שטח ירוק: נפרדים מנחל ראש-פינה

פכפוך מי הנחל ליווה אותנו, בעודנו צועדים בין עצי הזית העתיקים. מאחורינו השתזף עמק החו?לה בשמש חורפית, מלפנינו התנשאו מורדות הר כנען וסביבנו בוסתנים עתיקים, שיחי פטל ועצי תאנים בשלכת. ציפורי שיר צייצו סביב ולפתע חלפה מעלינו להקת עגורים ענקית, מקרקרת את דרכה לאגמון החולה.

האם היינו בשוויצריה? סקנדינביה? קליפורניה? מובן שלא, היינו דקות הליכה ספורות מהצימרים של ראש פינה, במצב צבירה שאינו אופייני לי – לא רובץ מאחורי ההגה אלא צועד באון, במעלה הנחל. ליווה אותנו פקח רשות הטבע והגנים, נתן באינוסוביץ' האחראי על אזור הגליל העליון המזרחי. נתן הוא שותף מרכזי בתהליך סגירת השביל לתנועת רכבי שטח והוא האיש שיצטרך להסביר לג'יפאים החל מהשבוע הבא, מדוע אסור להם להמשיך ולנסוע במעלה הנחל.

האמת היא שמלכתחילה, ההסבר אינו מסובך בכלל; נחל ראש פינה הוא ערוץ קצר היורד משכונותיה המזרחיות של צפת, אל מושבת הראשונים הציורית. אורך השביל המסומן שחור כארבעה קילומטרים, שמעולם לא הפך ליעד נכסף לג'יפאים. שמורת נחל ראש פינה קטנה מלהכיל את כל הבאים ליהנות ממנה – צועדים 'מקצועיים' ואורחים לרגע מהצימרים, תושבים מקומיים ורוכבי אופניים, תלמידי ישיבה ההולכים לטבול ב'מקווה' סמוי. הצפיפות בערוץ גדולה ובשבתות חורפיות עשויים להתנקז לערוץ 70-60 ג'יפים המגיעים ממזרח וגם ממערב, המהומה גדולה ואיכות החיים נפגעת קשות.

זה הרגע בו הייתי אמור לפצוח בקינת הג'יפאי "לקחו לי, שתו לי, למה מסלקים דווקא את הג'יפאים?" אבל התשובות פשוטות. הערוץ תלול ומדורדר, הצמיגים חורצים את השביל ומסיטים את המים מבתי הגידול של בעלי חיים שעבורם, הנחל הוא מקור חיים ומים. בדרך כלל תתקשו למצוא אותי מתרחק מהג'יפ יותר ממטרים ספורים אבל תאמינו לי שבזמן שצעדנו בערוץ המקסים, הדבר האחרון אותו רציתי לשמוע ולהריח, הוא אגזוז של ג'יפ או טרקטורון!

את ה-רקסטון השארנו בחניה וצעידתנו הייתה קצרה, קלה ומלבבת; כמה מאות מטרים מהחניון כבר חלפנו על פני 'עין כדן', שטפנו פנים במימי 'עין פינה' והגענו אל 'גיא-אוני' (על שמו נקרא ספרה של שולמית לפיד, רומן המספר על תחילת ההתיישבות בראש פינה).

סטלנים מקצועיים ישמחו להוציא מהג'יפ ערכת קפה ומחצלת, ולהסתלבט באחת הזולות הטבעיות הפזורות בנחל, מוקפות בשרידי תחנות קמח, בוסתנים, דרך רומית ועוד. באביב מתפוצץ הערוץ מפריחת שקדיות וכליל החורש, בנובמבר מלבלבות חלמוניות צהובות, ולקראת הקיץ אפשר לנגוס בתאנים מתפקעות ופטל עסיסי.

המיקרו קוסמוס הקסום הזה מתבסס על נחל אכזב, שיש בו זרימה מזדמנת בעונת החורף. לבעלי החיים קשה למצוא מקורות מים, ולכן הוכרז על השבת מי המעיינות לערוץ הנחל; חברת מקורות תפסיק את שאיבת המים, וב-15 למרץ ייסגרו שני הקילומטרים התחתונים של הערוץ, לתנועת כלי רכב מוטוריים. עם יד על הלב, אני חושב שכל ג'יפאי אוהב טבע ישמח לוותר על הנסיעה הקצרה, כדי לזכות בנחל ירוק תמיד. סגירת השביל תיפגע גם במפעילים מקומיים של טיולי ג'יפים וטרקטורונים, אבל מסביב לראש פינה יש עשרות קילומטרים של שבילים מסומנים, העוברים בערוצים פראיים ופורחים. נשאיר את נחל ראש פינה רגוע ורדום, ונמצא לנו טריטוריות אחרות!

הרעיון הוא שעם הורדת הלחץ האנושי על הערוץ ושחרור מי המעיינות, יתאוששו בתי הגידול הטבעיים ואוכלוסיית היונקים תחזור לנחל בהיקפה המלא – צבאים וחזירי בר, דורבנים וגיריות, אפילו דו חיים שיוכלו לשרוד בבתי הגידול הלחים, אינשאללה!

בשנה שעברה התרחש תהליך זהה לחלוטין, בנחל דישון הנמצא עשרה קילומטר צפונה לראש פינה. בניגוד לנחל ראש-פינה שלא הפך ליעד מקודש לג'יפאים, הדישון מעניק לג'יפאים הזדמנות ייחודית בישראל, לנהוג בשביל הטובל במעברי מים עמוקים ושוצפים, לפעמים בעומק עד מטר. בשנה שעברה נסגר לתנועת ג'יפאים חלקו העליון של הדישון, בציפייה לזכות בערוץ רטוב ומשגשג. רצה הגורל וחורף 2014 היה מופרע לחלוטין, והערוץ צחיח עד דיכאון; לא נורא, בשנה הבאה יזרמו מים!

אז אולי אין עכשיו מים, אבל איזה גן עדן! ערוץ הדישון פראי ומגוון, מעביר אותך בתוך דקות מערוצים אפלוליים במעמקי הנחל, למרחבים שטופי שמש וצמחייה פורחת. נסענו בשביל הטרשי, נהנים מכל רגע. אחר הצהריים דוממנו מנוע, חלטנו תה והתענגנו על שעה של סטאלבט מושלם. הנוף היה מדהים, עננים ועגורים טסו בשמים, ציפורים צייצו. הטבע המדהים לא הופרע על ידי צלילי עיר ומנועים, חוויה נדירה בישראל הצפופה. וכאשר עלו מן ההר יללות תנים, ידענו שזה הזמן לחזור אל הציוויליזציה; כל כך קרוב, כל כך רחוק!

*תודה לטלקאר, יבואנית סאנגיונג, בעבור הרקסטון שלקח אותנו לנחלי הצפון

עוד הרבה שטח ופנאי בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל