פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      טכנולוגיה בשטח: למה צריך צמיגים קרביים?

      רכבי שטח מודרניים מתבססים על אלקטרוניקה ופניאומטיקה אבל מרוב טכנולוגיה, כמעט שכחנו עד כמה חשובות ארבע פיסות הגומי המחברות אותנו אל קרקע המציאות. האם תמיד עדיף לנעול צמיג גדול ומרושע?

      טכנולוגיית צמיגים (אתר יצרן , רמי גלבוע)
      באיסלנד, צמיג בגובה 44 אינץ' מקובל מאוד וחוקי לחלוטין. צמיג כזה מעניק אחיזה מדהימה ומאפשר נסיעה בלחצי אוויר נמוכים עד 3 PSI, לנהיגה על קרחונים

      לפעמים קשה לנו לקלוט את העובדה שארבעת 'טביעות הצמיג' המניעות את רכב הפאר שלנו, תופסות שטח קטן מזה של הכיסא עליו אנו יושבים ברגע זה! הדרישות המוצבות בפני יצרני צמיגים הן בלתי אפשריות, ואף סותרות זו את זו – אנו רוצים אחיזה טובה וגם עמידות, חדות היגוי ונוחות נסיעה, נסיעה עירונית וטיסת אוטוסטרדות, ועוד. ואז מגיע הג'יפאי ומעלה את רשימת הדרישות: על אותו גומי לאחוז היטב גם בסלעים ובטרשים, לפלס 'קוליס' בחול ובוץ, לאפשר נסיעה בלחצי אוויר מופחתים.

      גם נהגי כביש מתלבטים בנוגע לבחירת צמיגים המתאימים להם ביותר, אבל מצוקתו של הג'יפאי גדולה עוד יותר - עכבר השטח צריך להחליט על הפשרה בין יכולות שטח, לבין ביצועי הכביש של הצמיג. מדובר לא רק בביצועים ובהופעה, אלא גם בבטיחות והרבה כסף: מחירו של צמיג שטח עלול לעבור את רף ה-1000 שקלים, עד 2000-1500 שקלים. נציין כי דילמת צמיגי השטח אינו נוגעת לרכבי קרוסאובר עירוניים, נטולי הילוך 'כוח'; אין טעם לקנות ג'יפון אלגנטי, ולהרוס את התנהגות הכביש שלו על ידי התקנת מגפי רפתנים. עוד אציין שבישראל אסור לשנות את מידת הצמיג; כאן זה לא קליפורניה ואם רשום לך ברישיון 265/60R18 , זה הגודל היחיד בו תוכל להשתמש.

      קרבי זה הכי אחי

      רוב רכבי שטח בעלי הילוך 'כוח' מגיעים עם צמיגי M&S, "בוץ ושלג". למרות הכינוי הקרבי, אלו צמיגים עם העדפה נחרצת להתנהגות כביש. יש להם סולייה בעלת חריצים דקים, ודופן שאינה אמורה להתמודד בפגעי טבע. M&S מעניקים אחיזת כביש מצוינת, נוחות נסיעה גבוהה, מינימום רעשי גלגול, ועמידות גבוהה בפני שחיקה. מצד שני, הם יחליקו ראשונים על קרקע בוגדנית, ודפנותיהם ייקרעו בקלות רבה יחסית. רוב היצרנים מרכיבים צמיגים אלה, מכיוון שהם יודעים את נפש צרכניהם – ג'יפאים מודרניים כמעט ואינם מורידים גלגל מהאספלט הכבוש.

      צמיגי M&S יהיו פאתטיים בתנאי בוץ, אבל בשאר המצבים הם טובים מאוד. הם מצויינים לחול ולשביל המהיר, וגם בשטח סלעי יגיעו רחוק – יש להיזהר בהורדת לחץ אוויר ולשמור על הדפנות, ואז הם יעברו כל מכשול סביר. דעתי האישית היא כי עדיף להסתכן בתקיעה מזדמנת ולהגדיל את הסיכון ל'צביטת' דופן, כדי להעניק לעצמנו את מירב הסיכויים לחמוק ממצב חירום על הכביש.

      בצידו השני של המתרס נמצאים צמיגי בוץ MT, Mud Terrain; אלו צמיגים 'קרביים' ומשונני קוביות, דפנותיהם עמידות בהרבה מאלו של צמיגי הכביש. צמיגי MT ('מ?אד?ים' בלשון העם) מצויינים לנהיגה בבוץ ושטח חלקלק – השיניים הגסות אוחזות בבוץ, החריצים הגדולים מאפשרים ניקוי עצמי. הבעיה הגדולה היא שעל הכביש הם ממש לא נחמדים – אין אחיזה מלאה, יש רעש, תצרוכת הדלק מוגברת, רעידות, בלאי מואץ... את הרעש והרעידות בהגה תרגישו בכל רגע נתון, אובדן האחיזה יפתיע רק בנסיבות קיצוניות. הבחירה בצמיג שטח מחייבת נהיגת כביש זהירה ומחושבת יותר.

      בין M&S ו-MT יש את הפשרה של AT, All Terrain. צמיגים אלו מאופיינים בפרופיל קרבי-למחצה והם מתאימים למי שרוצה לקבל קצת מהטוב בשני העולמות, אבל מוכן גם לקבל גם את חסרונות מסויימים. עבור טייל היוצא לטיולי שטח רגועים, AT היא בחירה מצוינת.

      רכבי שטח מהירים במיוחד (ריינג' רובר, קאיין, 5X) נועלים צמיגי 'כביש מלא' בעלי חתך נמוך, והם רגישים מאוד לעבודת שטח – הם מאבדים אחיזה בקרקע רטובה, אסור להוריד בהם לחץ אוויר ובעיקר, הדופן שלהם פגיעה מאוד לקריעה. צמיג בעל חתך נמוך מ-60 עלול להיפגע בקלות, אפילו בנהיגת שביל זהירה. בעיה נוספת היא שקשה מאוד למצוא צמיגי שטח במידות אקזוטיות אלה, והם מסרסים את יכולות השטח של הרכב – מה תעזור לך בקרת משיכה הכי מתוחכמת בעולם, לאחר שפוצצת שני צמיגים בטיול אחר צהריים? רכבי השטח ספורטיביים מגיעים עם צמיגים בחתך 40 עד 55, מורכבים על חישוקי ענק בקוטר 19, 20 אינץ' או אף יותר. באופן חד משמעי נמליץ לכל מי שמתכנן לרדת לשטח, לבחור תמיד בצמיג בעל החתך הגבוה ביותר, כלומר – לבחור בחישוק הקטן ביותר שניתן להרכיב על הרכב. רכבי שטח אמיתיים נועלים צמיגים בעלי חתך גבוה של 85-75, המאפשרים הורדת לחץ אוויר ומעניקים נוחות רבה מאוד בשטח.

      טכנולוגיית צמיגים (אתר יצרן , רמי גלבוע)
      מימין, צמיג 'ספורטיבי' של ריינג' רובר. עם חתך 45 הוא מצוין לכביש, רע מאוד לשטח. משמאל, צמיג AT של ג'יפ רנגלר. חתך 75 מעניק רכות עבודה ויכולת להוריד לחץ אוויר. פחות מדויק על הכביש, אבל פשרה מצוינת לטיולי שטח

      לשחרר לחץ

      יצרן הרכב מגדיר לחץ אוויר רצוי, לכל היותר יציע לבחור בין אופציות של 'רגיל' או 'עמוס'. בנהיגת כביש נקפיד על הלחץ המומלץ, אבל בשטח משתנים כללי המשחק. לחץ האוויר הופך לחלק דינמי של הנהיגה, ויש להתאים אותו לתנאים שונים: חול רטוב או דיונה לוהטת, בוץ או כורכר, סלעים או טרשים. כמעט תמיד אנו מורידים לחץ, בראש ובראשונה כדי להגדיל את שטח המגע ולהשיג ציפה על פני שטח רך, כמו דיונת קיץ לוהטת.

      בלחץ אוויר מלא תיאלץ להילחם בחול ולטגן את התמסורת אבל אם תשחרר קצת אוויר, תקבל צמיג משוטח – במקום טביעת צמיג בגודל כ-30X20 למשל, נקבל טביעה העשויה להגיע ל-35X25; תוך דקה הגדלנו ב-50% את שטח המגע של הצמיג בחול וכאותו גמל, אנו מצליחים 'לצוף' על פני החול.


      נהיגה בלחץ אוויר נמוך מטילה עומס גדול על דופן הצמיג – אסור לנסוע מהר (50-60 קמ"ש לכל היותר), יש להימנע מפניות חדות ושיפועי צד (כדי שלא 'לקלף' את הצמיג מהחישוק), ולהתרחק מעצמים חדים; מכיוון שדופן הצמיג בולטת החוצה, היא רגישה מאוד לקריעה

      כמה לחץ להוריד?

      זוהי שאלת 'מיליון ה-PSI' התלויה בטיב הצמיג, משקל הרכב ויכולת הנהג להימנע מלחצי צד ופגיעה בעצמים חדים. זה המקום בו אמליץ לכם נחרצות, לא לשנות לחצי אוויר ללא פיקוח של מדריך מקצועי ומיומן; התהליך עלול להיות מסוכן מאוד, ויש לתרגל אותו רק עם הדרכה צמודה. לצורך הדיון, נאמר שעבור ג'יפ עירוני הנוסע באופן נורמלי בכ-35 PSI, נמליץ על 22-18 PSI לנסיעה בחול מוצק יחסית. בדיונות טובעניות אפשר לרדת ל-16 PSI וכל לחץ נמוך מזה, הופך למסוכן מאוד. בלחץ נמוך קל מאוד ל'קלף' את הצמיג מהחישוק, או לנקב דופן על חפץ חד. לחץ נמוך מ-16 מתאים רק לחילוץ חירום קצר, והוא גורם לצמיג נזק ארוך טווח.

      לדיונות רכות ניכנס רק עם מד לחץ אוויר ומדחס רציני – מד לחץ ימנע מאיתנו הורדת לחץ מוגזמת, המדחס נחוץ כדי להחזיר את לחץ האוויר לאחר היציאה מהדיונות; נסיעה בלחץ נמוך מטגנת ומפוררת את דופן הצמיג, וגורמת לבלאי מהיר. חשוב להשקיע במדחס רציני, היכול למלא ארבעה צמיגי שטח בזמן סביר; המדחסים המצו'קמקים הנמכרים בכמה עשרות שקלים אינם מסוגלים למלא את המשימה

      גם באיזור טרשי כדאי להוריד לחץ אוויר, אבל פחות. המטרה כאן אינה להגדיל את ציפת הצמיג, אלא להעניק לו גמישות שתסייע לבודד את הג'יפ משיבושי הדרך. נסיעה בלחץ 24-22 תשפר פלאות את נוחות הנסיעה על שבילי 'קורדרוי' ובשטחים משובשים. בלחץ כזה אין סיכון גדול ל'קילוף' צמיג אבל יש להישמר מפגיעת אבנים חדות בדופן הצמיג, 800 שקל בבקשה... הורדת לחץ האוויר גם משפרת את אחיזת הצמיג בסלעים ובמדרגות, אבל צריך להישמר מלחץ נמוך מדי.

      טכנולוגיית צמיגים (אתר יצרן , רמי גלבוע)
      רק צמיגי שטח מלאים יכולים להתמודד עם בוץ חלקלק. עם כל דבר פחות אגרסיבי, קשה לשלוט ברכב השטח

      הגודל כן קובע

      כבר אמרנו שאסור לשנות את מידת הצמיג, אבל כדאי להתייחס ליתרונות ולחסרונות של הגדלת מידת הצמיג. המאפיינים הקריטיים הם קוטר החישוק וחתך הצמיג (מכאן נגזר היקפו), ורוחבו (המשפיע בעיקר על גודל טביעת הצמיג). צמיג גדול משפר את מרווח הגחון של הג'יפ: הרכבת צמיג בגובה "33 (במקום "31, למשל) מגדילה את מרווח הגחון בכ-2.5 סנטימטרים. זה לא המון, אבל עשוי לעשות את ההבדל בין תקיעה לבין מעבר חלק. הגדלת הקוטר משפרת גם את הזווית הקריטית במפגש הצמיג עם סלעים ומדרגות, ואפילו מקלה על פריצת קוליס בחול/בוץ. האסכולה הבריטית מעדיפה צמיג גבוה וצר, היכול לחדור דרך הבוץ ולאחוז בתשתית הקשה יותר. אמריקנים וישראלים מעדיפים צמיג רחב המעניק ציפה על החול, ומשפר את הופעת הג'יפ.

      טכנולוגיית צמיגים (אתר יצרן , רמי גלבוע)
      האיסלנדים נועלים צמיגי ענק, הדרושים לנהיגת קרחונים וצליחת נהרות

      עוד הרבה שטח ופנאי בוואלה! רכב