בעולם השטח קיימות רמות שונות של שיגעון והתמסרות, ונראה כי אנשי היונימוג עומדים בפסגת הפירמידה. אלה אנשים המקדשים עבירות והישרדות על פני כל דבר אחר, מזוכיסטים המוכנים להזדחל למצפה רמון ב-80 קמ"ש, על סיפון הרועש כמערבל בטון. היונימוגיסטים סובלים כל הדרך אל השטח אבל ברגע שהגיעו אל מחוז חפצם אין מכשול שיעמוד בפניהם, אין (כמעט) תקלה אותה לא יוכלו לתקן במו ידיהם. כדי להיפרד מחורף 2014 יצאתי עם אלון ווינטראוב להתבוסס באגני הבוץ של השרון, בשלוליות המתאימות לצוללני חיל הים ולא לעכברי יבשה.
מה שיותר עמוק, יותר טוב
יונימוג הוא יצור כלאיים בין משאית לבין טרקטור, נוח לנהוג בו; אתה יושב בתוך אמבטיה עמוקה, גלגל הגה עצום ממדים לפניך, וסבך מנופים מגודלים בצד ימין הילוכים ידניים, הנעה קדמית, נעילת שלושה דיפרנציאלים, מנופי הילוך 'כוח', מוט הפעלת כננת ומעביר כוח חיצוני... בין הנוסעים מותקן מנוע דיזל 6-בוכנות אטמוספרי בנפח 5.8 ליטר, המספק עד 130 כוח סוס בנהמה המאיימת על עור התוף; לא לחינם תלויות בתא הנוסעים אוזניות מבודדות רעש!
הנוסע במושב הימני נידון לתנוחת אינקוויזיציה, יושב כפוף כאשר ברכיו נוגעות בסנטר. הפעם ישבתי בנוחות יחסית מאחורי ההגה, מפליג להנאתי בין שלוליות ענק שהיו מטביעות כל רכב שטח נורמלי איזה תענוג זה לנהוג במכונה שאתה יודע שהיא יותר קשוחה ממך, ומכל מכשול שיופיע מולך.
שמחתי לגלות שאני מצליח לשלוט בדינוזאור המכאני אבל כאשר העמיק השביל לצלול אל מתחת למים, החזרתי לאלון את ההגה - לא רציתי להיות זה שמספח את היונימוג לשייטת הצוללות! אלון זינק בחדווה אל מעמקי השלוליות, מבוסס את דרכו בנקיקים תת מימיים. בעיני ג'יפאי מן השורה, התקשיתי לראות אותו נכנס למצולות בלי לדעת מה עומק המים, כמה בוץ יש בתחתית, ואם אין מדרגה חבויה במעמקים... כעגלון המכיר היטב את סוס הברזל יצא אלון בשלום מכל פגע, מתנער מהמים וממשיך לשלולית הבאה. כחזרזירי ביצות היינו!
הקובייה הגרמנית
בדומה לצוללות חיל הים, גם היונימוג מגיע אלינו מגרמניה; 406 הוא הדגם הקטן ביותר בפס הייצור של יונימוג, המייצרת גם מפלצות שטח ענקיות עם הנעת 6X6 ואף 8X8. הקובייה השחורה באה לאוויר העולם לפני כ-35 שנה, את רוב שנותיה עברה בגרירת מטוסי נוסעים בשדה התעופה של פרנקפורט.
כמו כל רכב שטח קשיש, לא נשאר הרבה קשר בין התצורה בה ירד היונימוג 'DOKA' מפס הייצור, לבין מצבו היום. אלון לקה במחלת היונימוג לפני כחמש עשרה שנים, ובכל פעם אני פוגש אותו עם יונימוג הנראה חדש ומשופר ביחס למצבו הקודם. את הקבינה הכפולה התקין לפני כשנתיים, בתירוץ המפוקפק של 'רציתי לקחת גם את הילדות למדבר'.
הקבינה הכפולה נוחה מאוד גם בנסיעות 'סולו'. יש מקום לציוד אישי ומקרר, אפשר להסיע מזוכיסטים נוספים אל המדבר. ככל שה'דוקה' השחור נראה מיושן ובסיסי, הוא מתוחזק ומתוקתק בקפדנות יוצאת דופן אין חופשים במערכת ההנעה, המנוע נוחר בעוצמה, אפילו ההגה והבלמים מדויקים יחסית. אלון השאיר את המכאניקה העתיקה כפי שהייתה, הוא אינו חובב שיפורים ושדרוגים לאחרונה התקין אלון מזגן אוויר ו"אתה יודע מה? הוא אומר לי; כל תוספת או שינוי חשמלי, הרכבת מזגן או אפילו זרקור אחורי, כל דבר כזה פוגע בשלמות המכאנית המקורית".
למה הוא כל כך טוב בשטח?
לא לחינם מוגדר היונימוג כטרקטור חקלאי; ארבעת צמיגי שטח במידת 20R/14.5*385 מוצבים בפינות השלדה ומעניקים ליונימוג זוויות מרכב פנטסטיות של 45/70 מעלות. יתרון טכנולוגי מרכזי הם הסרנים הייחודיים,Portal Axles הממוקמים כ-20 ס"מ מעל מרכז הגלגל, ומורידים אליו את הכוח באמצעות ארבעה הינעים סופיים. הסרנים הפורטאליים יוצרים מרווח גחון של 45 סנטימטרים, מקטינים את העומס על המכלולים המכאניים, ומעניקים ליונימוג יחסי העברה שבלוליים של 6.52:1. יחסי העברה אלה הם המפתח להתקדמותו הבלתי-עצירה של היונימוג; הם, ולא המנוע שמספק רק 31 קג"מ, וכ-130 כ"ס. אלו נתונים מצומקים למדי, בוודאי ביחס למשקלו העצמי של היונימוג או בהשוואה למנועי דיזל מודרניים.
מכיוון שכך, נהג היונימוג אינו מתבסס על תנופה ומעבר מהיר של מכשולים, אלא על אחיזת הצמיגים הכבירים. בעת מבחן הוא משלב הילוך קצר, נועל דיפרנציאלים, ומתקדם אל המכשול בקצב איטי עד ייאוש. המנוע מסתובב 'על הטורים', מהלך המתלה מבטיח אחיזה מוחלטת, וה-406 משתבלל באיטיות על פני כל שעומד בדרכו. התנועה איטית עד שעשוע, זוויות המרכב ומרווח הגחון מבטיחים גלישה מעל כל מכשול, הצמיגים הכבירים מספקים אחיזה מדהימה (ליונימוג יש מערכת אופציונאלית לניפוח וריקון הצמיגים מתוך תא הנהג, לא אצל אלון.
אם כל זה לא מספיק, במרכז הפגוש הקדמי מותקנת כננת מכאנית רבת עצמה; כמו כל דבר ביונימוג, גם לכננת יש שתי מהירויות ואין שמחה גדולה יותר לבעל יונימוג, מאשר לחלץ חבר שנקלע למצוקה. נקודת התורפה של היונימוג הם שיפועי צד; זהו רכב צר וגבוה מאוד, על סיפונו קל להיקלע לזוויות מהן אין הצלה. יונימוגיסטים מיומנים יודעים את מגבלות ההטיה של המכונה, ומתרחקים מהן כמו מאש. על כל צרה שלא תבוא, אלון בנה כלוב התהפכות מסיבי.
אנשים מופלאים במכונות מעופפות
בקהיליית השטח יש הרבה ציפורים מוזרות, אבל היונימוגיסטים הם מהחריגים ביותר; בכל רגע נתון הם מפרקים-מרכיבים-מייבאים מאירופה-מחליפים ביניהם מכלולים מכאניים וסודות מקצועיים, רק כדי לצאת כמה פעמים בשנה, למסעות עבירות מאתגרים. אחזקת יונימוג היא תהליך סיזיפי ובלתי פוסק, מחזור קבוע של שיפוץ-שדרוג-השבחה-תיקון, וחוזר חלילה.
תרבות היונימוג מפותחת מאוד באירופה, וגם בישראל אפשר לקנות יונימוג במחיר התחלתי של עשרות אלפי שקלים. המחיר עולה על פי מצבו המכאני של הרכב אבל המחויבות הגדולה היא תחזוקת הכלי המגודל, תצרוכת הדלק הגבוהה שלו, ומצאי חלפים המוגבל מאוד. יונימוגיסטים תמיד מחפשים פגרים רקובים הזרוקים באיזו חצר משק, מחלידים בימ"ח או משמשים כמטרות במטווח צה"לי מרוחק. השמועות על כל רכב חדש מתפשטות בקהילה כדליקה בשדה קוצים, והתחרות הפנימית גדולה - לחלק מהאנשים יש יותר ממשאית אחת, ותמיד נחמד שיהיה במחסן פגר לקניבליזציה של חלקי מנוע ותמסורות. בישראל יש פחות מחמישים בעלי יונימוג (www.unimog.co.il), כולם מכירים את כולם, הכלים מחליפים ידיים במחזור חיים ידוע וצפוי מראש... החיים מעניינים ומלהיבים, כאשר נוסעים לאט.
