מבחן: מרצדס C63 AMG

רגע לפני שתקנות הזיהום מכחידות את אחת המכוניות הכי מסעירות לנהיגה, לקחנו את גרסת הקופה, C63 AMG לנהיגת פרידה מרגשת

  • מרצדס
  • amg
קובי ליאני, עורך וואלה! רכב
(צילום: קובי ליאני, צלם: קובי ליאני)

די בצליל ההתנעה שלה, בנביחה המכאנית הזו בחניון התת קרקעי שלנו כדי לצבוט לי בלב ולעצור אותו לרגע. אם מבין כל המכוניות בהן נהגתי בשני העשורים האחרונים אצטרך להצביע על האחת שבאמת הצליחה לרגש אותי, הרי זו המרצדס C63 AMG. היו מכונות נהיגה מושחזות מאיטליה, היו בהמות אמריקניות, וכמובן מכונות מלחמה גרמניות, אבל זו נגעה בי חזק מכולן. ולא רק מהן, מבין כל מפלצות השרירים של חטיבת השיפורים של היצרנית משטוטגארט (וכולן מפלצות של ממש), ה-C לטעמי היא הנכונה ביותר. היא לא הכי חדה ולא הכי מחודדת, אבל היא מגיעה בדיוק בגודל הנכון, עם קצת יותר מדי שרירים והיא מסוגלת להביא לאוחז בהגה שלה סנוקרת מדויקת לנקודות הרגישות כשמעיזים לדחוק בה. הכי מחמיאה לנהג, הכי מרגשת ומסעירה. וכן, אני מאוהב בה כבר מהנהיגה הראשונה בה לפני 5 שנים.

לכן, לא באמת שהיינו זקוקים ליותר מדי שכנוע כשהציעו לנו שוב להשתובב בה במשך כמה ימים ומבחינתנו, כל קמצוץ של שינוי לעומת המכונית אותה בחנו אז כשהייתה חדשה, הפך מתירוץ לסיבה שמחייבת מבחן מעמיק. קצת פחות קילוגרמים? סיבה נפלאה למסיבה. שינוי למרכב קופה? חובה, חובה לבדוק מה זה עשה לה. אבל יותר מהכל, בעוד ימים אחדים כבר ננהג ב-C קלאס החדשה בהשקתה העולמית ולאחריה תוצג גם גרסת ה-AMG כפי שאתם וודאי מתארים. זו תקבל מנוע אחר, מוגדש טורבו ככל הנראה, חביב יותר לסביבה ותקין פוליטית הרבה יותר. יתכן מאוד שזו מסיבת הפרידה שלנו מהמכונה המדהימה הזו.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
(צילום: קובי ליאני, צלם: קובי ליאני)

נושפת על הנרות עם האגזוז

נראה שהרבה מאוד ליטרים של חומר חריף זרמו לגרונותיהם של הגרמנים בטרם הם החליטו לייצר את ה-C63 הזו כמו שהיא. בזמן שהמתחרות שמרו על נפחי מנועים סביב ה-4.0 ליטרים, הם נתנו לה בוכנות עוד יותר גדולות. שמונה כאלה שמעליהן ועד לקצה גבול הנגיעה בשסתומים יש נפח של 6.2 ליטר. היסטרי. זה לא הגיוני, לא שפוי אבל מטריף לפחות כמו שזה מטורף.

המנוע הזה על 32 פתחי הנשימה שלו שייך לאסכולה הישנה - כשנפח עשה את כל ההבדל והטורבו... לא קיים. המנוע הזה נושם בכוחות עצמו, מפיק לבד את הסוסים והקג"מים ובועט אותם אל הגלגלים האחוריים. 457 כוחות סוס (6,800 סל"ד) ברמת הבסיס או 487 עם חבילת הביצועים ולא פחות מ-61.1 קג"מ (5,000 סל"ד). זה מנוע מדהים, בהמתי בכוחו, מפלצתי בנפחו ובאמת שלא אכפת לי שיתקינו לי אותו בכל סוג של כלי רכב. במכונית, במשאית, באופנוע ובמכונת הקפה שלי, אם זה אפשרי. לעזאזל, אני אקח אותו על סטנד ואתניע אותו בבוקר באמצע הסלון רק בשביל ההרגשה הטובה.

אבל לא צריכים כאלה מספרים כדי לענות את הצמיגים עד אבדן מוחלט. ללא הפיקוח ההדוק של בקרת האחיזה, כל ליטוף של המצערת גורם לאלה להסתחרר במקום. לפעמים קצת, לפעמים מספיק כדי שכל הרחוב יסתובב אליך וכדי שכמה יצלצלו למשטרה בתלונה שמדובר במכונית תופת, שכן יוצא ממנה המון עשן. אז למה צריך כל כך הרבה ספרות? כי אפשר. כי זה כיף. כי זה מטומטם לגמרי וגורם לכל מי שנוהג בה לתפקד כמו ניאנדרטל אינפנטיל שחוקי התנועה מכבידים עליו כמו שלשלאות פלדה.

(צילום: קובי ליאני)

אז שיהיה שלוש דלתות

חיינו בשלום עם תצורת הסדאן של ה-C63 הראשונה, כי זו נתנה לבעליה את האפשרות להסיע בה את המשפחה, ברגעים של שפיות, מבלי להצר מאוד את טווח השימושיות שלה. היה מושב אחורי רחב, היה תא מטען נדיב והיתה את האפשרות להתחרפן איתה כשהשוטרים לא רואים, אחרי פיזור הילדים למוסדות החינוך כמובן.

אז עכשיו יש גם גרסת קופה. קופה זה יפה, קופה זה נהדר, קופה זה לא מי יודע מה שימושי. המושב האחורי שלה הפך לשני כיסאות צרים שבהם טווח התנועה מוגבל ואורך הצוואר מהווה מכשול וכדי להגיע אליהם צריך כושר השתחלות של מתעמלת קרקע הונגריה. תא המטען מציע 450 ליטר, אבל הצורה שלו פחות שמישה ונגישה. ומה זה אומר? שעכשיו הסי הזו היא רק שלכם. שהמשפחה תיסע במיניוואן.

על המשקל הזה, כשהמושב האחורי הפך למצומצם שכזה, אפשר היה לוותר עליו בקלות ועל הדרך לחסוך עוד כמה קילוגרמים (1,730 ק"ג). אך גם בלי קשר לזה, תא הנוסעים שלה נשאר מרצדסי למהדרין וזה אומר איכותי מאוד, מפנק מאוד, גדוש בטכנולוגיה שמאפשרת לכם לשחק יומיים עם מצבי הנהיגה, מהירות העברת ההילוכים ומידת ההתערבות של בקרת האחיזה והיציבות. אבל מה שהופך את המכונה הזו ל-AMG הם אסופה של פריטי חובה במכונית שמפיקה כל כך הרבה כוחות G - יש מושבי ספורט חשמליים שמחבקים חזק, יש הגה קטום, יש ידית הילוכים קטנה עם מנופים מאחורי ההגה, יש סמלוני AMG ובעיקר צביעה שחורה לרוב, כי שחור זה מרזה ורזה זה קל וקל זה מהיר.

(צילום: קובי ליאני)

דופק מהיר

יום אחד, כשעיתונאי בריטי אחד החליט לבדוק במה נבדלים בני אנוש רגילים מבני אלים שמתחרים באליפות ה-WRC (אליפות הראלי העולמית), הוא גילה שגם בקטעי הנהיגה שהורגים צופים מהתקפי לב, הדופק של הנהגים נשאר קבוע. קצב של קצת מעל למצב מנוחה. הרוגע הזה מאפשר למוח לקבל בדיוק את כמות הדם והחמצן הנכונים כדי לחשוב בבהירות ולהגיב באופן שקול ומדויק למתרחש.

אבל רגע לפני שהדופק שלי קורע את העורק הראשי, מבינים שהמכונית הזו פועלת לפי חוקים שונים. פיזיקה לחוד ואנטומיה לחוד. היא עובדת על רגשות, על סערת רגשות. אני לא מדבר רק על מה שהיא עושה לאיברים הפנימיים בכוח ההאצה בלבד או על הרטט של עור התוף בצליליה הגרוניים, אלא מה שהיא עושה למערכת העצבים במוח כשמפנים לה את ההגה. האחיזה גבוהה, אבל עם גבולות ברורים, ההגה מהיר וחד, אבל עם מינון משתנה של תחושה וכוח שמסוגל בכל רגע נתון להפוך כל מצב למצב חירום. מפחיד? מפחיד ומסעיר באותה המידה.

מי שירה במקלע כבד מבין במה מדובר. בזמן שכולם משחררים קליעים מינייטוריים מדויקים, אתה משחרר פגזים של ממש, גורם לכולם להוריד את הראש, אבל פוגע בכל דבר. לכוון אותה לתוך פניה זה עניין אחד. לקלוע לאן שתכננת, זה עניין אחר לגמרי. כי אם קלעת לנקודה המתוכננת, נהגת לאט מדי וכשנוהגים בה בקצב שהחוליות החזקות בשרשרת שלה מאפשרות, החוליות החלשות נמתחות קצת וזה נוגע למה שהגלגלים הקדמיים עושים. זה גורם לנהג להיות דרוך כל הזמן, לעתים מלטף בקצות האצבעות את ההגה כדי לחוש בתשדורות המידע דרכו ולעתים בועט בו כדי להחדיר את האף עמוק יותר לפניה. עם היציאה מהפניות אין לה שום בעיה. פותחים גז לפי כמה שהגלגלים מסוגלים לספוג (או מעט יותר), מפנים את ההגה לכיוון הנגדי להחלקה ומחייכים.

(צילום: קובי ליאני, צלם: קובי ליאני)

אמג'י אל תלכי...

על המנוע, כל מנוע של AMG ישנה לוחית זיהוי שעליה מתנוסס שמו של הבחור שבנה אותו עבורכם. לא חבורה של רובוטים, לא קבוצה של סטודנטים משלימי הכנסה, אלא איש מקצוע יחיד שהרכיב את הכל מקארטר ועד ראש. ההקדשה הזו גם מעלה את התחושה האישית שיש לבעלים עם רכבו וגם את רמת האחריות של בונה המנועים והכבוד שרוחשים AMG למנועים שלהם. אז את החלק האחרון בסיפור שלנו, במקום לדיבורים על שווה או לא (שווה), על צריכת דלק (בערך 6 קילומטרים לליטר במצב כאסח או 10 ק"מ לליטר ברגוע), בדיבור על המתחרים (ב.מ.וו M4, אודי RS5) או כמובן בהצגת המחיר (780 אלף שקל) נקדיש לתודה לג'נס פייטק שבנה את המנוע הספציפי הזה.

ג'נס, תודה על הצליל, תודה על הכוח, תודה על המומנט, תודה על צריכת הדלק כשלא נוסעים חזק מדי, תודה על הניצוצות, תודה על הפעימות וסליחה מכל היצורים החיים על האוויר הרב שגזלנו מכם בימי המבחן. אנו מקווים שאת המנוע הבא שתבנה, עם שמונה צילינדרים, עם נפח קטן יותר ועם שני מגדשי טורבו, תבנה באותה רצינות כדי שהאהבה שלנו למכונית הזו לא תהפוך לאהבה נשכחת, אלא תמשיך גם אל הדור הבא. תודה.

עוד על מרצדס בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully