מבחן: ב.מ.וו 220i החדשה. ממוקדת נהיגה

פניה שמאלית מתהדקת בירידה, הבלימה נגררת אל עבר שיא הסיבוב והסדרה 2 שהעבירה את משקלה לפנים מציפה את הגלגלים האחוריים שמתחילים לפסוע הצידה. קצת פחות הגה, חוזרים למצערת והמשקל עובר בחדות אחורנית ומצמיד חזרה את הגלגלים לאספלט, משחרר את ההגה והמנוע משגר אותנו קדימה. עוד פניה כזו, הפעם ימנית במישור. שוב בלימה נגררת, שוב העברות משקל ושוב האצה חזקה קדימה. הידיים חשות, הראש עובד והעיניים תרות קדימה כל העת אחר המשך הדרך.

אנחנו לא על מסלול מירוצים וגם לא יושבים במכונית מירוץ, אלא בסדרה 2 של ב.מ.וו. מכונית קופה שבנויה על היסודות של הסדרה 1 המעוגלת ולגמרי נוהגים בכבישים הציבוריים של ישראל. אבל כמו ששבתה אותנו הסדרה 4 (גרסת הקופה של הסדרה 3), גם הסדרה 2, אפילו בגרסת ה-220i, הצליחה לגעת לנו במקומות הנכונים ולהזכיר לנו שוב שלא צריך מאות סוסים כדי ליהנות.

רק מלהביט בסדרה 2 של ב.מ.וו יש לנו חשק לנהוג בה. כמו במעבר ליד דוכן החמוצים בסופר, עוד לפני שלוחצים לה על מתג ההתנעה, עולה לנו טעם מעורר בפה וריח של צמיגים מטוגנים ורפידות בלמים מעושנות. אפשר בהחלט להחמיא למעצבים של הגרמניה הזו, שכן הם קלעו בדיוק למטרה כשנתנו לה 'לוק' שרירי ונכון. גרסת ה-M ספורט שלובשת עוד קצת נוצות וקישוטים מירוציים, מוסיפה עוד לחוויה הוויזואלית.

התחושה הזו ממשיכה בהצלחה גם כשנכנסים אל תא הנוסעים שלה ובו מגלים קודם כל את המושבים הספורטיביים שלה שמחבקים חזק את הגוף (ניתן לכוונן חשמלית את התמיכה הצדית לחביקה מקסימלית), כאילו מכינים את הנהג פסיכולוגית לנהיגת כאסח, גם אם רק מדובר בעצם בנסיעה לבית הקפה. אחר כך שמים לב לפסי הקישוט האדומים, למתג בורר מצבי הנהיגה (ארבעה מצבי תפוקת כוח לבחירה: חיסכון, נוחות, ספורט וספורט פלוס) ואל ההגה קטן הקוטר שממש מצריך להפעיל את השרירים כדי לסובב אותו בחניה.

כמו בסדרה 1, גם לסדרה 2 יש מושב אחורי מהסוג הסמלי. ילדים יצטרכו להשתחל אליהם, אם בדרך נס כל שהיא הצלחתם להכניס לשם מושבי בטיחות וגם לחגור אותם בתוכם ומבוגרים... רק אם הם בגודל של ילדים. מרחב ממשי לברכיים אן שם, וגם הראש פוגש בתקרה ומתעקם הצידה. אז למה יש שם מושב בכל זאת? כי יותר קל למכור מכונית עם מושב שכזה, גם אם לא ממש שימושי ובכלל, איפה תשימו את תיק המסמכים שלכם?

בחזרה אל הכביש. אין טעם להתעכב עוד על הקבינה, כי לא מצאנו בה הרבה צעצועים לספר עליהם וזה קצת מאכזב, שכן מלבד התנעה ללא מפתח וכוונון חשמלי למושב, הכל די שגרתי מינוס. יש בה בקרת אקלים בסיסית, מערכת שמע בינונית באיכותה, מסך תצוגה קטן (לא מגע), לוח מחוונים נטול מעוף והשראה, בקרת שיוט סטנדרטית ולא מעבר לכך וזו עוד רמת האבזור הבכירה 'לקשרי'. אבזור שמוצאים היום גם בקיה ריו שעולה שליש מהב.מ.וו הזו. אנו מניחים שכדי ליהנות מקצת יותר מודרניזציה, תצטרכו לפתוח את הארנק ולרכוש עוד תוספות באופן אישי.

אבל כשמיניחים לעניין האבזור, שוב החיוך מתרחב מאחורי ההגה. תנוחת הנהיגה בה מניחה את הנהג בפוזיציה קרבית, כלומר קרוב אל הרצפה (אין ממש ברירה אחרת, גם הגג נמוך), קרוב להגה ולדוושות כשהמבט ישר מקביל וקרוב אל מכסה המנוע הכוחני. מתחת למכסה של גרסת ה-220i יש מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.0 ליטר ובעזרת מגדש טורבו הוא מפיק 184 כ"ס בתחום שבין 5,000 ל-6,250 סל"ד וגם 27.4 קג"מ המושגים כבר מ-1,250 סל"ד ברצועה שטוחה עד 4,500 סל"ד.

המספרים האלה לא לגמרי מעוררי תאבון, אבל הם עושים עבודה טובה בסך הכל בדחיפת 1,440 הקילוגרמים של הסדרה 2. המירוץ מעמידה ל-100 קמ"ש אורך על פי נתוני היצרן 7 שניות (במבחן שלנו לא הצלחנו לרדת מ-8 שניות) והגמישות הרבה של המנוע מאפשרת לה להאיץ בקצב משכנע מאוד לעקיפות, כך שהיא זקוקה רק ל-6 שניות בהאצה מ-80 ל-120 קמ"ש. זאת בעיקר הודות למהירות העבודה של התיבה בהורדת כל אחד משמונת הילוכיה.

מספר רב כזה של הילוכים מסייע מאוד בניצול אונו של המנוע, כך שיחד עם רצועת מומנט ארוכה כל כך, המנוע תמיד נמצא בתחום היעיל. הוא חי מאוד בסל"ד הנמוך, דוחף חזק בתחום הביניים וגם שש לנסוק מעלה, אך מעל ל-5,500 סיבובים מתחילים לחוש בקשיי הנשימה של המגדש הקטן. כל זאת בנהיגה ספורטיבית כמובן שמותחת את היכולות לקצה. בכל שימוש אחר, הגיוני ושפוי, המנוע השקט דוחף בקלילות וללא מאמץ וגם מגלה צד חסכוני עם 13 קילומטרים לליטר בנהיגה רגועה (8 ק"מ לליטר ומעט פחות בנהיגה ספורטיבית).

קחו את העיצוב הפחוס והדינאמי הזה, חברו אותו בדמיון אל המנוע הגמיש וזה בדיוק מה שתקבלו בחיים האמיתיים כשתיקחו אותה אל כבישי הנהיגה הנכונים. מרקחת מאוזנת וישירה שיודעת גם להיות מדויקת ומתמסרת וגם נוחה, מפנקת ואריסטוקרטית. היא לא בועטת ונושכת כמו מכוניות ה-M של ב.מ.וו, אלא עושה הכל כדי לגרום לחובב הנהיגה לחייך, מבלי להגזים או לאבד את הראש.

המתלים שלה מגלים יכולת לטפל גם בקטעים משובשים עם נוחות וגם עומסי פניות והעברות משקל, רק רצוי לא לחבר שני מצבים אלה יחד, שכן הזעזועים גורמים לה לנתק אחיזה בכביש ולנוע בעצבנות לצדדים. זה גם המקום שבקרת היציבות נדרכת ונכנסת לפעולה להציל את המצב, אז על הכביש הציבורי לא מומלץ לבטל אותה - אתם לא רוצים לפגוש במעקה הבטיחות רק בגלל שבלמתם קצת יותר מדי בכניסה לסיבוב.

מה שעוזר באותם רגעי שטות של נהיגה תובענית, או למעשה מעודד, זה ההגה של הסדרה 2. יש לו משקל והוא מצריך לפעמים הפעלה של כוח כדי לסובב אותו וזה כבר שינוי מרענן בעולם ההגאים המחושמל והאילם. יש שם תחושה טובה, יש דיוק ויש עם מה לעבוד. גם הקוטר הקטן של החישור והעובי שלו מסייעים בתחושה הספורטיבית ומרגישים כמו חזרה לאחור, לתקופה לפני שההגאים התקלקלו. גם הבלמים של הסדרה 2 עושים עבודה טובה מאוד. עצמת הנשיכה שלהם וכוח העצירה הולמים את הביצועים והם עומדים בכבוד גם בהתעללות ממושכת.

הסדרה 2 קופה של ב.מ.וו מצליחה לעשות טוב לאוחז בהגה שלה. היא מציעה תכונות נהיגה מעניינות, התנהגות כביש בטוחה ומדויקת, הגה ספורטיבי, מנוע גמיש וחסכוני, תיבת הילוכים משוכללת וגם חיבוק חזק מהמושבים. אבל היא מחסירה לטעמנו באבזור, שכן כאמור במחירה, היינו מצפים לקבל בה קצת יותר ממה שלשכן יש בקורולה שלו.

255 אלף שקל לגרסת הבסיס או 290 לרמת הלקשרי הם סכומים לא מבוטלים, אבל לפי התגובות שקיבלנו ממתעניינים בעלי אמצעים, גם לא גבוהים מדי. העיצוב, המותג והתחושה מאחורי ההגה מבהירים לאן הלכו השקלים. לטעמנו בהחלט מדובר כאן בחבילה מעניינת שמחדשת מספיק כדי לגרום למי שעד כה הביט לעבר יונדאי סנטה-פה למשל, לחשוב קצת יותר על עצמו ועל מה שהוא חושב על נהיגה.

עוד על ב.מ.וו בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן

לייק אחד ואתם חברים הקהילה המוטורית הגדולה בישראל