יורד מהארץ, ולא מביט אחורה

אני מכיר את ה' קצת יותר מעשר שנים. כשפגשתי אותו לראשונה הוא היה עיתונאי צעיר במקומון תל-אביבי ותיק, שהספיק מאז להחזיר את נשמתו לבורא.

עכשיו, לקראת אמצע שנות השלושים לחייו, ה' אשתו ובתו הפעוטה סיימו לארוז את רכושם הצנוע והשבוע הם יוצאים למסע ארוך למקום שמסתמן כארצם החדשה. לא, לא ברלין, הוא אמר בצחוק מריר, אני אמנם לא נצר ישיר של קורבנות שואה, אבל השפה הגרמנית מעבירה בי צמרמורת, לאשתי יש דרכון בריטי – אנחנו נוסעים לאוסטרליה, מסתובבת שמועה ששוקלים לבטל שם את מגבלת המהירות בכבישים מסוימים, אולי יעניין אותך להצטרף ולחיות במדינה שמפיקה גרסה משלה לטופ-גיר. לא תודה, עניתי, אני כבר חי באי מוקף כרישים. אתה חי באי קטן ונצור, אני עובר לאי הגדול בעולם, יש כאלה שקוראים לו יבשת.

תרשה לי לכתוב עליך בטור שלי השבוע, ביקשתי. תרגיש חופשי, תמיד חיפשתי את חמש-עשרה דקות התהילה שלי, והנה הן תופסות אותי בדרך לשדה התעופה. נכון, אמרתי לו, אין לך דירה משלך וסביר להניח שגם לא תהיה, אתה לא עובד במקצוע שרכשת כי אי אפשר להתפרנס ממנו, השם האמצעי שלך הוא "מינוס בבנק", פנסיה היא דבר-מה נשגב עבורך, המדינה לא מתכוונת לנקוף אצבע כדי שתוכל לפרנס את הילדה שלך בכבוד, ועדיין נשאלת השאלה – למה אתה עוזב כשסופסוף אפשר לשתות פה קפה בחמישה שקלים? לפני שאני עונה לך, אני מוכרח לשאול, אתה מתכוון לקרוא לי ה' בטור שלך? כן, אמרתי, על-פי תפיסתי הסגנונית אין חשיבות לשמות, רק לסיפורים, חוץ מזה, מה איכפת לך? לא יודע, ה' בטח קצת כבד לחלק מהאנשים, במיוחד לאלה שקראו את ספרו של ז'וזה סאראמאגו "קין".

אתה יודע בדיוק למה אני סוגר את הבאסטה, המשיך ה', אבל אם כבר שאלת, זוהי תשובתי המזוקקת: אני מרגיש יתום, חסר משפחה, נטוש לגורלי, ולא בגלל שאין לי משפחה ביולוגית וחברים, אני מדבר על העדר מוחלט של המושג "ערבות הדדית" בחיי, אתה מכיר אותי, אני לא מפונק, גם אשתי פייטרית לא קטנה, אנחנו לא עוזבים כי קשה, אנחנו עוזבים כי אנחנו לבד, וכדברי השיר – "אם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה". אחי, אתה מעלה דמעות בעיני, אמרתי לו והתכוונתי באמת. אתה צריך לבכות, הוא ענה, גם אתה לבד, אתה וכל מי שאינו מחובר לעטיני ההון והשלטון.

אז זהו, ככה מסתיים הפרק הישראלי בחייך, שאלתי בתסכול בסוף פגישתנו וידעתי שהוא צודק לא פחות מהרצל, שהפליא לחזות מדינה לעם היהודי. כן, שיהיה לך כל טוב, אנצור אותך בלבי, אמר ונפרד ממני בדרכו להיפרד מיתר חבריו, מעירו, ממולדתו, משפתו.

באותו ערב קראתי פרקים נבחרים מדו"ח מבקר המדינה. משרד התחבורה זרק לעזאזל ארבעה מיליארד שקלים ונכשל בניהול פרויקט הרכבת הקלה בגוש-דן, משרד התחבורה ומשרד האוצר נתנו במתנה לאגד מיליארד שקלים שלא הגיעו לה, עוד מיליארד שקלים מתאדים בגלל רפורמת קווי האוטובוס בגוש-דן שפגעה בנוסעים, משרד האוצר צ'יפר את חברת טבע בשניים-עשר מיליארד שקלים, אותו משרד אוצר איבד חמישה-עשר מיליארד שקלים בגלל חוזי אספקת גז מרושלים. בערב אחד ספרתי שלושים ושלושה (!) מיליארד שקלים שהגניוס היהודי פיזר ברוח. רגע, האם הגרעון ההיסטרי שבגללו שר האוצר כה מטיב עם מעמד הביניים, לא היה בסך הכול ארבעים מיליארד שקלים?

נניח למדורי הכלכלה להתחשבן עם השקר המהלך המתקרא שר האוצר. לנו, הנהגים, הנוסעים וחובבי-הרכב יש חשבון מר עם אביר הפריימריז, שר התחבורה ישראל כץ ירום הודו. זאת הקדנציה השנייה שלו והוא האחראי לבזבוז המטורף, לחלמאות, לקלות הדעת ולזלזול המתמשך בציבור. בכל מדינה מתוקנת הוא היה מתפטר בעקבות חשיפת המחדלים המדממים שבתחום אחריותו. אם הוא לא היה מתפטר, הוא היה מפוטר. למה זה לא קורה? למה אנחנו אדישים לדו"ח מבקר המדינה?

המבנה החברתי-פוליטי בישראל מזכיר אוסף של כנופיות בעלות מכנה משותף רופף וארעי. הכנופיה של ש"ס, הכנופיה של החרדים האשכנזים, הכנופיה של המתנחלים, הכנופיה של הוועדים החזקים, הכנופיה של חברי מרכז הליכוד, הכנופיה של בעלי ההון, ועוד כהנה וכהנה כנופיות לוויין שמרחפות בחלל ויונקות משאבים מהקופה הציבורית.

הכנופיות מצפצפות על דו"ח מבקר המדינה, גם בית המשפט העליון לא ממש מזיז להן. הכנופיות לא מכירות במדינת ישראל, את זה הן משאירות לפלסטינאים. יש להן חוק משלהם, חוק הג'ונגל – כל דאלים גבר. שר התחבורה ישראל כץ מרושת היטב בהוויית הכנופיות ולכן הוא מתגלגל מצחוק עכשיו. הגהנום יקפא לפני שהוא ייקח אחריות לכישלונותיו, הוא כאן בשביל להישאר.

ה' לא יישאר כאן. הוא ספרדי מצד אביו, אבל לא ש"סניק, הוא צאצא לרבנים אשכנזים מצד אימו, אבל לא דתי, הוא תומך בפשרה טריטוריאלית תמורת שלום, הוא אינו חבר וועד עובדים, את שפתם של חברי מרכז הליכוד הוא אינו דובר, אין לו ולמשפחתו הון או רשת-בטחון כלכלית כלשהי. הוא יתום, חסר משפחה, נטוש לגורלו, ובדרך לאוסטרליה.

היה שלום ה' חברי, שכח את הסיוט שהשארת מאחוריך, ראה ברכה בעמלך ותיזהר מקנגורואים שחוצים את הכביש.