה לא משהו שמרגישים באופן טורדני ברגע שנחלצים מרצפת הסל"ד. האוקטביה מפצה על כך עם צבירת תאוצה אנרגטית ותזיזתית מ-2,100 טורים ובהעברת הילוכים מהירה מאוד כשהקצב עולה. תוך כדי גלישה לטווח בינוני (80-90 קמ"ש) מתחוור כי פעולת היחידה לינארית, מהירה וחרישית, ואפילו נמרצת משהו במצב S.

הביצועים, כפי שעולה מהמבחן, טובים ואינם מאכזבים: האצה ל-100 קמ"ש היא רושמת ב-10.7 שניות,ו-80 ל-120 קמ"ש ב-7 שניות. בהשוואה ללאון, בקרבייה כאמור מנוע זהה, עושה רושם שהספרדיה החביבה מסתדרת עם חטיבת הכוח הזו טוב יותר בשלב הביצועים, אבל האוקטביה ידידותית יותר לכיס שלכם - 16-18 ק"מ לליטר בנסיעה בינעירונית, וממוצע של 13 ק"מ לליטר במשולב. פערים קטנים, אבל קיימים.

כשצריך, האוקטביה יודעת לתקוף פניות. ומהר. מאוד. ההיגוי שלה, שמתחיל עם הפניה ראשונית חדה, ממשיך עם משוב שמשתפר ככל שמחט ההאצה מטפסת לתחומים לא שגרתיים, ובתוך כך היא חושפת זווית גלגול מזערית, אחיזה גבוהה, ומרכב שניתן לשלוט בו היטב גם כשהעסק קצת מסתבך והזנב מנסה לכשכש.

האוקטביה החדשה היא גם מכונית צפויה - היא משרה על הנהג כמות עשירה של בטחון, הבלמים מתפקדים היטב, אבל גם דואגת שעל הקצה אפשר יהיה לתקן מצבי חירום קיצוניים בלי שהנהג יחוש איבוד שליטה. יש לציין כי גרסה זו, בניגוד לבכירה, ה-1.8 ל' לה מתלה אחורי רב-חיבורי, מצוידת בקורת פיתול רוחבית פשוטה (כמו בגולף 1.2 ל') שעשויה לצמצם את היכולות שלה. אבל, מדובר בהבדלים דקים שצריך לבחון אותם לעומקם.

כשעוברים למצב רפוי, האוקטביה היא בת לוויה נינוחה על הכביש המהיר. יכולת השיכוך על סלילה ישראלית משביעת רצון, וכאן בפרוש מרגישים את הקרדיט שהיא תמיד מקבלת כמכונית משפחתית מוכשרת שמצליחה להישאר הדוקה ונעימה, גם כשהשברים תחתיה מנסים לבקע את הקבינה ולשבור לנו את הישבנים.

נקודת התורפה היחידה בשלב זה, הייתה פריצה של רעשי כביש מבתי הגלגלים. אבל גם במקרה זה, הם לרוב מושתקים ואינם מפריעים למנוחת הנוסעים. בעיר לעומת זאת, נו, המצב פחות טוב כמצופה. האוקטביה, כמו כל מכונית משפחתית ממוצעת לא סופגת את רצף המהמורות של דרום ת"א בלי לקבל זעזוע מכאן ומשם, אבל היא לא נופלת בתחום זה מאף אחת ממתחרותיה ומצליחה לצלוח סמטאות ללא תלונות משמעותיות.

מותר להניח, שמי שהיה בעבר בעליה של סקודה אוקטביה, ימצא כאן את כל מבוקשו ויותר, רק בהגשה הרבה יותר מעודנת, מוקפדת וחכמה. סקודה, על פי הקו שמנחה אותה כמעט 20 שנה, לא דוגלת בטיפולים קיצוניים, מחוללת מהפכות או מתפרעת כשנדרש ריענון בשורותיה של האוקטביה. למעשה, היא בעצם אומרת לכל מי שחלק איתה תקופה: "בוא, בוא הביתה, כל מה שאתה אוהב, מכיר וזקוק לו מחכה לך".

בניגוד ליצרניות אחרות, זהו חלק מסוד ההצלחה של סקודה כיצרן והאוקטביה בפרט. הם בוחנים ולומדים את התחרות ומבצעים שינויים מינוריים במוצר שעל פניו נראה מבוגר, אבל מצליח לשמור על חיוניות מתחת לפני השטח, גם אחרי הרבה מאוד זמן.

דגם המבחן, עם מנוע 1.2 ל' TSI, מה שמכונה בז'רגון הליסינג "רמת הציים", מתחיל ב-132 אלף שקלים ומעליו מנוע ה-1.4 ל' (140 כ"ס) המיועד למגזר הפרטי שיחל ב-140 אלף שקלים. בעתיד, תגענה גם גרסאות ה-1.8 ל' עם 180 כ"ס, ומהדורות דיזל עם 150 כ"ס שמחירן טרם נקבע. אחרי טעימה ראשונה, אפשר לקבוע שהאוקטביה עומדת מאחרי כל ההבטחות, והיא עדיין משכנעת ומכויילת היטב. יחד עם זאת, התחרות השנה (לשם שינוי) תהיה כנראה צמודה יותר משנים קודמות, והצ'כית תאלץ לעבוד טיפה יותר קשה כדי לשמור על תאריה.

עוד הרבה על סקודה בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל