פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרכב נהרס מהגשם, חברת הביטוח ניסתה להתחכם

      אדם שרכבו הוצף מים בעקבות עמידה ממושכת תבע פיצוי מחברת הביטוח, אלא שזו ניסתה להתנער באמצעות פרשנות מילולית ומונחים מעורפלים. כיצד הכריע בית המשפט?

      מעת לעת אנו זוכים לשעורים חשובים מחברות הביטוח (כגון – איך להתעשר מלא לשלם למבוטחים), ואפילו ללמוד את השפה העברית על בוריה. למשל, תילי מילים כבר נכתבו ע"י שופטי ישראל לגבי פרשנות המונח "גניבה" לעומת "פריצה" (כלומר האם יש כיסוי ביטוחי רק לגניבה שמלווה בסימני שימוש בכוח?!) או לגבי המינוח "קריסת בניין" (האם כולל קריסה כתוצאת כשל הנדסי או לא). בעצם, עד היום לא הצליחו מיליוני המבוטחים במדינתנו להגיע להסכמה עם חברות הביטוח שלהם מה בכלל משמעות המילה "תאונה" (וכמובן - "תאונת דרכים" שאפילו אחרי שהמחוקק נדרש להגדרתה המדוייקת, היא זקוקה לפרשנות, שלא לדבר על פנינת הלשון "נזק תוצאתי").

      ולמה זה מעניין? כי כשקורה מקרה הביטוח וחברת הביטוח מסרבת לשלם בשל מחלוקת על פרשנות של איזו מילה בפוליסה – ההבדל בין הפרשנויות המילוליות עלול להיות שווה מיליוני ש"ח.

      נאמר מיד, כי לפעמים (רוב הפעמים) – המשמעות הפשוטה והשגורה בשפה היא גם המשמעות שיש לייחס למילה הכתובה בפוליסה. סליחה, בחריג אחד – אם חברת הביטוח לא רוצה לשלם, היא תיקח אותנו גם למחוזות של מילון ואולי אפילו עד למחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה, הכל כדי להוכיח למה היא לא צריכה לשלם.

      נזקי אמא אדמה – מי ישלם?

      היום נבלוש ונתחקה אחר מקורה ומשמעותה של המילה "שטפון", בקשר לנזק לרכב, אותה נאלץ י"ב ללמוד על בוריה וגם, לצערו, להבחן עליה בבית המשפט.

      ביום בהיר אחד, י"ב נכנס לרכבו לאחר שלא נהג בו ארבעה חודשים וניסה להתניע אותו – ללא הצלחה. הרכב נגרר למוסך ושם התברר שהרכב עבר הצפה קשה. קשה עד כדי כך שאפילו בלוח השעונים נמצא מים, כל רצפת הרכב היתה רטובה, עובש התפשט לשטיחים ולמושבים, והרכב סבל מחלודה בכל מכלוליו.

      י"ב פנה לחברת הביטוח שלו. השמאי שנשלח אישר את מצב הרכב, וקבע שמקורו בהימצאות הרכב בתנאים של רטיבות לאורך זמן ממושך, וכי אילו היה י"ב מטפל ברכבו יותר סמוך לאירוע – הנזק היה הרבה פחות כבד. י"ב לא הבין לאיזה "אירוע" הכוונה - האם לקיומו של חורף עם גשמים בישראל? והאם הוא האשם בכך שהחורף ארך "זמן ממושך"?

      י"ב הבין סופית שהוא אשם כשקיבל את מכתב הדחיה של חברת הביטוח אשר הטיחה בו כי החנה את הרכב בשטח פתוח (האם עליו להחנות את הרכב בתוך הסלון, אם אין לו חניה מקורה?) וכן אולי נסתמו מעברי הניקוז ע"י עלים וזה מה שגרם לחדירת מים לתוך הרכב. אולי, תהה י"ב, אני גם אשם שהיתה רוח והעיפה את העלים?!

      י"ב באמת ובתמים לא הבין על מה מדברת חברת הביטוח ואם היא בכלל מדברת עברית, אבל ליתר בטחון הלך לבדוק בפוליסה שבידו. שם אכן כתוב שיש כיסוי ל- " שטפון, סערה, שלג וברד, והתפרצות הר געש". האם הצפת הרכב ממי גשמים אינה בבחינת קל וחומר?

