השוטר הכווין הנהג וגרם לתאונה. פטור מאחריות?

על פי כתב האישום שניתן בתאריך 29/03/11 בתום משחק כדורגל באצטדיון בלומפילד, נהג הנאשם ברכבו ברחוב התחיה בתל אביב מכיוון מזרח למערב, בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים והתקרב לצומת עם רחוב שלבים. בצומת המרומזר, קיים תמרור המתיר נסיעה ישר או ימינה בלבד. לפי הנטען, הנאשם פנה שמאלה בניגוד למותר, חסם את דרכו של הרכב וגרם לפיכך להתנגשות.

לכאורה, מדובר על עוד תיק אחד מיני רבים בהם נהג מואשם כי קיבל החלטה להפר את החוק, והינו אחראי לתוצאה. האמנם כאן סוף הסיפור? ממש לא.

הנאשם הודה כאמור בעובדות המיוחסות לו: "כן, פניתי שמאלה בניגוד לתמרורים שהוצבו בכיוון הנסיעה אולם פעלתי בהתאם להוראת שוטר שהיה במקום שהכווין את התנועה והורה לי לפנות שמאלה". לשון החוק קובעת, כי "נאשם לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה, אם עשה אותו על פי צו של רשות מוסמכת, והציות כאמור הוא חובה אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים".

על אף העובדה כי הנהג טען שפעל בהתאם להוראת השוטר, הוגש כנגדו כתב אישום בגין אחריותו לגרימת התאונה. הנהג התגונן בבית המשפט וטען כי אינו אשם, שכן לדברי פעל כחוק, והעיר כי "אתם יכולים לצורך כך לזמן את השוטר שהכווין אותי על מנת שיעיד".

כפי שקורה לאחר תאונה, בוחן התנועה המשטרתי נדרש לערוך דו"ח, אולם באורח פלא, במהלך הדיון התברר לנאשם כי לא נמצא כל דיווח אודות התאונה, שכן השוטר נעלם. במהלך הדיון, הציג לבית המשפט עו"ד אלעד שור, בא כוחו של הנאשם מסמך ממנו עולה כי 51 שוטרים היו פרוסים בשטח לרגל האירוע, אולם איש מהם לא ראה, לא שמע, שאילו כך היה – אמור היה להיכתב דו"ח על ידי אחד מהם. האם מדובר על ניסיון טיוח? האם השוטר שהבין כי גרם למעשה לתאונה עשה "אחורה פנה", ונעלם מהשטח?

כך או אחרת, ההתנהלות המוזרה של המשטרה במקרה הזה יצרה מצב בו נגרעה יכולתו של הנאשם להוכיח את גרסתו ולמעשה, השוטרים קיפחו את מסוגלותו להגן על עצמו.

חיזוק לגרסת הנאשם לקיומם של שוטרים שנכחו בצומת נתקבלה מעדות הנהג המעורב. לדבריו, "היו מספר שוטרים בצומת אשר לפחות חלקם נטלו חלק בטיפול בתאונה לאחר קרותה. ונוכח מיקומם בצומת , הדעת נותנת כי היו עדים להתרחשותה

כב' השופטת דלית ורד הביעה פליאתה מהאופן בו פעלה המשטרה. בפסק הדין נכתב על ידה כי "באופן תמוה לא נמצא תיעוד לטיפול של מי מבין עשרות השוטרים שהיה במקום, בין אם באמצעות גביית גרסה ראשונית מהמעורבים, כפי שמקובל באירועים מסוג זה. השופטת מציינת כי "איש מהם לא מצא לנכון לתעד את אשר ראה, איש מהם לא מצא לנכון לציין מה היו הנתונים בשטח, ככל שיש בהם כדי להשליך על אחריותו של הנאשם לגרימת התאונה, כגון חסימת נתיבי נסיעה או הכוונת התנועה".

השופטת המשיכה והטיחה ביקורת וכתבה בחריפות: "הימנעות מוחלטת זו מתיעוד או דיווח מצד גורמי אכיפת החוק שהיו בזירה, יש בהם מחדל חקירתי משמעותי, שדי בו כשלעצמו כדי לערער את היכולת לבסס הרשעה מעבר לספר הנדרש בדין הפלילי". עוד הוסיפה השופטת דלית ורד, כי "במקרה שלפני נוכחות השוטרים בצומת יש בה כדי לאשש את טענת הנאשם כי התנועה הוכוונה על ידם וכי להבנתו, נדרשה ממנו פניה שמאלה על מנת לפנות את הצומת".

השופטת אף העלתה את האפשרות כי הנאשם טעה ופירש את תנועותיו של השוטר כהוראה לפנות שמאלה, וכי אפשרות זו "עולה בסבירותה על האפשרות שבה הנאשם ביצע ביודעין פניה אסורה בצומת המוכרת לו היטב, מול עיניהם הבוחנות של השוטרים שהיו במקום". אולם מדגישה השופטת "כי בנסיבות אלו, פנייתו של הנאשם שמאלה היתה, למצער, עקב הבנתו של הנאשם כי כך הורה לו השוטר לפעול".

בהתאם לכך, בסופו של דיון זוכה הנאשם, ולו מחמת הספק.

עוד הרבה משפט וביטוח בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל