פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מבחן: רנו קפצ'ור ידני 0.9 ל'

      ב-115 אלף שקלים, ובתנאי שתצליחו להיפרד מהגיר האוטומטי, מחכה לכם רכב פנאי שובב, שימושי ונאה מבית היוצר של רנו. אז איפה בכל זאת הוא מחמיץ את קהל היעד?

      אם לא תהיינה הפתעות בלתי רגילות, תימסרנה השנה בסביבות 200 אלף מכוניות. בתוך כל זה, אפשר להצביע על מספר שינויים בהרגלי הצריכה, שהם כאמור תוצאה ישירה של צווי האופנה שהגיעו מעבר לים. ראשית, שני הפלחים הדומיננטים ביותר בענף - משפחתיות ומשפחתיות גדולות (מנהלים) נמצאים במגמת קיטון (הגדולות בשיעור חד). שנית, על חשבון דירוגן של שתי הקטגוריות הפופולריות ביותר מטפסת קבוצת הקרוסאוברים הקומפקטיים; הנוסחה של עמדת פיקוד גבוהה, מרווח גחון סמלי ועיצוב מדליק כבשו את מעמד הביניים - כולם רוצים להרגיש על הגובה.

      אולם, מה קורה כשללב החגיגה מתגנב גיר ידני ומחיר שעל פניו נראה מפתה? האם הוא נכלל בסגל הפותח או נמוג אל מחסני החברה?

      דוגמא מהשטח אפשר לקחת מסקודה יטי ידני, שזוכה להצלחה מוגבלת אך כזו שעוברת בעיקר מפה לאוזן. רנו מצידה, שלחה אלינו במסגרת ריענון המשפחה את הקרוסאובר קפצ'ור בגרסת 900 סמ"'ק טורבו. אלא שהרבה לפני הביצוע, הצרפתים סומכים על העיצוב של הקליאו החדשה שיעשה עבודה תדמיתית כפולה - והקווים שהיא חולקת עם הקפצ'ור יעצבו זהות אחידה שלא ראינו אותה מאז המגאן והלגונה בשנות ה-90; השילוב ההתקפי של סופר מיני ורכב פנאי עמוס קימורים מתומצת אל חזית תוססת שקשה לעמוד בפניה. בשביל רנו, זה אומר שמותר לפנטז על חגיגות לייק איטז 1991.

      מבחן לרנו קפצ'ור ידני 0.9 ל' (ניר בן טובים)

      רק 900 סמ"ק, בשורה לצרכן במצוקה?

      מרבית הלקוחות שייגשו לרכוש את הקפצ'ור, יבחרו במנוע ה-1.2 ל' טורבו ותיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים, כפי שמצויים בקליאו. סבבה מנוע, ביצועים טובים וגם צריכת דלק שלא קורעת את הצורה. לשאר הלקוחות שרוצים רכב פנאי במחיר נוח ונגיש, מציעה קרסו מוטורס את חטיבת הכוח הממוזערת, עם 900 סמ"ק ותיבת 5 הילוכים ידנית. על הנייר, הרומן העממי מסקרן ומבטיח בעיקר מבחינת הרגלי השתייה הצנועים של הקרוסאובר הצרפתי. אבל בפועל, התמונה פחות מרתקת.

      מייד עם הנעת הקפצ'ור מוקפים ב"נהמת" גרגורי 3 הצילינדרים, שלעתים מענגת את חובבי נהיגת הראלי עשירי הדמיון, ובפעמים האחרות נשמעים לאוזן הממוצעת כריקשה מחוזקת במערכת פליטה. כך או כך, השאון אינו שגרתי ולטעמנו, זה די נחמד לצאת קצת מהקופסא.

      בנהיגה עירונית, הקפצ'ור עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. מנוע ה-900 סמ"ק דוחק את המרכב (1.1 טון) היטב, והסיכוי שתרגישו מקומטים ליד מנועי 1,600 סמ"ק קטן יחסית. המרווחים של התיבה הידנית, מה שנקרא "ספייסינג" (יחסי העברה) מחולקים באופן משביע רצון, כלומר קצרים בהתחלה ושגרתיים בהילוכים הגבוהים. את תחושת פיזור הכוח על עקומת הסל"ד, 13.7 קג"מ ב-2,700 סל"ד תקבלו בערך בטווח של היצרן, אבל מכוון שרצועת הכוח צרה והטורבו מנומנם עד 4,000 טורים לפחות, ישנה תחושה שצריך לבחוש בתיבה הידנית בלי הפסקה. וזה עשוי לתסכל.

      כשמורידים את הכפפות, מוטב יהיה להחזיר אותן חזרה ולשוב למצב רגוע. הקפצ'ור משנס מותניו ומשתדל להבריק בתחום הביצועים, אבל מותיר אותנו נטולי התלהבות. במדידות המבחן, תחת כף רגל כבדה, תראו 100 קמ"ש על השעון אחרי 15 שניות איטיות, 50-80 קמ"ש ב-5.5 שניות ו-80 עד 120 קמ"ש ב-12 שניות. האשמה אינה נעוצה בסנכרון התיבה הידנית, אלא מופנית אל מגדש טורבו חסר מחץ וכמה קילוגרמים עודפים.

      הפספוס הגדול ביותר לחובת קפצ'ור נרשם כנראה לצריכת הדלק. כן, מנוע עם פחות מליטר בנפח ובקרת 'עצור וסע', רצוי לו להחזיר בתמורה מספרים טובים בהרבה מ-12.5 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת. אלא שגם בכבישים בינעירוניים, הוא לא מציית לפרסומי היצרן, שכן הוא מצליח לגרד את ה-13.4 ק"מ ב-ל-ב-ד. ואלו הפרשים גדולים מידי.

      מבחן לרנו קפצ'ור ידני 0.9 ל' (ניר בן טובים)

      כבישים, תלוי איזה סוג

      בקילומטרים הראשונים מסתמן כי הקפצ'ור הידני פחות מלוטש ורהוט מאחיו החזק. מבחינת כיול הם כמעט שווים, בין אם בסידור המתלים (מקפרסון וקורת רוחב), הבלמים (דיסק ותוף) או הצמיגים. החישוקים הגדולים שלו, 17 אינטש, כפופים לרמת האזור ('קולקשן' במבחן), ולכן חלק מהבעיות בספיגה לכאורה נקשרות לשתלים קוסמטיים שמושפעים מאיכות הסלילה הישראלית.

      ובעיות באגף הנוחות, צצות ומציצות. מחד, בכבישים חוצי מדינה הוא משייט בנוחות מרשימה ב-110-120 קמ"ש ורגיש אך ורק לרעשי כביש. מאידך, ובייחוד כשהקפצ'ור מתעמת עם רצועת אספלט מחורצת ושבורה שמאתגרת את עמידותו, המתלים שלו מקפצים ומתעטשים בלי הרף, והוא מרים ידיים כשנדרש טיפול הולם בבורות ושקעים, קטנים או גדולים.

      כושר הספיגה שלו מצמצם את הנגיעה הראשונית באספלט נחות, אבל מהלך מתלה רפוי שולח את המהמורות בלי מידה של סינון ישירות לקבינה. בדומה לכך, ותוך כדי מעבר על שטף אזורים עירוניים מצולקים, מתקבלת אצל הנהג תחושה פנימית לא נוחה, שהקפצ'ור עשוי לאבד משהו אחרי כמה חבטות. ואם אתם שוקלים גיחה לשבילים, קחו בחשבון ש-17 ס"מ מרווח גחון זה כל מה שמפריד ביניכם לאדמה. זה, והרבה פלסטיקה.

      במקטעים הדינמיים, הקפצ'ור שומר על אחיזה גבוהה, אבל נוטה, כמו כל קרוסאובר גבה קומה לרכון קלות על הצירים ולפתח זווית גלגול שמורגשת בחלק האחורי. בסך הכול, יש לו יכולת טובה לתקשר עם הנהג דרך מערכת היגוי חשמלית לא רעה, וגם הבלמים מתפקדים כהלכה כשמבקשים האטה מבוקרת או פתאומית (אם כי לעתים המרכב מתנדנד).

      יש מה לראות, פחות למשש

      הפיצוי על ביצועים גבוליים ורדומים, מגיע בגדול כשבוחנים את הקפצ'ור בלי לנבור בקרביים, כי אין מחלוקת שמדובר ברכב יפה מאוד, מושך ורווי בקסם אישי. הוא גם פרופורציונלי בהשוואה לכל מיני יצירות מוזרות מההיסטוריה של החברה, ומותיר רושם חיצוני בעל אורך חיים ממושך מהרגיל, כזה שלא יימאס עליכם גם אחרי כמה שנים ויחזיק מעמד על רקע מתיחת פנים ראשונה.

      רכב המבחן אובזר ברמת הידור גבוהה, חיצונית ופנימית, וכולל כל מה שצריך על מנת לתפעל סלולרי מהדור האחרון, שמע, ניווט (מובנה), בקרת שיוט ועוד, הכול כאן. אבל כל הגימיקים והעיטורים מטעם ועדת הקישוט בעצם אינם נחוצים, כי מהפן השימושי הוא נותן מענה מעולה, כולל בסעיף הנדסת האנוש.

      מושבי הנהג והנוסע נוחים - מרווח מאוד במעגל הקרוב, והתמיכה גם היא מותאמת נכון לירכיים והאגן. המרחבים ברצפת המכונית מאפשרים לנווט על שלוש הדוושות בלי מעידות מביכות כמו בקליאו, וכן נציין לזכות קפצ'ור את המגירה הנשלפת (11 ליטר) במקום תא כפפות ושדה ראייה שמקל על התמרונים. בהחלט נעים להתנהל עם הקפצ'ור מעמדת הקפיטן. רק חבל שאיכות החומרים הפשוטה משאירה מקום לשיפור משמעותי.

      בשורה השנייה של קפצ'ור אפשר למצוא פתרונות רבים לנשיאת מטען. נפח האחסון הוא 375 ל', ואפשר להגדיל בלי לוותר על שורה שתיים על ידי הזזת המסילות של המושבים כמה סנטימטרים ולקבל 455 ל'. גם הנגישות אליו מצוינת בזכות סף טעינה נוח וקיפול כל המושבים מקנה לכם מעל 1,200 ל'.

      מבחן לרנו קפצ'ור ידני 0.9 ל' (ניר בן טובים)

      בעיית התמורה?

      העובדה שרבים באוכלוסייה נשבים בחבילה שנקראת "רכבי פנאי", אינה באה בהפתעה. השוק הישראלי מאמץ גישה מערבית ונפטר מהרגלים עתיקים. התהליך הזה קורה אמנם בצעדים מדודים, אבל עם עובדות כבר אי אפשר להתווכח: מכוניות מיני מככבות בטבלאות, גיר ידני אינו מילה נרדפת למחלה וסטיישן, רחמנא ליצלן, כבר מוכרז ברשימת הדרישות של המשפחה הממוצעת בנשימה אחת עם אייפון.

      רנו קפצ'ור שואף למזג מספר תכונות אטרקטיביות באריזה אחת. אך הוא קולע לאחת מהן במדויק, ומחמיץ כמעט את כל היתר. ברשימת המחמאות, עיצובו החיצוני, השימושיות, האבזור והייחוד הם הצדדים החזקים ביותר שלו. וזה בולט בכל מקום אליו הגלגלים שלו מופנים - מביטים, שואלים, מתקרבים, ונורא להוטים לברר עוד פרטים.

      ברשימת התלונות, הקפצ'ור, בגרסה זו לפחות, מתגלה כרכב שהפער בין הרושם הוויזואלי המתוק לביצוע על הכביש תהומי ומוחשי: המנוע נטול עוצמה או אישיות, אין לו יתרון על פני מנועי 1.6 ל' בצריכת הדלק, הנסיעה קופצנית כשהכביש קצת פחות סלחן, ואיכות הפנים מקבלת ציון בינוני מינוס. כשלכך מוסיפים פער מחיר של כ-15 אלף שקלים מהדגם האוטומטי, הוא עשוי למצוא את עצמו מחוץ לרשימת כלי הרכב הנבחרים.

      עוד הרבה על רנו בוואלה! רכב

      לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל

      מבחן לרנו קפצ'ור ידני 0.9 ל' (ניר בן טובים)