      מעשיות מטעם חברת הביטוח

      אך כידוע, חוסך שבטו שונא בנו, ומנת החינוך העיקרית עוד היתה לפני י"ב. (רק) לאחר שהגיש את התביעה לבית המשפט, המציאה חברת הביטוח נימוק חדש לדחייה וזאת לאחר שבדקה (וזאת טרחה לעשות רק לאחר שהרכב של י"ב כבר "הלך קאפוט" והוא נשאר בלי הפיצוי) ומצאה שבכלל לא מדובר ב- "שטפון", מאחר ולפי מילון אבן שושן שטפון הוא "הצפה במים של שטח יבש תוך פרק זמן קצר".

      למזלו של י"ב, השופט שדן בתיק לא היה פנוי לעסוק בפלפולי לשון אקדמיים וכך קבע: "הפרשנות הראויה לתנאי הפוליסה צריכה לתאום את ציפיותיהם הסבירות של המבוטחים בהתאם למשמעות הטבעית (ולא המילונית – טכנית) של הדברים". גם השופט די התקשה להבין והיקשה: "האם רק במקרה של תקופה קצרה של גשם חזק שהיה מציף את חצר ביתו של י"ב כך שהרכב היה "טובע" – יש כיסוי ביטוחי? ואם כתוצאה מהגשם והרוח עפים עלים וסותמים את מעברי הניקוז ומי הגשם חודשים לרכב – זה לא "שטפון"?

      חברת הביטוח עדיין לא ויתרה על החינוך הלשוני, ועכשיו העלתה את הטענה ש"שטפון" הוא רק הצפה. שוב עמד השופט משתאה – האם שטפון אינו יכול להגרם גם בעקבות דליפה או חדירה של מים? סיכומו של השטפון - השופט קבע שזה בכלל לא משנה אם זו הצפה וכו' – העיקר הוא שחדרו מים לרכב.

      אך י"ב עדיין לא עבר את המבחן. כעת היה צריך לדון בטענת חברת הביטוח כי גם אם זה "שטפון" הרי שהנזק נגרם באשמת י"ב עצמו כיוון שהזניח את רכבו ואין מדובר ב"תאונה", ושוב חזרנו לדיון האינסופי במשמעות המילה "תאונה". הסתבר כי י"ב קנה את הרכב מלכתחילה רק לצרכי תחביב ונסיעות נדירות; כי היה לו רכב אחר לשימוש יומיומי כי טיפל ברכב רק במוסך המרכזי ובתדירות הנדרשת; וכי בתקופת "הזנחת הרכב" - אביו ז"ל חלה ומת.

      בעל הרכב אשם?

      אך חברת הביטוח בשלה, ושוב העלתה את עניין סתימת מעברי הניקוז בעלים ואף הוסיפה והטיחה בי"ב שבכלל השאיר את החלונות פתוחים. אלא שחברת הביטוח שכחה פרט אחד קטן – השמאי מטעמה אפילו לא טרח לבדוק אם מעברי הניקוז היו סתומים. ולמה באמת שיבדוק אם אפשר סתם לטעון טענות ולהאשים מבוטחים על לא עוול בכפם?

      גם כאן התקשה השופט להבין ושאל את נציגי חברת הביטוח – אין לכם שום ראיה שי"ב המבוטח שלכם משקר ובכל זאת אתם דוחים את תביעתו? מענה של ממש לא קיבל השופט אבל אנו יכולים לספר לו שהתשובה, כמו תמיד היא "שיטת מצליח".

      השופט לא הסתפק בחיוב חברת הביטוח לשלם את כל נזקיו של י"ב אלא הוסיף וקבע, כי לנוכח הציניות הרבה שלה והאשמות השווא של י"ב בשקר ואילוצו לנהל תביעה כשהוא עדיין באבל על אביו – הוא מחייב אותה לשלם לי"ב 10,000 שקלים רק בגין עוגמת הנפש שגרמה לו. כן ירבו שופטים כמותו בישראל.

      ת"א 11948-12-11 בבי"מ השלום בת"א
      לאתר של עו"ד אינגריד הר-אבן
      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב