מבחן: מיצובישי אאוטלנדר נגד קיה סורנטו

בהפסקת צילומי הכביש במעלה הגלבוע ירדתי עם הסורנטו לשביל כורכר צדדי, מסודר למראה; הקרוסאובר התקדם בנינוחות עד שהאטתי לפני מהמורה, וניסיתי להאיץ מחדש בעלייה. להאיץ? נאדה. הגלגלים הקדמיים הסתחררו בעליצות, בקרת האחיזה נ?צנצה כמו עץ חג המולד, אבל התקדמות, איין. לרגע חיפשתי את מתג שילוב 4X4 אבל או?פס, זו הרי גרסת 2X4 הפופולרית, רק הנעה קדמית! התסריט חזר על עצמו עם האאוטלנדר, בדייקנות מפתיעה. אין 4X4, אין התקדמות. יכולנו לצבור תנופה ולחלוף על פני המהמורה אבל למה להסתבך? 'מהירות' אומרת 'חוסר שליטה', נגיחת גחון אולי אפילו תלישת ספוילר. נסוגונו לאחור וסימנו בטופס הציונים "עבירות בינונית, מספיק בקושי".

השאלה היא, את מי מעניין הסיפור הזה? אחד השיקולים לקניית קרוסאובר היא האופציה לרדת לטיולי שבילים; לא לטפס את מעלה 'זיק' או לגלוש בוואדי 'ז?רגיא?ל?ה', אבל בהחלט לשוטט בשביל כורכר מסודר. זוהי התואנה לתחיית עולם הקרוסאוברים אבל מצד שני, מתברר שכ-66% מרוכשי הקרוסאוברים ב-2014 קנו כלים בעלי הנעת 2X4, כמו רכבי המבחן הצחורים. מה זה אומר? זה אומר שלא כולם רוצים את יכולת השטח החלקית של קרוסאוברים 4X4, ורוב הלקוחות מסתפקים בפוזיציה המוגבהת ובעיצוב ההרפתקני.

קטגוריית הג'יפונים המשפחתיים 5+2 כוללת את מיצובישי אאוטלנדר וקיה סורנטו אותם אנו בוחנים, ועוד שני כלים – יונדאי סנטה פה (אחיו החצי-תאום של הסורנטו), ושברולט קאפטיבה. שחקנים נוסף בקטגוריה הם קשקאי+2 המינורי ו-וולוו XC90 העולה כ-480,000 שקלים (ובמילא מוחלף), מה שמוציא אותו מהמשחק.

עיון בטבלת המכירות העלה שבשבעת החודשים הראשונים של 2014 נמכרו 4200 ג'יפוני 5+2 (אאוטלנדר + סורנטו + סנטה פה + קאפטיבה), מתוכם 2384 בתצורת 2X4. אם אוציא מהתחשיב את סנטה-פה שנמכר רק בגרסת 4X4, מתברר כי רק שליש מרוכשי הג'יפונים היו מוכנים לשלם את תוספת המחיר הנדרשת עבור הנעה כפולה.

זה לא צריך להפתיע; מן הידועות היא שגם מי שרוכש רכב שטח אמיתי, יורד לשטח לעתים רחוקות. קטונתי מלהתווכח עם ציבור הלקוחות אבל כדאי שתפנימו – לגרסאות ה-2X4 יש יכולת שטח מינימאלית מאוד ומספיקים חמישה מטרים תלולים, כדי שהטיול ייגמר. במקרה הטוב תחזרו הביתה בטרם זמן, במקרה הרע זה ייגמר במוסך.

כינסנו היום את מיצובישי אאוטלנדר שהגיע בגרסת הבסיס Instyle הכוללת 7 מושבים, מנוע 2.0 ליטר 150 כ"ס, ותג מחיר צנוע (יחסית) של 170,000 שקלים. סורנטו התייצב בגרסת Urban הבסיסית, דומה במפרט לאאוטלנדר אבל חמוש במנוע בנזין 2.4 ליטר, 192 כ"ס. המנוע החזק יותר והמידות החיצוניות של הסורנטו משתקפים במחיר גבוה יותר, 194,000 שקלים.

קטגוריית ה'קרוסאוברים' משתוללת בעולם כולו; זהו פלח שוק תזזיתי ורווחי, המציע פתרונות החל מרמת המשפחה הבסיסית, וכלה במותגי יוקרה יקרים מאוד. המחירים בישראל נמתחים מ-100,000 שקלים (פיג'ו 2008 2X4), וממריאים עד 915,000 שקלים אותם תשלם עבור ב.מ.וו X5. קרוסאובר חייב להיות מעוצב היטב וגבוה ממכוניות כביש מקבילות, זו הסיבה המאפשרת לגבות את פרמיית המחיר המלווה כל קרוסאובר (ביחס למשפחתית רגילה, בעלת נתונים דומים).

סורנטו ו-אאוטלנדר דומים זה לזה במידה רבה; מבנה של SUV קלאסי שנמתח בקווים מלוכסנים ואלגנטיים, תצורת כאילו-סטיישן עם יחידות תאורה מודרניות ונוכחות כביש רבה. הצמיג הרזרבי כבר מזמן אינו תלוי על הדלת האחורית, זה נוח יותר לתפקוד אורבני משפחתי. מידותיו הגדולות יותר של הסורנטו (בעיקר ברוחב ובגובה, 7-8 סנטימטרים לכל כיוון) וגם צמיגיו הגדולים, מעניקים לו נוכחות כביש גדולה מזו של האאוטלנדר המצטנע לידו.

הסורנטו הושק ב-2012 וכמו רוב דגמי 'קיה' האחרונים, הוא מרשים ואלגנטי למראה. הגגון משביח את תחושת ההרפתקנות אבל קורת הגג האחורית קצת מגושמת, לא במידה שמעכירה את הרוח. האאוטלנדר הושק ב-2013 אבל אנחנו לא מאוהבים בעיצובו החיצוני; הדגם הקודם היה מחוצף ומזוות בסגנון 'א?יבו' אבל האאוטלנדר הנוכחי אפרורי ומעוגל יותר, בעיקר בחרטום. הפגוש בולבוסי, עם קו עגמומי המתעקל מהמחוונים לתחתית הפגוש. גם כונס האוויר הענקי בחזית אינו מתיישב עם ביצועי האאוטלנדר אבל אם זה מוכר מכוניות, אז זה בטח לא מזיק. במבט צד, האאוטלנדר משדר ניקיון וקלילות, אהבתי.

תאי הנוסעים אפלוליים למדי, עם ריפודים ודיפונים שחורים משחור. החומרים מוצקים ועמידים למראה, אבל לא ברמה המקובלת היום למכוניות המתומחרות בין 170 ל-195 אלף שקלים. למרות שאלו דגמי הבסיס, רמת האבזור גבוהה ומספקת, כולל מפרט בטיחות מלא. מרחב הפנים בסורנטו גדול יותר, והתחושה הכללית יותר איכותית; בסך הכל, זה תואם את הפרשי המחיר בין הדגמים, הסורנטו עולה כ-25,000 שקלים יותר מהאאוטלנדר.

עדיפות הסורנטו ממשיכה גם כאשר מנועי הבנזין מתעוררים לחיים. מנוע 2.4 ליטר הקוריאני מייצר 192 כוח סוס ו-24 קג"מ, זה 25-30% יותר מכפי שמייצר מנוע המיצובישי. הבעיה היא שהסורנטו גם שוקל כ-300 קילוגרם יותר מהמיצובישי וכך נאלץ המנוע הקוריאני לעבוד קשה ורועש, כדי להזיז את המסה בכבישים בינעירוניים. אם תלחץ על הקוריאני הוא יאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-10.7 שניות, עד מהירות מרבית של 191 קמ"ש. אלו נתונים נאותים עבור רכב כזה, אבל הוא לא מעודד אותך לסחוט את הדוושה. יחסי ההעברה של תיבת 6-ההילוכים ארוכים למדי, והיא נאבקת קשה כדי לשמור על קצב תנועה המגיר קמצוץ אדרנלין.

מנוע המיצובישי חלש יותר, אבל המרכב הקומפקטי קל יחסית. התיבה הרציפה של האאוטלנדר אינה ממקסמת את ביצועי המנוע, עם 12.4 שניות מאפס למאה ומהירות מרבית 190. מי שיהיה מוכן לשלם 225,000 שקלים יוכל לקבל אאוטלנדר 4X4 עם מנוע דיזל המספק מומנט בריא של 36 קג"מ (מול 19 בלבד בבנזין), ותיבת 6-הילוכים רגילה. יקר, אבל דוחף.

איתגרנו את הקרוסאוברים בכבישים הרריים – הסורנטו היה רך ומתנודד מאוד, מתקשה להתמודד עם העברות משקל וגדודיות המגיחות באמצע הפנייה. המאפיין העיקרי הוא תת היגוי, זה האופי הנכון עבור כלים נינוחים שכאלה. צמיגי ה-235/65R17 העניקו אחיזה טובה יחסית ומערכת בקרת המשיכה השמיעה את קולה, אבל זה הדבר הרצוי במצבים גבוליים.

ככל שלא התרגשנו מהתנהגות הסורנטו, המיצובישי היה עוד פחות מזמין לנהיגה מהירה – ההיגוי החשמלי מעורפל למדי, צמיגי ה-215/70R16 הדקים לא אחזו היטב באספלט, המתלים הרכים יצרו חוסר שקט קבוע. שתי המכוניות שידרו בכל רמ"ח איבריהן "באימא שלכם, תפסיקו עם זה, בואו נחזור לנהיגה מנהלתית"... וכך אמנם עשינו.

בנסיעה רגועה, הקרוסאוברים מתמודדים טוב יותר עם תלאות האספלט. הבעלים הטיפוסי של רכב כזה אינו מחפש אתגרים ספורטיביים, הוא יסתפק בשיוט משפחתי רגוע בסוף השבוע או בנסיעת-פקקים עמוסה בטלפונים, בדרך לעבודה. בקונטקסט זה הם נוחים ושקטים, מעניקים רמה גבוהה של פינוק ונינוחות.

בימים אלה עלה קמפיין פרסום לאאוטלנדר, המציג אותו כרכב דו–שימושי; צד ימין של הרכב נמצא על כביש אורבני, הצד השמאלי מרים ענני חול הלקוחים ממדבריות מאוריטניה. האישיות המפוצלת של הקרוסאוברים נשארת במודעות הפרסום, מכיוון שאלו ממש לא רכבי שטח. בתצורת 2X4 הפופולרית הם עדיפים על פני משפחתית רגילה אבל עם מרווח גחון של כ-19 סנטימטרים בלבד, גם בתצורת 4X4 הם לא תותחי שטח מסוקסים.

נהניתי לטייל עם רכבי המבחן בשדות עמק יזרעאל, אבל ברור היה לי שאני נוסע על זמן שאול – חריץ אחד, מדרגה קטנה, מעלה מדורדר, ואני מקורקע. השתיים הן אחלה מכוניות לטיול נינוח בשבילי קק"ל, אבל ממש לא חיות המדבר! הגלגל החלופי של מיצובישי הוא בפורמט 'חוסך מקום', אינו מתאים למי שרוצה לרדת מעט מהכביש. הופתעתי לגלות כי דווקא גרסת ה-4X4 של מיצובישי מגיעה עם צמיגים בחתך 55, פחות מתאימים לנסיעת שטח.

מיצובישי אאוטלנדר וקיה סורנטו מייצגים נאמנה את קבוצת הקרוסאוברים 5+2 מושבים; אלו כלים משפחתיים מרווחים, המתאימים לנהיגה רגועה בעיר ובכפר. אל תצפו מהם לנהיגה ספורטיבית, וגם לא לביצועי שטח – אפילו בגרסאות ה-4X4 המסוגלות לצלוח שבילים נינוחים אך לא הרבה יותר. אבל רכבי המבחן מעניקים תחבורה מעודנת ובטוחה, מתאימים ליציאה לטיול עם כל המשפחה. המיצובישי חסכוני מה-קיה בכ-6%, ושניהם יעברו 12-13 קילומטרים לליטר בנסיעה יומיומית רגועה.

אילו היה זה מבחן השוואתי קלאסי היינו מעניקים את הכתר לקיה סורנטו, המציע יותר מרחב פנימי ונוחות, עם ניצנים של יכולת ספורטיבית. אבל הפרש המחירים לטובת האאוטלנדר משאיר לו זכות קיום מלאה; ב-169,000 שקלים מול 194,000, המיצובישי זול מהסורנטו ב-25,000 שקלים, בערך 15%. זה פער משמעותי, שקל להצדיק אותו – כך לפחות חשבו 2400 לקוחות שקנו אאוטלנדר 2X4 בשבעת החודשים הראשונים של 2014. 2400 מכירות זה פי ארבע יותר ממכירות הסורנטו באותה תקופה... קאפטיבה וסנטה-פה מכרו עוד פחות, כך שנראה שמיצובישי אאוטלנדר שולט היטב בקטגוריית הקרוסאוברים 5+2.

עוד הרבה מבחני דרכים בוואלה! רכב