בתור מי שהיה עד לפני שנתיים ומשהו עיתונאי רכב מנוסה שסיקר את תערוכת אוטומוטור לדורותיה, שמחתי על ההזדמנות שנתן לי עורך וואלה! רכב לקפוץ לתערוכה ולרשום את ההתרשמות שלי כמבקר מן המניין. למי שיצא לקרוא בעבר דברים שפרסמתי ובעיקר למי שלא, אני חייב לציין שתמיד הייתי מגדולי המפרגנים של התערוכה וסנגור מוביל שלה בכל ויכוח, מקצועי עם קולגות או אישי עם חברים.
לפני 4 שנים עוד הכתרתי את התערוכה תחת הכותרת "ז'נבה זה כאן". מכוניות שאך חודש קודם לכן נחשפו לראשונה בבכורה עולמית בתערוכה המפורסמת בשוויץ, כבר הוצגו בפני הקהל הישראלי. עשרות יבואנים הקפידו אז להקים את מיטב התפאורות, אולם מספר 1 הזכיר לרבים, ביתנים מתערוכות פרנקפורט ופריז והייתה תחושה שסוף סוף גם לנו יש תערוכת רכב לגיטימית בישראל. נכון, לא חשיפות עולמיות, אבל הרבה הרבה דגמים חדשים הוצגו בפני הקהל המקומי כאן עוד טרם החל השיווק שלהם ברחבי הגלובוס.
הקהל הצביע ברגליים וגדש בהמוניו את כל שטח גני התערוכה, מילא כל ביתן וצבא על הדוכנים. וגם אז היו מי שהלינו על מחירי הכרטיסים והאוכל במקום. וזה לא היה הוגן, כי לקהל ניתנה תמורה מלאה ויותר לכספו. על כל המקהלה הזאת ניצח כמו תמיד, מאז ומעולם, דורון גילר, איש יקר שתרומתו לקידום התרבות המוטורית בישראל היא מהחשובות שניתן לזקוף לזכותו של מישהו בארץ. אז עם תחושה של פגישה מחודשת עם חברה ותיקה ומוכרת, הגעתי לתערוכת אוטומוטור 2014.
יש דברים שלא משתנים
אוטומוטור היא אמנם מותג מסחרי אבל גם סוג של איקון בתרבות הישראלית בכלל והמוטורית בפרט. ליום העצמאות יש את גבעת חלפון וחידון התנ"ך העולמי לנוער ולפסח יש את תערוכת אוטומוטור המיתולוגית. כל חובב רכב, ברמה כזו או אחרת, יודע שבחול המועד פסח, חצי יום אחד מוקדש לטובת התערוכה ולא משנה בן כמה ואיפה הוא. בתערוכות עבר, אנשים היו מגיעים לבקר בה יותר מפעם אחת כי אי אפשר היה להספיק את כולה ביום אחד. אנשים רבים שהחלו את דרכם כמבקרים צעירים בתערוכה בשנות השמונים כבר מגיעים כיום לבקר בה עם הילדים שלהם. סוג של סגירת מעגל.
אז הנעתי את האופנוע ונסעתי לכיוון גני התערוכה בואך פארק יהושע. באוזניות הקסדה אני שומע דיווחי תנועה של גלגל"צ, אוטובוס שעולה באש וחוסם את שער הגיא ותנועה ערה באתרי הנופש והפארקים. עוד ועוד דיווחים על פקקים אבל אף מילה על עומס תנועה כבד בשדרות רוקח, שפעם היה הסיוט של כל נהג שהיה מנסה לחצות אותם בזמן תערוכת אוטומוטור.
רק סמוך לצומת הדר יוסף אני מבחין בתנועה שמזדחלת לאיטה אבל כשאני עוקף אותה על השוליים אני מבין שהגורם הוא הורים מעצבנים שפורקים את ילדיהם בלונה פארק. נכון, בסביבות גני יהושע מקום חניה הוא עדין בגדר מצרך מבוקש, לא פחות מאשר חבית אורניום מועשר לארגון טרור אסלמי, אבל התנועה הדלילה בקופות מבשרת שמשהו בכל זאת אינו כתמול שלשום.
ויש כאלה שכן
95 שקלים (עוד נחזור אליהם) מחליפים ידיים והנה אני כבר עומד בצד המבאס של תור ארוך ארוך בכניסה לדום הענק, זה שלפני ארבע שנים שימש את ביתן צ'מפיון למי שזוכר. אני עומד בסבלנות, התור מתקדם לאיטו ורק הצצה חטופה לשלט קטן שבצד מבהירה לי שלא מדובר בחלק הקשור לאוטומוטור, כך כדברי הכתוב. אני יוצא מהתור, מעיף מבט למעלה ורואה כרזה ענקית המכריזה על תערוכת עולמו המופלא של דה-וינצ'י בחסות ידיעות אחרונות ולאומי קארד או משהו כזה. בדיעבד אני חושב שאולי כן הייתי צריך להיכנס, אבל אין זמן, אני במשימה עיתונאית וצריך להספיק לראות את התערוכה.
