מבחן: רנו קליאו RS קאפ. דבורה עסוקה

הגרסאות הספורטיביות של רנו קליאו, היו פעמים רבות סמן ימני קיצוני בליגת הסופר מיני החמות. אחרי שפיג'ו לקחה כיוון אחר ופושר במאבק עם ה-206 וה-207 GTI, רנו התעקשו לשמור על הגחלת ואפילו להגביר מדי פעם את עצמת הלהבות. אז זו הייתה הקליאו וויליאמס מהדור הראשון שלא הגיעה לארץ (הישראלי נדרש להסתפק בקליאו RSI), המשיך עם הקליאו ספורט ומנוע ה-2.0 האטמוספרי שלה שהטריף לנו את המוח בסוף האלף הקודם, המשיך עם ההתחזקות וגם עם מעט אבדן הדרך בגרסה האחרונה.

אולם כעת, בדור החדש של הקליאו, הגרסה החמה ביותר שלה עשתה עליה - RS קאפ, אבל, בלימת חירום. הצרפתיה השובבה הזו בחרה לסלול לעצמה כביש חדש - חלק מכם יחשבו שצר מבעבר, אחרים יחלקו ויאמרו שרחב ובטוח מקודם, כשהיא תוקעת שתי דרישות בלתי ניתנות לשינוי - עם אך ורק תיבה אוטומטית (בדומה להחלטה בסיאט עם האיביזה FR וקופרה) ושניה עם מרכב של 5 דלתות. רק 5 דלתות. אין 3.

עם מכל דלק גדוש וראש מלא בשאלות יצאנו אל הכבישים האמיתיים כדי לבחון איך עומדת התפישה הזו עם המציאות ולא פחות חשוב, עם הבלוטה הקטנה ההיא במוח שלנו, שאוהבת להדליק את מכשיר ה-CT כשאנחנו נהנים מאחורי ההגה. אם אנחנו נהנים.

אם תשאלו את פרח הנהיגה שמגיע למפגשי תמיכה למכורים למכוניות בשישי אח"צ, מה דעתו על קומבינציית הדלתות והתיבה האוטומטית, סביר להניח שתקבלו את מפתח הגוז'ונים לפנים וכשתתעוררו, תחפשו שיניים על האדמה. את "אבא תקנה לי" יהיה יותר קל לשכנע, אבל את הלב זה לא צובט, או לפחות פחות. מנגד, אם תשאלו את המתבגר שבעברו כמה מכוניות חמימות, שבארנקו את הכסף המספיק כדי לקנות מכונית יקרה שכזו ושבבית כבר זוחלים על הרצפה אחד או שני מכשירים להפקת נזלת, תקבלו קצת יותר הבנה.

אז מה רנו עשו? בכל הקשור לעיצוב לפחות, הם דאגו להעלים את ידיות הדלתות האחוריות במסגרת החלון (בדומה לאלפא 147 עליה השלום) כדי לשמור על העיצוב הזורם של דגמי ה-3 דלתות שכ-ו-ל-ם יודעים להעריך. בנושא התיבה, זו לא סתם עוד תיבה אוטומטית, אלא כפולת מצמדים שמבטיחה לשפר את הביצועים עם העברות הילוכים מהירות ולא פחות חשוב, את צריכת הדלק. ויאללה, קיבלתם גם פדאלים מאחורי ההגה להעברת הילוכים כדי שתרגישו כמו במכונית פורמולה.

ישקר לכם מי שיאמר שבקבוצה הזו כוח לא משחק תפקיד ושכשיש הנעה קדמית, כל הכוח הזה מתבזבז. הקליאו הזו שמגיעה בגרסת הקאפ המהוקצעת, יודעת להתמודד עם מה שהמנוע מציע, גם אם לא ממש נראית כמו אחת שנבנתה מסביב ליחידת הכוח שלה. 1.6 ליטר זה הנפח שתמצאו מעל הבוכנות וגם מגדש טורבו וגם מצנן ביניים וכל זה מפיק 200 כ"ס ב-6,000 סל"ד לצד 24.4 קג"מ שזמינים ב-1,750 סל"ד. זה בכלל לא מעט כוח, גם בהתחשב במשקל של 1,279 קילוגרמים של ברזלים, פלסטיק ושמנים מסביב.

הקליאו סובלת מחוסר של 3.6 קג"מ ביחס למתחרה העיקרית שלה, ה-208 GTI של פיג'ו, אבל כשרומסים לה את הדוושה הימנית היא זזה. מהר. הדחיפות של המנוע הקטן מורגשות בבטן וגם מצלילי זרימת האוויר בלחץ דרך האגזוז. אין באס, אין נהמה, רק קולות מולקולות הגזים השרופים שמנסות למצוא את דרכן החוצה מהצינור הארוך במהירות האפשרית, מבלי להרגיז את הסביבה.

דף היצרן מספר על 6.7 שניות בהאצה הנחושה מעמידה ל-100 קמ"ש, בעזרת בקרת השיגור (לחיצה על מתג הספורט, משיכת שני מנופי ההילוכים באותו זמן, רגל שמאל על הברקס, רגל ימין על הגז ו... בום!), אבל רכב המבחן שהגיע אלינו הרגיש טחון ועייף. האונס הקבוצתי והסדרתי שעבר בעשרת אלפי הקילומטרים שהספיק לעבור הפך אותה למכונה שסבלה המון וזה מורגש מאוד, גם ברשרושים שבוקעים מכל מקום בתא הנוסעים.

תיבת המצמד הכפול הרגישה מהוססת בהעברות ההילוכים, ובהחלקת הראשון והצמיגים השחוקים שרק ימים אחדים קודם לכן נטחנו עד דק במסלול בכוכב יאיר התקשו לעמוד בכוח. במדידות שלנו, הקליאו הזו לא הצליחה להשלים את אותה משימה בפחות מ-8 שניות. במבחני האצות הביניים לעומת זאת, כשהאחיזה בצמיגים פחות משמעותית, היא האיצה מ-80 ל-120 קמ"ש תוך 5.8 שניות (בדיוק כפי שגילינו בהשקתה העולמית) וזה יפה מאוד. למזלה של הקליאו הזו, נהגנו בה בהשקתה העולמית ואנו יודעים בדיוק למה היא מסוגלת ואיך היא אמורה להרגיש - הרבה יותר טוב ממצבו העגום של רכב המבחן.

רגע לפני שהטחנו את הקליאו הזו לתוך אחד מכבישי הנהיגה הקיצוניים שקיימים במדינה ברמת המורכבות שלהם - פיתולים, שיבושים ושינויי גובה, עוד היינו צריכים לשייט לצד כולם בכבישים האוטוסטראדיים. הקליאו RS מרגישה שם טוב, קצת לחוצה מבחינת החספוס והתחושה, אבל המתלים שלה עושים עבודה טובה בסך הכל בניסיון לבודד את הנוסעים מפגעי הסלילה. לא מטרידה, אבל בהחלט מוחשית כמו שהיינו מצפים ממכונית ספורטיבית. המנוע יכול, אבל לא ממש רוצה להסתובב מתחת ל-2,000 סל"ד בשיוט ולכן צריך להמריצו לתחום אקטיבי יותר, אבל כשרוצים להאיץ, היא כאמור פורצת קדימה בנחישות.

אולם לא צריך יותר ממספר קילומטרים להבין שמשהו הדוק מדי בתא הנוסעים שלה. מצד אחד הגג קרוב מאוד לראש וכל כיפוף קדימה מלווה בנגיחה בסוכך השמש, מצד שני, ברך ימין צמודה קבוע אל בסיס הדשבורד ומצד שלישי, אם יש כזה, מרפק שמאל נדבק לדלת. מאוחר יותר, בקטעים המסולסלים, זה גם יפריע לתפעול תקין של ההגה.

הצמיגים מתים, את זה כבר גילינו בהתחלה ובכביש המפותל שבו כל מכונית צריכה לגייס את כל כשרונה, השחיקה הזו בלטה מאוד. תת היגוי מוחשי הורגש בכניסה לפניות חרף הניסיונות של הדיפרנציאל האלקטרוני להצמיד אותנו לכביש, מה שהצריך כניסה על הבלמים עם יותר משקל מהרגיל כדי למקסם את האחיזה. אז גם האחוריים השחוקים עוד יותר ממהרים להתנתק מהקרקע - זה נחמד על מסלולון אבל לא מתקבל בהבנה בנהיגה ספורטיבית על כביש הדוק ובכלל גורם לבקרת היציבות לעבוד קשה.

גם בלי קשר לצמיגים השחוקים, ההגה של הקליאו הרגיש לנו אחרת כעת. הכוונה, בדיוק כמו שהרגשנו בהשקה, אבל פחות אטרקטיבי. פחות נכון. הסיבה - רק לפני חודשים אחדים נהגנו ב-208 GTI של פיג'ו ושם ההגה מצליח לפתוח את הצ'אקרות של כל מי שאוחז בו. בקליאו הוא עושה את העבודה טוב, מפנה ומדייק, אבל פחות מרגש בתחושות שלו.

לפני שיצאנו למבחן, כשבראש שלנו הקליאו RS קאפ החדשה זכורה לנו לטוב לאחר ההיכרות עמה בספרד, האמנו שיהיה קל לסכם את המבחן הישראלי שלה. ציפינו להתלונן על חוסר נוחות על הכבישים הלא איכותיים שלנו, אך זה לא המצב. חשבנו שגם עניין הדלתות ותיבת ההילוכים יהיו גורמים מעכבים, אבל גם הנייר הזה גולגל ונקלע בול לפח. בפועל, העניין מסובך יותר.

הקליאו הזו יקרה. פשוט יקרה. 185 אלף שקל זה המון כסף עבור מכונית קטנה, חמה ככל שתהיה. אין ספק שיש לה את המראה הנכון, את המנוע הראוי וגם את היכולות הנכונות. אולם גם כשמתעלמים ממצבו הרעוע של רכב המבחן, המחיר עדיין סוגר את הארנק. לקליאו הזו יש אמנם מעט מאוד חסרונות, אבל מספיק רק אחד כדי לגרום לכם להרים את הראש ולשאול האם זו מכונת הכיף הכי טובה שאפשר לקנות בכסף הזה. אם אוטומציה בתיבה זה חשוב, אז כן. אם לא, הצרפתיה היריבה מחכה לה בסיבוב עם גיר ידני ו-3 דלתות.

עוד על רנו בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן

לייק אחד וגם אתם חברים שלנו בפייסבוק