צלם וידאו: דייב שחר
צלם סטילס: בן קלמר, קובי ליאני
עריכה: רן צימט
"פעם ביום, תעשה משהו שמפחיד אותך" אמרה פעם אלינור רוזבלט. לא כדי לגרום ללב לעבוד קשה, אלא משום שהתקלות יומיומית בפחדים, מוציאה אותך מאזור הנוחות. אזור שבו הסכנות והמתחים מופחתים למינימום בעזרת הגנות שאנחנו בונים סביבנו. ההתעוררות הזו מכינה אותך, כך טוענת הגברת רוזבלט, להתמודדות עם שינויים בלתי צפויים, מסייעת לך לדחוק את גבולות היכולת שלך ומקלה עליך בחילוץ פתרונות יצירתיים למקרים סבוכים. אם יש צדק בדבריה, הרי שבזמן כתיבת שורות אלה, אני נמצא במקום טוב יותר בחיים שלי.
יש מעט מאוד דברים שאופנוען רוצה לפגוש בתוך פניה עיוורת - כתם שמן, רכב חונה או אפילו פצצה עם ג'ינס צמוד. במקרה שלנו, עדר פרות. העובדה שלפני כחודש הפכתי לצמחוני, לא מנעה מכמה טונות בשר, קרניים ועטינים, לעמוד חמישה מטרים אחרי פניה ימנית הדוקה שאלמלא הן, הייתה מושלמת. האופנוע בהטיה חריפה, הגוף בחוץ, המצערת מתחילה להזין את הגלגל האחורי בכוח ופתאום תחת של שור ממלא את המשקף. Holy Cow.
MV אוגוסטה, עכשיו גם אצלנו
יצרנית האופנועים האיטלקית נולדה ב-12 בפברואר 1945 לתוך יבשת מדממת שמשתקמת ממלחמה, כחברת בת ליצרנית כלי טייס. הצורך בכלי תחבורה בסיסיים, זולים ופשוטים שכנעו את יורשי הרוזן ג'יובאני אגוסטה להציע פתרונות תחבורתיים שכאלה ובתחילת הדרך, נמכרו כלי דו-גלגלי ממונעים במנועי 125 ו-150 סמ"ק. רק בשנות הששים, החלה MV (Meccanica Verghera Agusta) לייצר אופנועים עם מנועים בנפחים גדולים יותר.
בתחילת שנת 2014, אחרי שנים של עליות ומורדות בעולם, גם ישראל עם שוק הדו-גלגלי הבעייתי שלה נכנסה לרשימה המצומצמת של המדינות בהן משווקים אופנועי החברה. ה.מ ישראל, היבואנית בחרה לפתוח את השיווק בישראל עם מתקפה רחבה ככל הניתן - עם ההיצע המלא של היצרנית מאיטליה. זה כולל אופנועי ספורט קיצוניים (F3, F4) ואופנועים ספורטיביים עירומים (ברוטאלה) וגם היצע רחב של מנועים ונפחים.
האופנוע האחרון שיצא משערי החברה הוא הריבאלה. כלי חריג שמכליא תכונות של אופנוע סופרמוטו עם אלה של אופנוע כביש עירום ואורז את הכל בעטיפה קיצונית (רודסטר) שהפילה לסתות בתערוכת מילאנו. איתו ועל גבו בחרנו לפתוח את היכרות הבכורה עם אופנועי החברה בישראל.
מה עדיף, תחת או קרניים?
האמת, שגם בעטינים לא הייתי בוחר. לכו תדעו מה דוחפים לנו לתוך מוצרי החלב, אבל לא זה מה שעבר לי בראש באותו רגע. לא עטינים, לא קרניים ולא תחת. רק איך אני עוצר את האיטלקי הזה, השור הזועם הזה מבלי לנעול גלגלים, ליפול ולשלם הון על ערימת ברזל ופלסטיק ומבלי לבדוק איך נראית פרה מבפנים, דרך האגזוז, שלה.
האינסטינקט צדק במקרה הזה - לבלום. רק שכאן, עם קאליפרים מונובלוקים רדיאליים שנושכים חזק יותר מפיטבול רעב ובלי ABS, צריך רגישות של מנתח מוח באצבעות כדי למנוע נעילה. לעזאזל עם הרגישות. אני דופק ברקס של החיים, הריבאלה מתיישר על המתלים, מנענע את החלק האחורי שהוסר ממנו המשקל, מועך את המזלג הקדמי הקשיח ונעצר מספיק קרוב כדי לקבל סטירה בפנס מהזנב שגרש זבובים. בלעתי רוק. השור הסתובב, הביט בי בעיני עגל והמשיך שמאלה עם העדר.
אופנוע משוגע? צ'ק. עדר פרות אחרי פניה עיוורת? צ'ק. בלמים סופר חזקים ובלי ABS, צ'ק צ'ק. לפי התיאוריה של רוזבלט, נראה לי שאני מסודר לכמה ימים. היא צדקה. דחקתי את הגבולות שלי ובפניות העיוורות הבאות כבר כמעט ששקלתי לחזור לקרניבוריות. ככה בטוח יהיו פחות פרות על הכביש המפותל שאני אוהב.
כשפרארי בונים מנועים לאופנועים
אירוע הבלימה שארע ממש בתחילת המבחן שערכנו ל-MV אוגוסטה, לימד אותנו כמה דברים חשובים על האיטלקי החדש - שהבלמים שלו ממש חזקים ורגישים ושלא ניתן להדק את הברכיים בצדי מכל הדלק. זה אומר שכל משקל הבלימה נופל על מפרקי הידיים ונסמך על החיכוך של הישבן במושב הגבוה והקשיח. והתוצאה, קושי של ממש לנצל את מלוא יכולת הבלימה שלו. הכאבים בשורש כפות הידיים בסוף המבחן והקמט הגלי בריפוד המושב המחישו זאת מצוין.
אלמלא ה-MT-09 של ימאהה, האיטלקים החדשים היו זוכים בבכורת מנועי הטריפל בישראל. אבל גם בלעדיה, מדובר ביחידת כוח שמצליחה להדליק לנו את כל החושים וליצור התחלה של התמכרות ושינוי טעמים. יש לה כמובן את הצליל האופייני - מן גרגור מתכתי בקצב מהיר ממנועי הטווין, אבל מעט איטי מזה של מנועי הארבעה בשורה, עם וויברציה חדשה וגם יבבה שמזכירה שריקה של מגדש 'על'. מבחינה ווקאלית, זו הרמוניה שונה לגמרי, אבל גם האופי של המנוע הזה הרחיב את החיוך בקסדה.
שלושת הצילינדרים האלה בריבאלה (798 סמ"ק) מפיקים כאן 125 כ"ס ב-12,000 סל"ד (148 כ"ס בגרסה שמותקנת ב-F3 החדש) וגם 8.6 קג"מ 8,600 סל"ד וזה בכלל לא מעט עבור אופנוע ששוקל 178 ק"ג לפני נוזלים. זה הרבה יותר מ"לא מעט" - זה המון ולפעמים מרגיש כמו יותר מדי. המנוע הזה מפיק כוח מתפרץ שמשגר את הריבאלה קדימה בפראות שגורמת שוב ושוב לגלגל הקדמי לאבד קשר עם הכביש, למרות השימוש בגל ארכובה שמסתובב לכיוון ההפוך. אם בראש יש לכם רק מחשבות פליליות, זו ללא ספק התחמושת הנכונה. בכל שימוש אחר, המנוע הזה מעלה חופן סימני שאלה.
כשמצליפים במצערת, המנוע הזה מרגיש בשרני וחי לכל אורך רצועת הסל"ד והוא גם מסוגל לייצר קמ"שים בהילוך שישי כבר מ-3,000 סל"ד ולגרום לריבאלה להעפיל למהירות גבוהה בהרבה מעבר ל-200 קמ"ש. אבל האופן שבו הכוח מתקבל, מבלבל ולפעמים גם מפתיע. דווקא בזינוק מהמקום, המנוע מרגיש רדום ואנמי וצריך למשוך את המצמד ולהבריג את המצערת בנחישות כדי לייצר התקדמות. ואז... פתאום... בום! המנוע מביא אותה בבעיטת זוגייה של סוס מרוץ, מזניק את הגלגל הקדמי ומקפל את שרירי הבטן. בקרבת ה-8,000 סל"ד ישנה התגברות עצומה של הכוח שלא דועכת גם במפגש עם מנתק ההצתה בקרבת ה-13,000 סל"ד. הקפיצה במעלה ההילוכים בעזרת הקוויקשיפטר ממשיכה להעצים את הסערה (תצוגת ההילוך הנבחר התבלבלה והתקשתה לעתים להציג את ההילוך הנכון), להכפיל את המהירות ושוב לגרום לגלגל הקדמי לנסוק (גם בהילוך שלישי, בהתאם למקום הנחת הגוף על המושב). ברגע הראשון, זה מרתיע. ברגע השני, אי אפשר לשבוע ממנו ופשוט מתקשרים עם המנוע הזה בשפה שהוא מבין - בצעקות.
שכבה אחרי שכבה
שלושה ימים ו-900 ק"מ נמשכה ההתרשמות שלנו ממנו ולמען האמת, ביום הראשון לא אהבנו אותו בכלל. הכל בו נראה תובעני מדי, לא מתפשר מספיק. תנוחת הרכיבה ממקמת את הרוכב גבוה וקדימה על הפרונט, הכידון נמצא קרוב מאוד לגוף ורחב, הרגליים דחוקות מעלה והמתלים קשיחים כאילו הזקיפו אופנוע סופרספורט והרכיבו אותו על עקבי סטילטו. וזה מעייף, בטח שברכיבות ממושכות בהן המושב הקשיח גורם לישבן לדבר סינית אחרי 100 קילומטרים. ההיחלצות מפקקי גוש דן הבהירו לנו שלא להתנהלות אורבנית הוא נועד. צידוד הכידון שלו מוגבל מאוד וזה מקשה בתמרונים צפופים והמראות שמותקנות לרוחבו, מרחיבות את המפתח לרמה לא הגיונית שמייצרת את תנועת חתירת המשוט המוכרת במעבר בין טורי מכוניות והמראות שלהן.
בעבר סבלו אופנועי החברה ממצערת תוקפנית ולא ליניארית . בדור החדש הדבר אמור היה להעלם. הוא אולי השתפר, אבל בהחלט לא נעלם ואל זו צריך ממש להתרגל - שליש הסיבוב הראשון שלה לא דוחף כמו השליש השני שבעצמו לא דוחף כמו השליש השלישי, בטח שבמצב ספורט. וזה לא הכל, כי גם המעבר ממצערת סגורה לפתוחה מלווה בבעיטה חזקה לשרשרת והניסיון לרכב באיטיות עם מצערת פתוחה רק קצת במהירות נמוכה, מניב לעתים נדנודים אלימים במנוע.
אבל ככל שהעמיקה ההיכרות עמו, גם בקילומטרים וגם בימים, הצלחנו לקלף עוד ועוד שכבות באופי שלו, עד שהגענו לגרעין ולהתמכר אליו ולשיכרון החושים שהוא מייצר. הריבאלה הוא אופנוע שנבנה לשם הריגוש נטו וככזה, הוא מספק סנסציה מזוקקת שממלאת כל דקה על גבו. זה אופנוע פראי שאוהב יד קשה ואגרסיבית גם בהשלכה שלו לתוך פניות, גם בהאצות וגם בבלימות. כך ורק כך הוא ילעיט אתכם באדרנלין. אם אין לכם שרירים בגוף או שריטה עמוקה בשכל, הוא לא בשבילכם. אבל אם כן, מצפות לכם המון שעות של קרחנה. וויליז, סטופיז, זינוקים מעל מדרכות גבוהות וצמיגים מעושנים זו המטרה, אם יש לכם את יכולות הרכיבה המתאימות.
מלחמה בין תדלוקים
רק תראו לו כביש מסולסל וצפוף והוא פורח. מקבל משמעות לקיומו. צריך אמנם לדחוק אותו לתוך הפניות ובתוכן היינו שמחים לקבל קצת יותר תחושה מהפרונט, אבל הוא מסוגל לתפור את הדרך במהירות, כשלומדים להשתמש בהעברות המשקל המדודות שלו. חלק משמעותי מההנאה שברכיבה עליו נובעת מהמסתוריות שלו. הוא לא לגמרי מקשר בתחושות את הרוכב עם המתרחש שם למטה ולפעמים גם מפתיע בפרצי הכוח ורפרופי האחיזה מלפנים שנובעים גם מבסיס הגלגלים הקצר. לכן הריבאלה גורם לרוכב לפתח סוג של יראת כבוד כלפיו. לא לסמוך עליו לגמרי ותמיד תמיד לנסות ללמוד אותו והז'רגון שבו הוא מתנסח. התקנה של משכך היגוי עשויה למנוע הרבה כאבים, אבל לפחות בקרת האחיזה עובדת נפלא וגם מתנתקת לגמרי כשדורשים.
לוח המחוונים, כמו הפילוסופיה של האופנוע כולו, מיועד מטרה. יש שם תצוגה למהירות, לסל"ד ועוד כמה נתונים נלווים וממילא הוא קטן ונמוך מכדי לשמש כתחנת מידע של ממש בזמן רכיבה. ובכלל, למי יש זמן להביט בו כשכל הזמן צריך להשגיח על הפרונט? נתון אחד התקשינו לעכל פעם אחר פעם - צריכת הדלק. מאחר והריבאלה יוצר פיתוי קבוע לרכיבה עם מצערת פתוחה, הוא שואב את הנוזל היקר בקצב היסטרי. אנחנו מדדנו לו 9 ועד 11 קילומטרים לליטר, בהתאם לעד כמה היינו ממוקדים ברכיבה ספורטיבית. עם מכל בנפח של 12.9 ליטר, זה אומר ביקורים סופר תכופים בתחנת הדלק מדי 90-100 קילומטרים עם הופעת נורית הדלק (אין חיווי לכמות) ועד כ-130 ק"מ עם הייבוש המלא ותקיעה מביכה בשולי הדרך. לא ברור מדוע המכל עצמו קטן כל כך, כאשר המעטפת שסביבו עצומה בגודלה והיא זו שמונעת מהריבאלה להרגיש רזה וקליל כמו שהוא באמת. מבחינת האיכות, הפלסטיקה מרגישה חזקה במקומה, אבל חיווט חשמל חשוף שגם מוחזק עם עניבות גומי ואזיקונים, החזירו אותנו שנים אחורה בהיסטוריה הדו-גלגלית האיטלקית.
פרוע, פרוע ויקר
את המסר הזה צריך לחדד - הריבאלה הוא אופנוע פרוע מאוד, בהתנהגות שלו, בדרישות שלו, ב-DNA שלו ואתם צריכים לשדר איתו באותו תדר כדי ליהנות ממנו. אם החיבור הזה קורה, תתקשו למצוא כלי אחר שנותן אפשרות כזו להפקת אדרנלין. הוא לא מפתה לדבר עבירה, הוא דבר העבירה בעצמו. קשה להאיץ בלי לגרום לגלגל הקדמי לנסוק, קשה לבלום בחוזקה וצריך ממש לעבוד עליו ברכיבה. הקיצוניות הזו יוצרת חדגוניות שמוכרת בעיקר מעולם אופנועי הסופרספורט ולטעמנו, הריבאלה 800 ממוקד מטרה כמעט כמוהם ולכן בחיי היומיום ידרוש תשלום משמעותי בשימושיות ובנוחות התפעול.
ואם כבר נגענו במחיר, 127,000 שקל זה מה שתידרשו לשלם עבורו וזה המון. בהחלט מדובר כאן בכלי מוכשר עם הילה אקזוטית, אבל הפרמיה שנדרשים לשלם עבורו ביחס למתחריו, עלולה להגביל מאוד את נוכחותו על כבישי ישראל. מתחריו הישירים כמו האפריליה דורסודורו 750 והדוקאטי היפרמוטארד זולים ממנו משמעותית - 88,775 שקל לדורסודורו ו-106,000 להיפרמוטארד. האם הם גם טובים ממנו? את התשובה לשאלה זו נספק בקרוב עם פרסום המבחן ההשוואתי.
על הצד הטכני
מנוע: 3 צילינדרים, 798 סמ"ק
הספק: 125 כ"ס ב-12,000 סל"ד
מומנט: 8.6 קג"מ ב-8,600 סל"ד
קירור: נוזל
מצמד: רטוב, לא מחליק
מתלה קדמי: מזלג בפוך מרזוקי, 43 מ"מ קוטר, 150 מ"מ מהלך
מתלה אחורי: זרוע חד צדית, בולם זקס, 130 מ"מ מהלך
צמיג קדמי: 120/70 R17
צמיג אחורי: 180/55 R17
בלם קדמי: קאליפרים מונובלוק רדיאלים ברמבו, דיסקים 320 מ"מ
בלם אחורי: קאליפר ברמבו 2 בוכנות, דיסק 220 מ"מ
בסיס גלגלים: 141 ס"מ
גובה מושב: 88.1 ס"מ
משקל (יבש): 178 ק"ג
מכל דלק: 12.9 ליטר
מחיר: 127,000 שקל
מרווח טיפולים: 6,000 ק"מ
אחריות: שנתיים ללא הגבלת ק"מ
עוד חדשות דו-גלגלי בוואלה! רכב
קונים אופנוע או קטנוע חדשים? כדאי שתבקרו כאן
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל