בוגטי חנכה גרסה נוספת בסדרת המהדורות המוגבלות של הווירון העילאית, כאשר את האירוע עצמו היא שמרה למסגרת תערוכת דובאי. המכונית השלישית, מתוך שש, היא גרסת 'מאיו קונסטנטיני', וכמו קודמותיה גם היא נולדה כמחווה לסיומה של תקופת הוירון הנוכחית, וכן כהוקרה לאנשים שהשפיעו על מותג הרכב הצרפתי-איטלקי לאורך כל שנותיו.
כפי שנגזר משמה, מאיו קוסטנטיני, היא חולקת כבוד לנהג מירוצים בשם ברטולמיו מאיו קונסטנטיני, שהיה חבר וקולגה של אטורה בוגטי, מייסד המותג ומי שהושם אחראי לניהול חטיבת המירוצים של בוגטי בין השנים 1927-1935. הוא זכה במספר גדול של תארים, אבל זוכרים לו בעיקר את מירוץ טרגה פיוריו בו זכה פעמיים עם בוגטי טייפ 35.
הויירון מאיו נבדלת משאר החברות למשפחה בגוון כחול קלאסי ודיפונים מוכספים במותניה עשויים אלומיניום. בוגטי לא השתדלה מעבר למה שנחוץ כדי להבליט את עיצובה, כך שהיא מסכמת את התוספות הקוסמטיות בכנף חצי שקופה מאחור וסמלון (איור) של מסלול טרגה פיוריו תחתיה.
נאמנות למקור היא פן די מהותי, ולכן בוגטי לא טיפלה במנוע (למה לגעת בפנינה כזו), כך שהיא נושאת בקרביה את אותה תחנת כוח עוצמתית כמו בדגם הסדרתי; הנפח הוא 8.0 ל' עם ארבעה מגדשי טורבו W16, שמחלץ תפוקה מרבית של 1,200 כ"ס ו-152 קג"מ. היא מאיצה ל-100 קמ"ש ב-2.5 שניות ומהירותה המרבית כ-410 קמ"ש. הכוח עובר לכל הגלגלים דרך תיבת 7 הילוכים כפולת מצמדים.
בוגטי תייצר רק שלושה עותקים של מאיו, ומחיר כל אחד כ-3 מיליון יורו (15 מיליון שקלים). את תא הנוסעים תקבלו עם עיטורים מיוחדים לגרסה, כולל ריפודי אלקנטרה יוצאי דופן, לצד הטבעות סמליות בכותר קונסטנטיני על גוף המושבים, וחלק מהדיפונים. כל זה כאמור, שלא תשכחו מי עומד מאחרי המותג בכל פעם שתראו אותה. ריספקט.
עוד הרבה על בוגטי בוואלה! רכב
