מבחן: וספה 125 LX 3V החדשה. טכנוקלאסיקה

יש לה מנוע קטן מתחת לישבן, שני גלגלים זעירים ופנס עגול בחזית. זו וספה אם אתם עדיין לא מכירים (ואין סיכוי שאתם לא מכירים). לכאורה, עוד קטנוע אחד מני רבים בעולם, אבל להגיד שוספה היא רק עוד קטנוע יהווה פספוס של חלק חשוב בערכה של הנוסטלגיה. כזו שמביאה עמה סיפור היסטורי ארוך ומסקרן של שנים יפות וגם קשות באירופה, של נשים רוכבות עם שמלה מתנפנפת ושל איטליה הקלאסית. פיצה, פאסטה, וספה וגלידה. החיים היפים של רומא, מילאנו וטוסקנה.

אז בסך הכל מדובר ב"רק" קטנוע, אבל כשעולים עליו, אי אפשר שלא לחייך. המנוע הרגוע שלו מזכיר קצת את העצלות של האיטלקים, ה'לוק' המגניב מעורר מחשבות על איטלקיה ארוכת רגליים, חלקת שיער והדוקת ג'ינס המקפצת בחינניות על דרך מרוצפת באבנים, וההיגוי המהיר שלה מפוצץ בצחוק כמו הלבידו של ברלוסקוני. יש לה קטע לצרעה הזו.

בחודש האחרון קיבלנו אותה גם עם עדכון קטן במנוע, שכלל מעבר ל-3 שסתומים בראש המנוע ועוד אי אלו שינויים טכניים שבסופם אמור להתקבל מנוע מתקדם מאוד עם צריכת דלק של 44 קילומטרים לליטר ומרווח טיפולים של 10,000 ק"מ - מיני מהפכה בעולם הקטנועים הקטנים. כמו כמעט כל דו-גלגלי חדש שמגיע לישראל, גם ואתה לקחנו אותה לרכיבת התרשמות.

הניגודיות בהחלט מעוררת ומרחיבה אישונים - לראות ווספה חמודת קימורים כשהיא צבועה בשחור מט קרבי. כמו אספרסו שחור חזק בתוך כוס לבנה בוהקת. פיאג'ו השכילו גם בדור החדש לשמור על כל אותן תכונות מאפיינות את הוספה וזה אומר הפנס העגול בחזית, מדרך הרגליים הגלי, המושב הגבוה והזנב החמוד - הכל נראה מוקפד ואיכותי מאוד. במקום הגלגל החלופי מקבלים תא מטען שמכיל קסדה מלאה או חליפת סערה.

קל מאוד לעלות על גבה וקל גם לפרוץ קדימה אל התנועה הסואנת. לוספה הזו יש רק ג'ק אמצע (אין רגלית צד) ולמרות זאת, בזכת המשקל האפסי שלה קל מאוד להחנות אותה עליו או להורידה חזרה למצב נסיעה. מתחת לסנטר ישנו לוח מחוונים פשוט (אולי מדי) שמכיל את המינימום של המינימום הנחוץ כדי להגיע מכאן לשם ודבר לא מעבר. אפילו לא מד מרחק מתאפס, אבל נורת חיווי לדלק (מכל ריק) יש. כשמסובבים את המצערת, הצרעה מגיבה בחדות מפתיעה. היא מנתרת לפנים בנחישות, אבל העליצות הזו נבלמת מהר מאוד.

הרמזור הירוק כבר מאחורינו, אבל הקטנועים שהשגנו בשניה הראשונה עקפו אותנו מזמן. למנוע שלה יש רק 11.6 כ"ס ולמרות הווריאטור המצוין שלה, היא ממש, אבל ממש איטית. לוקחת את הזמן לפי קצב דרום איטלקי. כשנעקפנו שוב ושוב גם על ידי מוניות מתפרקות, החלטנו לבדוק מה יש למספרים לומר לנו על הביצועים.

התחושות שלנו קיבלו אימות משעון העצר וממכשיר ה-GPS. 8 שניות לאחר הברגת המצערת עד לעצר מעמידה הגענו ל-50 קמ"ש - היא איטית, אבל לא מאוד חריגה בקבוצת ה-125 סמ"ק שאינם מנצלים את מלוא ההספק האפשרי של 14.9 כ"ס. אבל נסו לנחש לכמה זמן היא זקוקה כדי להגיע ל-100 קמ"ש (אמיתיים?). בעצם, אל תנסו כי לא תצליחו. היא לא מגיעה ל-100 קמ"ש. המהירות המרבית שהצלחנו לראות בסופה של ישורת ארוכה מאוד הייתה 97 קמ"ש (לפי ה-GPS, כ-110 קמ"ש לפי לוח המחוונים) והזמן הדרוש כדי להגיע למהירות זו היה... דקה שלמה. נצח במושגים מוטוריים.

ומה יש לנו לומר על צריכת הדלק? היצרן מתהדר בנתון של 44 קילומטרים לליטר, אבל כשהמנוע חלש כל כך, המצערת מבלה זמן ממושך פתוחה לרווחה וזה לא עושה טוב לטווח הנסיעה לכל ליטר בנזין, בטח כשיוצאים מהעיר עם נתון סופי של 33 קילומטרים לליטר. בתוך העיר לעומת זאת, צריכת הדלק השתפרה ל-38 קילומטרים לליטר, מה שאומר שברכיבה חסכונית, אפשר להגיע לטווח של כמעט 300 קילומטרים בין תדלוקים למרות נפח של 8 ליטרים בלבד במכל הדלק.

הניסיונות להוציא את הצרעה אל הכבישים הבינעירוניים היו מלווים בצורך לקחת כדורי הרגעה. עם מהירות סופית שלא מצליחה להגיע לתחום התלת ספרתי, התנועה תמיד הייתה מהירה מאיתנו וזה אומר שההפתעות שהנהג הישראלי מכין לרוכבים, מגיעות מכל הכיוונים וזה מפחיד. משאיות עקפו אותנו על כביש 1, מכוניות התעלמו מאיתנו במחלפים ורוכב אופנוע אחד שעקף אותנו במהירות, השאיר אחריו בום על קולי שבלבל לגמרי את הגלגלים שלה.

אז נשארנו בעיר ואז גם התחלנו ליהנות. כי הוספה הזו היא באמת כלי עירוני בהגדרתה. הגלגלים הזעירים שלה - 10 אינץ' מאחור ו-11 אינץ' מלפנים יוצרים היגוי עצבני עד טירוף וזה בהחלט משהו שצריך להתרגל אליו במעבר מכל כלי דו-גלגלי באשר הוא. בקילומטרים הראשונים, הרגשנו כמו ילדים שעלו על אופניים ללא גלגלי עזר, עם אותם נענועים מבהילים. אין שם משקל וגם לא תחושה, רק ניסיון להבין את הראש שלה ולהסתדר עם ההיגוי.

בסופו של דבר תופסים את העניין ומתרגלים לחדות של הכידון וגם לזווית הצידוד שלו שמאפשרת לרוכב לבצע פניית פרסה מסביב למטבע של חצי שקל. אז גם מגלים שהמתלים שלה מכוילים על הצד הקשיח יחסית וזה אומר שפה ושם מקבלים בעיטה בישבן מאיזה בור ביוב מוגבה, אבל עד אז המתלים מרוסנים והישיבה על המושב הרך נוחה מאוד.

אחרי יום שלם של רכיבה על הוספה LX 3v החדשה, היא בהחלט הצליחה להדליק אותנו וזה מראה שהקסם לא אבד עם התקדמות הדורות והכניסה של הטכנולוגיה החדשה, שללא ספק תשפר את איכות החיים עם טיפולים רחוקים זה מזה. לא באמת צריך לחפש סיבות טובות לקנות אחת כזו. לוספה החדשה יש אחלה עיצוב, הצבע השחור מט מחמיא לה, היא שימושית מאוד בתחום העירוני, יש לה תא אחסון לקסדה מלאה מתחת למושב, רמת האיכות בה גבוהה ובסך הכל מדובר בקטנוע מדליק לשימוש יומיומי.

וכאן מגיע "אבל" מסוים. כי כשמפסיקים להסתכל על הווספה כמוצר איקוני, מקבלים קטנוע כיפי לרכיבה, אבל גם יקר ביחס למתחרים בקבוצת ה-125 סמ"ק וכאלה לא חסר. חלקם הגדול גם מציע יותר כוח, יותר מהירות וגם יותר מקום מתחת למושב ולמורכבת. אז אין להם "קסם", אם אפשר לכמת בכלל תכונה כזו, כי עם תג מחיר של 20,500 שקל, מעטים יסכימו לשלם פרמיה על הפוזה ורבים יפזלו לעבר קוריאה וטאיוואן.

עוד מבחנים לקטנועים ואופנועים בוואלה! רכב

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל