סקודה אוקטביה סטיישן במבחן

מכשירי כושר ביתיים, הליכונים חשמליים למשל, הם המוצר צריכה המיותר ביותר שהאנושות יכלה להמציא. הם נרכשים בהתלהבות ובהבטחה להיות פעילים ללא הפסקה, הופכים תוך שלושה ימים למתלה לבגדים ממוחזרים ומסיימים כגוש ברזל חשמלי שתקוע בדיוק באמצע החדר-סלון-מרפסת-חיים כמו מחלה. לא יודע מה עבר לי בראש כשהסכמתי להכניס הליכון כזה הביתה. לא ברור, אבל השכלולים והפוזה של התחלתו של מיני מכון כושר בדירה בטח עשו משהו. אבל שנה אחרי שהוא עומד מכוסה ומפריע, הגיע הזמן להעיף אותו הלאה.

אבל רק מלזכור את הקושי להעלות אותו הביתה ולמקם אותו, הזיעה מתחילה לטפטף. אולי זו הייתה הכוונה ב"מכשיר כושר ביתי"? להוציא את ההליכון הזה מהבית זו מסתבר המשימה הפשוטה, להכניס אותו לרכב שהוא לא טנדר, זו משימה בלתי אפשרית. אלא אם יש לכם סקודה אוקטביה סטיישן. המשפחתית הצ'כית שהגדילה את חלקה האחורי ועיגלה כל פינה מסוגלת לבלוע כל דבר ועוד קצת אם משכיבים את המושבים האחוריים. טוב, אתם מבינים לאן זה הולך.

וגם לא כל כך יפה. מאחור. בכל מפגש עם אנשי סקודה, כשהשיח מגיע לסעיפי העיצוב, הצ'כים מסבירים שהם משתדלים שלא להשתדל מדי בעיצוב המכוניות שלהם. כלומר, לא להפוך אותן למצועצעות מדי, כדי שלא ינוס ליחן אחרי שנה כשתתרגלו לראות אותן על הכביש. אז גם האוקטביה החדשה עונה להגדרה הזו. היא נראית רחבה, מודרנית ומכובדת ואין בה קמט אחד מיותר. אין פס נורות שנועד לבלבל אתכם ולמגנט את המבט שלכם כשתראו אותה חולפת בשעות הערביים.

גרסת הסטיישן תואמת להגדרה הזו, כאשר מתבוננים בה מהחזית. מהצד, למרות שאין שינוי במידת האורך, המבנה הסטיישני גורם לה להראות כמו דירה שסגרו לה את המרפסת כדי להרוויח עוד חדר. כל העניין הסולידי מקובל לגמרי, אבל לטעמנו, מכונית הסטיישן צריכה עוד קצת תשומת לב כדי לא להראות כל כך משעממת.

לזכותה אפשר לומר, שכשפותחים את הדלתות כולן, העיצוב החיצוני ירד ברשימה שניים או שלושה שלבים מטה. כבר בדגם ה-5 דלתות האוקטביה הציעה את אחד מתאי המטען הגדולים ביותר בקבוצתה וגם מהשימושיים שבהם ועם הסטיישן, יש כאן רף משופר של שימושיות. הנפח עלה מ-568 הליטרים של האוקטביה ה"רגילה" לכדי 588 ליטרים עצומים בכל קנה מידה של מכונית משפחתית, בגרסת הסטיישן. הצמיחה הזו בנתונים ובעיקר, שינוי המבנה של תא המטען הופכים כל פינה שבו לנגישה ובעיקר מאפשרת הטענת ארגזים גדולים, עגלות תינוקות ו... מכשירי כושר מיותרים. כשמשכיבים את המושבים האחוריים, מקבלים משטח הטענה שטוח וארוך בנפח ענק של כמעט 1,600 ליטר.

כשעוברים קדימה, מתא המטען הענק אל תא הנוסעים, מוצאים מרחב מחיה זהה גם לבני האדם, לא רק לארגזים. המושב האחורי רחב, עם המון מקום לרגליים ולראש והריפוד שלו נוגע בכל מקום בגוף ולגמרי מנעים את השימוש בו. שני מבוגרים יחיו שם בשלווה ועם קצת רצון ושכלול, אפשר לדחוס שם שלושה מושבי ילדים בגדלים שונים.

מלפנים, מוצאים את אותן האיכויות המוכרות של האוקטביה החדשה. וזה אומר שכל הקבינה עטופה בפלסטיקים נעימים למגע והרכות שלהם בהחלט משדרגת מעלה את תחושת היוקרתיות. בנוסף, גם ההגה מצופה עור, משענות הידיים גם מימין וגם משמאל נוחות לשימוש וישנם מספר רב של תאי אחסון ומחזיקי כוסות. למרות זאת, המושב הקדמי שנבחר לה, לא מעביר תחושה שתואמת את הסביבה. הוא נראה ומרגיש פשוט, הן בבדים שעוטפים אותו והן במבנהו שלא מציע שפע של תמיכה צדית בגוף. הוא רך ולא מעבר לכך. כמו כן, כשבוחנים את רמת האבזור של האוקטביה סטיישן, מגלים מהיכן נחסכו השקלים כדי למנוע ממנה להיות יקרה מדי ביחס למתחרות. יש בה מזגן רגיל (לא בקרת אקלים), אך עם פיצול לאחור ומערכת שמע מולטימדיה עם איכות שמע בסיסית למדי וחישוקי פח עם טאסות פלסטיק. בצד החיובי מוצאים בקרת שיוט, מחשב דרך, תפעול מערכת השמע מההגה ועוד.

כל ההשקעה בחומרי הפנים והבידוד מקבלת תוקף מיד כשמתחילים בנסיעה. האוקטביה מתנהלת בחרישיות שאופיינית בעיקר למכוניות פאר יוקרתיות בהרבה ממנה. הכל בה מתפקד ברכות ובעידון בין אם מבלים במהירות תלת ספרתית על כביש מהיר, נוסעים בין רמזורים בגוש דן או סתם תקועים בפקק של בוקר. כמעט כל הרעשים, מלבד אלה שנשמעים מתוך מערכת השמע, או השיגורים של כיפת ברזל, נשארים בחוץ - תכונה נדירה אצל מתחרותיה.

כמו בכמעט כל מכוניות קונצרן פולקסווגן, גם האוקטביה סטיישן מקבלת את מנוע ה-1.2 TSI המוכר ברמת הבסיס. למי שבכל זאת לא מכיר את החבילה, נספר שמעט הסמ"קים שם וארבעת הצילינדרים מפיקים בעזרתו של מגדש טורבו 105 כ"ס (4,500-5,500 סל"ד) ו-17.8 קג"מ (1,400-4,000 סל"ד). גם כאן, הכוח זורם אל הגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים כפולת מצמדים (DSG) עם 7 הילוכים.

למרות שמדובר באותה יחידת כוח והינע, לא פעם גילינו שזו מתפקדת אחרת בכלי הרכב של החברה, עם שוני קל בעידון, בתפקוד התיבה וכו', ככל הנראה מהכיול האישי לכל רכב וההתמודדות עם משקלים שונים. במקרה של האוקטביה סטיישן יש לנו 1,277 קילוגרמים קלים יחסית למכונית בסדר הגודל שלה והמנוע הקטן מסתדר עמם בסדר גמור.

הביצועים רחוקים מלסחרר, אבל גם לא מאכזבים. אנחנו מדדנו לה 11 שניות בהאצה מעמידה ל-100 קמ"ש וגם 8.3 שניות כזמן ההאצה מ-80 ל-120 קמ"ש. זה לא מהר, אבל מגדש הטורבו עוזר בהענקת תחושה של כוח זמין בחלק גדול מהזמן ותיבת ההילוכים מנסה למקסם את המעט שיש למנוע להציע. התיבה מתפקדת בתנועה מצוין וביעילות גבוהה ביותר ולמעשה, רק בתמרוני חניה איטיים וצפופים, בטח אם אלה נעשים בנסיעה לאחור בעליה, היא יצרה גמגום בפעולה בשל עבודת המצמדים. בבחינת צריכת הדלק של האוקטביה, בנסיעה עירונית חלבנו ממנה 12.7 קילומטרים לליטר, בשיוט במהירות חוקית בכביש המהיר היא הציגה צריכה של 17 קילומטרים לליטר והנתון המשולב נעצר בסופו של היום בתחנת הדלק על 14.6 קילומטרים לליטר וזה נוח למדי בארנק.

בסופו של המבחן, אפשר לומר שני דברים. אחד, שמכשיר הכושר סוף סוף מצא בית אחר ושני, שבזמן שמצמצנו, מחירי המכוניות המשפחתיות, אלא שעדיין מהוות את עמוד השדרה של מכירות הרכב בישראל, ממשיך לעלות. כבר מזמן חצינו את רף ה-130 אלף שקל והאוקטביה הנוכחית בגרסת הסטיישן מתחילה לגרדת מלמטה את ה-140 אלף. גרסת ה-1.2 ברמת האבזור אמבישן תעלה לכם 136,296 שקל ואם תרצו להוסיף לה חישוקים קלים במקום חישוקי הפח והטאסות, יעלה המחיר ב-2,000 שקלים נוספים. תרצו יותר כוח שמגיע ממנוע ה-1.4 ליטר? רמת אבזור הבסיס (אמבישן) תעלה 142,500 (לפני אגרת רישוי) או 148 אלף לרמת אלגנס המאובזרת יותר.

עם זאת, המחיר בהחלט משקף את התמורה כאן והיא גבוהה מאוד. האוקטביה מחזירה למחיר הזה רמת איכות שלא הייתה מביישת מכונית יוקרה, שימושיות שכל משפחה תשמח ליהנות משירותיה, נוחות נסיעה משובחת וגם חיסכון של ממש בצריכת הדלק. אם תסלחו לה על העיצוב הפושר, יש לכם כאן עסק עם המשפחתית שהגיעה אצלנו הכי קרוב שניתן לציון מושלם.

עוד על סקודה בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל