כמו בתחומים רבים אחרים, הבעיה בתאונות הדרכים היא בראש ובראשונה תרבותית. בדומה לנהגים שבוחרים לסמס תוך כדי נהיגה, לחצות נתיבים בחדות ולנהוג תחת השפעת אלכוהול, גם כאן הכתובת הייתה על הכביש. 2 הרוכבים המוכשרים שנהרגו ביום שישי האחרון בסמוך למחסום בית אריה בשומרון לא נהרגו כיוון שהם אוהבים לעשות סטאנטס, לא בגלל שהם רוכבים על אופנועים ואפילו לא בגלל שהם השתוללו על כביש ציבורי - כי הם לא היו על כביש ציבורי. הם נהרגו כי חסרה לנו תרבות ואחריות אישית והחוסר הזה מוצא ביטוי קטלני כשהוא משולב בנהיגה וברכיבה.
מילא כאשר מדובר במירוצים לא חוקיים, אבל בכל הקשור לענף הפעלולים ברכיבה, לא ניתן להטיל את האחריות על המדינה בסגנון בשאלה "למה לא בונים כאן מסלול כמו שצריך?". תחום רכיבת הסטאנטס שייך למגרשי חניה או כבישים נידחים שאינם בשימוש, בדיוק כמו מקום ההתכנסות הקבוע וגם התאונה בסמוך לבית אריה.
תרבות צריכה להיות קודם כל מוערכת ואז להילמד על ידי מי שמעוניין ורוצה להיכנס לתחום - זה שהוא רוכב על אופנוע, התברך בשיווי משקל גבוה מהממוצע ומכור לסרטונים ביוטיוב - לא הופכים אותך לבעל תרבות, שלא לדבר על אחריות אישית וכבוד לעיסוק. הסרטונים ברשתות החברתיות מזינים את החלומות, אבל פחות מעניקים ידע מקצועי כגון כיצד להגן על עצמך בזמן העיסוק, כיצד לבחור את האזור המוגדר לפעולה וכיצד לנהל את לוח הזמנים של המשתמשים במתקן או אפילו היכן מותר או אסור לקהל לעמוד.
יש בישראל כמה קבוצות של סטאנטרים, והם עושים זאת בהסתר כמובן - סגנון רכיבה זה אינו חוקי בישראל (כאשר אינו חלק ממופע מאושר). אולם הליקוי העיקרי של חלק משמעותי מהעוסקים ברכיבה זו, הוא היעדר התרבות, האחריות האישית והכבוד לסכנות שבו.
רכיבת הסטאנטס היא מלהיבה ונותנת השראה - כל עוד נעשית אל מול הנחיות הבטיחות אשר תחתם נוסדה, ואז נפצעים מעט מאוד אם בכלל, בטח שלא פוגעים אחד בשני רק בגלל כיווני נסיעה מנוגדים. כישלון קטן ברמה התפעולית של השניים מבית אריה (התקבצות מסוכנת של צופים במקום וחוסר באחריות אישית) - הפך לכישלון האחרון שלהם. תרבות מוטורית ואחריות אישית שמתבטאים בהפרדה מוחלטת בין הרוכבים לצופים וכן שימוש בציוד מגן מלא, היו עשויים למנוע את ההתנגשות הקטלנית.
מה היא רכיבת פעלולים ואיך עושים זאת נכון?
רכיבת סטאנטס היא לא בדיוק 'רכיבה', הרוכב אמנם יושב או עומד האופנוע בתנועה, אבל הכישורים והיכולות התפעוליות אינן מקבילות לרכיבה ספורטיבית למשל. הרעיון המקורי הוא שעשוע תוך כדי שליטה ברמת גבוהה בתפעול האופנוע במצבים הנתפשים על ידי רוב הרוכבים כבלתי אפשריים כגון: ווילי וסטופי, ברנאאוט, ווילי במעגלים, סטופי ממהירות גבוהה עד כדי עצירה, שינוי מיקום הגוף על האופנוע תוך כדי ביצוע הפעלולים ועוד כיד הדמיון הטובה. מדובר בהחלט בסוג של ריקוד עם המכונה.
תחום הסטאנטס הופיע בתחילת שנות ה-90' כאשר היה צורך לשעשע את הקהל הנלהב במסלולי המירוצים בין המקצים, והראשון שהפך למוכר ושם דבר בתחום היה הבריטי גרי רות'וול אשר הסב לטובת העניין סוזוקי GSX-R1100 לרכיבת סטאנטס. הסבה כוללת הסרת כל פלסטיק ומשקל מיותר, כידון שטוח ורחב בסגנון שטח וקיצור דרמתי של יחסי ההעברה הסופיים באמצעות גלגל שיניים קדמי קטן יותר ואחורי במידות מפלצתיות. התוצאה היא אופנוע חזק מאוד אשר השליטה בכוח נעשית בטווח מהירויות נמוך ובנוני ולא במהירויות על כפי שיועד במקור.
אחרי רות'וול הגיע הגרמני הסופר מוכשר, שכמו כל גדול בתחומו, הצעיד את התחום קדימה והפך אותו לספורט לגטימי ומוערך - כריסטיאן פייפר. פייפר התחיל לרכב בגיל 5 ותמיד לקח את הרכיבה לצד האקסטרימי. בגיל 10 התחיל להתחרות בטריאל עד גיל 22 אז חל המפנה בחייו והוא פרש מהמירוצים והחל לעבוד במופע סטאנטס נודד.
3 שנים אחר כך, בשנת 95' מגלה הגרמני את הפוטנציאל של אופנועי הכביש העירומים (גם בזכות עלייתו של הבריטי רות'וול) והדרך לשלב את אופנועי הכביש והמהירויות שהגיעו אליהם בתוך המופע שלו - התקצרה משמעותית. ב- 96' גם החלו תחרויות רשמיות של רכיבת סטאנטס הכוללות משטח תחום לביצוע הרכיבה, זמן קצוב וניקוד המתקבל בשילוב צוות שופטים מקצועי ותרועות הקהל. פייפר מנצח כמובן כמעט בכל אירוע בו הוא משתתף, בתחילה על אופנועי טריאל אך כאמור גם עם הסבה לאופנועי נייקד. בשל הרושם העז שהותיר הפעלולן המוכשר, יצר חשיפה אדירה לתחום הסטאנטס עד לרמה של אליפות עולם רשמית.
חברת ב.מ.וו העולמית מיהרה לאמץ את הרוכב, תוך מתן תמיכה הולמת ובעצם הפכו אותו למקצוען של ממש: אליפויות עולם, מירוצי שטח ייחודיים הדורשים שליטה ייחודית כמו ארצברג רודיאו, מירוצי אקסטרים נוספים ולא פחות חשוב - לחיות כמו ספורטאי אמיתי בחסות ענקית משקאות האנרגיה 'רדבול'. רכיבת סטאנטס היא ספורט מקצועי, ופייפר הוא מקצוען.
הכותב, כפיר לוין, הנו המנהל מקצועי ב www.proriding.co.il