פוסע לכניסה לאולם מספר 1 ומתפלא לאן נעלם הדוכן המיתולוגי של חברת הניווט שתמיד הייתה מקבלת את פני הבאים לתערוכה. נכנס לאולם והדבר הראשון שאני קולט הוא מתחם ענקי של כוחות הביטחון ומשטרת ישראל. לרגע חשבתי שאני במפגן יום העצמאות ושמנסים לגייס אותי לימ"מ, ליס"מ, ליחב"ל, ליחפ"צ, למשטרת התנועה או ללוחמי האש. אופנועים משטרתיים, ג'יפים כחולים לבנים מימי השוטר אזולאי ועד היום, טנדרים עמוסי ציוד לחימה בפשע, עשרות שוטרים ואלף כבאים שמנסים להציל אותי. כולם כולם שם והכלים והמתחם נראים מרשימים (תוסיפו לזה גם מתחם נוסף של חיל חימוש) אבל אני חושב לעצמי למה עם ישראל נדרש לשלם דמי כניסה כדי לראות מה עושים בכסף שלוקחים ממנו למיסים. המשטרה, צה"ל ומכבי האש הם של הציבור וכדי להציג את הכלים והיכולות שלהם, לא צריך לגבות תשלום מאנשים. איפה הצדק, יאיר?!
בצדו השני של האולם המרשים נמצאים הביתנים של שני הצדיקים היחידים בסדום יבואני אופל וקיה, שני יבואנים בודדים (יחד עם אוטו אטליה) שהחליטו להציג השנה את מרכולתם. מצד "אופל" הרי שזו הייתה הזדמנות עבורם לחשוף לקהל את שני הדגמים החדשים "אדם" ו"מוקה", אבל בקיה, עסקו בעיקר בבעיטות לשער כי היצרן הוא מנותני החסות הרשמיים של המונדיאל. בכל אופן, מכוניות חדשות לא הציגו שם, מחודשות כמו הסול, כן. לפני כמה שנים ניתן היה לספור על אצבעות כף יד אחת של נגר עיוור את מספר היבואנים שלא העזו להשתתף בתערוכה.
העניין הוא, שההשתתפות השנה לא גבתה מהיבואנים מאות אלפי שקלים. בסך הכול, ההתפקדות בתערוכה מצריכה מצדם השקעה של כוח אדם ומשאבים. בשנה שבה שוברים היבואנים את שיאי המכירות שלהם, רק 3 יבואנים מצאו טעם להפגין נוכחות וגם היא מוגבלת למדיי. כנראה שהם לא מצאו סיבה לחשוף את מה שכל אחד יכול לראות כיום בלחיצת כפתור במחשב או בסמרטפון.
ומה עוד היה לנו
אז ביתן מספר 1, זה שפעם היה האטרקציה המרכזית בתערוכה, הוא עכשיו אולם להפגנת כוח של כוחות הביטחון ושל שני יבואני רכב כשמקשטים את כל אלה כמה מכוניות אספנות, חלקן הקטן מרשימות וחלקן הגדול זכור מתערוכות קודמות.
משם יוצאים ליריד דוכנים של אביזרי רכב (קצת), ציוד קמפינג (עוד קצת) ואוכל (הרבה).
לנצח ימכרו באוטומוטור את הלחמניות הכשרות ובעיקר המתפוררות במחיר של מטיל זהב מוצק. עוד ביתן של גאדג'טים שחלקם קשור קצת לעולם הרכב (כננות, צמיגים ואפילו מכונת אספרסו ניידת שמתחברת לשקע המצית), וחלקו קשור לזלזול בקהל. בואו נגיד את זה ככה, אם חשקה נפשכם בקניה של מכשיר לחיתוך ירקות או בקרש גיהוץ, נכון שהמקום הראשון שהיה עולה בדעתכם הוא תערוכת רכב?! לראות ולא להאמין עד לאן התדרדרה התערוכה השנה.
בחוץ מרעים קולו (הנפלא) של בועז קורפל כשהוא מציג את היכולות של חברת "מסלולים" בהדרכת נהיגה מתקדמת ובביתן אחר אנחנו מוצאים שלל מוצרי טיפוח לרכב, החל משמפו נגד חלודה (או שמא קשקשים?) וכלה בכל מוצרי הדייטלינג, פלסטלינה, פוליש, קריסטל וכו'. זה נחמד כחלק צדדי בתערוכה, לא כשזה אחד המרכיבים העיקריים שבה. אוטו איטליה תורמים את שלהם בביתן ענק שבו מוצגים כל דגמי פרארי ומזארטי והפעם תודה לאל גובר השכל הישר והמכוניות נמצאות קרוב קרוב לקהל, בניגוד לפעם שעברה שבה היה ניתן להבחין בהם רק באמצעות משקפות או עדשות טלסקופיות אדירות.
תם ולא נשלם
אחרי שעה אני חוזר על הסיבוב הנ"ל, לראות איך הספקתי לעבור על הכל בכל כך מעט זמן ואם לא פספסתי משהו. חוזר על כל המסלול שוב, עוצר פה ושם להחלפת מילות נימוסים עם כמה קולגות, מחדש את מלאי משקפי הרודי פרוג'קט שלי שנמכרות בתערוכה בהנחה גדולה ושוב מוצא עצמי אחרי שעה בחוץ.
אין ספק שהתערוכה הנוכחית היא אחת (אם לא ה' בהא הידיעה וסימן הקריאה) מרגעי השפל של אוטומוטור ב-20 ומשהו שנות קיומה. כמו שאמר לי בכיר בענף הרכב בישראל, טוב יעשו ראשיה אם ייקחו לעצמם פסק זמן של כמה שנים לתכנון ומחשבה כדי להחזיר עטרה ליושנה ואת הרעב לקהל.
להמונים זה אולי שעשוע נחמד להצטלם ליד כמה מכוניות שאפשר לראות באינטרנט ולהעלות לפייסבוק סלפי של עצמם עם מרצדס שניצבת בדוכן של תכשיר ניקוי כלשהו, אבל תערוכות רכב זו לא. השאלה היא לא אם מחיר הכניסה שווה את התמורה, אלא איך מחזירים את התרבות המוטורית שלנו בכלל ושל התערוכה בפרט אל דרך המלך. כרגע התערוכה ירדה לשוליים.
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל