פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרכב נגנב עם המפתח בפנים. יש פיצוי?

      מפסיקות ביהמ"ש עולה כי חברות הביטוח מחויבות לשלם תגמול מלא במקרים בהם רכב נגנב עם מפתח בפנים, אם הנהג שמר על קשר עין במרחק סביר מהרכב

      מפתחות רכב (ShutterStock)
      המפתח נשאר בפנים. האם חברת הביטוח תפצה? (אילוסטרציה: Shutterstock)

      האם קרה לכם שהשארתם מפתח במתנע של הרכב, יצאתם לזמן קצר - ואז הוא נגנב? מסתבר שהדבר קרה למספר לא מועט של מבוטחים. חברות הביטוח דחו את תביעות המבוטחים בטענה כי הם אינם זכאים לתגמולי ביטוח בגין הגניבה, הואיל והשארת המפתחות מנוגדת לתנאי הפוליסה. האם צדקו חברות הביטוח? מה אומר החוק בעניין זה?

      הוצאת המפתח ממתג ההתנעה היא חובת הנהג לפי סעיף 74 לתקנות התעבורה, שקובע כי "לא יחנה ולא יעמיד אדם רכב מבלי השגחה, אלא לאחר שהופסקה פעולת המנוע ומנגנון ההדלקה, הוצא מפתח ההצתה, והופעלו הבלמים המיועדים לבלימת קבע".

      א' היה מבוטח בפוליסת ביטוח לרכב, שמכסה, בין היתר, מקרים של גניבת רכב. הוא נסע לפגישת עסקים, עצר את הרכב סמוך לנקודת המפגש, יצא מהרכב והותיר את דלת הרכב פתוחה. את הרכב הוא השאיר כשהמפתחות במתג ההתנעה. א' עמד במרחק של כשני מטרים בלבד מהרכב. תוך כדי שיחה עם הסוחר, נכנס אלמוני לרכב ונעלם אתו.

      א' הגיש תביעה לחברת הביטוח, אך חברת הביטוח דחתה את התביעה, בטענה כי הנהג לא אייש את הרכב בעת הגניבה ולא הפעיל את אמצעי המיגון, כפי שנדרש על-פי הפוליסה, בהשאירו את המפתחות במתג ההתנעה.

      כל מקרה לגופו

      בית המשפט המחוזי בחן את המונח "מאויש" וקבע מבחן משפטי למצב שבו רכב נחשב "מאויש". יש לבחון כל מצב לגופו ולראות האם מדובר בסיטואציה שבה הנהג נמצא סמוך לרכב, תוך קיום קשר עין ואפשרות מעשית לשלוט בנעשה ברכב - שכן אז ייחשב הרכב כ"מאויש", גם אם אין הוא נמצא פיזית ברכב.

      לעומת זאת, במצבים אחרים שבהם אין לנהג אפשרות של שליטה ברכב, לא נוכל לראות ברכב כ"מאויש".

      במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי כי הרכב נחשב "מאויש" על אף העובדה שהנהג לא היה בתוכו, ועל אף האמור בפוליסה, חויבה חברת הביטוח לשלם למבוטח את מלוא הנזק שנגרם לו.

      בנוסף, נקבע כי יש לבחון את יישומה של דוקטרינת "הציפיות הסבירה" של אדם סביר (שנקבעה בבית המשפט העליון במקרה אחר). לפי דוקטרינה זו, המקובלת במשפט האמריקאי, קיימת ציפיות של מבוטח לקבלת תגמולי ביטוח בקרות אירוע ביטוחי. כאשר אדם מבטח את רכבו דרך חברת ביטוח, ניתן לצפות כי מקרים אלה יכוסו על-ידי חברת הביטוח, ועל-פי ניסיון החיים שמוכיח כי פעמים רבות אנשים מותירים את רכבם כשהוא מונע או לא נעול מסיבות שונות ולגיטימיות, בהן, למשל, תדלוק בתחנת דלק, תיקון תקר, לצורך המשך פעילות המזגן, שימושים שונים במצבר כגון אורות או רדיו, ולעיתים מתוך רצון לחסוך בכיבוי והדלקה של המנוע.

      במקרה אחר, ב' נסע לכיוון היציאה מחניון בקיבוץ נצר סירני. ביציאה מהחניון הוא הבחין ברכב אחר, שנהגו עסק בהחלפת גלגל. ב' השאיר את הרכב מונע, כשאורותיו מכוונים כלפי הרכב האחר, וירד לסייע בהחלפת הגלגל. כעבור דקות ספורות הבחין הנהג כי הרכב התחיל לנסוע ונעלם. חברת הביטוח סירבה לשלם תגמולי ביטוח, והמבוטח פנה לבית המשפט.

      בית המשפט המחוזי קבע כי בכדי ליישם את מבחן השליטה, יש לשאול מה היה קורה לו הנהג היה רואה מבעוד מועד את הגנב מתקרב לרכב. בנסיבות המקרה, הנהג יכול היה למנוע את הגניבה. התקיים קשר עין, והנהג היה מצוי סמוך לרכב.


      הסיבה שבגינה הנהג לא מנע את גניבת הרכב הייתה שהוא לא הבחין בגנב. לכאורה, לא התקיים "קשר עין", אולם בית המשפט קבע כי אין בעובדה זו בכדי לפגום במבחן השליטה.

      במקרה זה, לאור קרבת הנהג לרכב, קבע בית המשפט כי חלים שני הרבדים שצוינו, ועל כן יש לפצות את המבוטח במלוא תגמולי הביטוח.

      בית המשפט: די בפיקוח סביר על הרכב

      מקרה נוסף שבו קבע בית המשפט כי יש לפצות מבוטח, הוא במקרה של ז', שהחנה את רכבו וניגש לכספומט. הוא דומם את הרכב וסגר אותו מבלי לנעול אותו, מפתחות הרכב נותרו במתג ההתנעה. המרחק בינו לבין הרכב היה כ-4 מטר. מאן דהוא נכנס לרכב ונסע לדרכו.

      חברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי, אולם בית המשפט קבע כי חניית הרכב סמוך ביותר למקום המצאו של הנהג, תוך שדלת הנהג סגורה והרכב דומם, אין בה כדי לשדר לעוברים ושבים כי הרכב הוזנח ואינו נמצא בפיקוח של הנהג. תגובת הנהג, שפתח בריצה אחרי הרכב הנגנב, יש בה כדי לתמוך בקיום קשר עין בינו לבין הרכב, בעת שראה את הגנב נכנס לרכב ומתניע אותו.

      בית המשפט קבע כי לא נדרש "פיקוח צמוד מוחלט", אלא די "בפיקוח סביר" על הרכב. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי חברת הביטוח תשלם את תגמולי הביטוח למבוטח.

      במקרה אחר, ס' הגיע עם רכבו לתחנת דלק בפתח-תקווה, עצר ליד מתקן התדלוק ויצא מהרכב כאשר מפתחות הרכב נשארו במתנע. הוא ביקש מבתו בת ה-13 להישאר ברכב, בזמן שנכנס לחנות הנוחות בתחנה. לאחר שס' עזב את הרכב, הצטרפה אליו בתו ונכנסה אחריו לחנות. מיד לאחר שעזבה הבת את הרכב, התקרב אליו פלוני, הוציא את צינור הדלק מפתח התדלוק, נכנס לרכב ונמלט בנסיעה.

      בזמן הגניבה א' עמד ליד הקופה בחנות. המוכרת שמה לב שפיית התדלוק על הרצפה ומיד אמרה: "גנבו למישהו את הרכב". ס' הספיק לרוץ החוצה וראה את רכבו ביציאה מהתחנה. מרגע עצירת התובע בתחנת הדלק ועד לאירוע הגניבה עברו כשתי דקות.

      בית המשפט קבע כי ס' פעל בחוסר זהירות וברשלנות כאשר עזב את רכבו כשהמפתחות במתנע. עם זאת, מסקנתו של בית המשפט היא שעצם השארת המפתחות במתנע, כניסתו לחנות ואי-שמירת קשר עין, לא פוסלת את תביעתו של ס'. המהירות שבה בוצעה הגניבה מעידה על כך שגם קשר העין וקרבת התובע למקום לא היו יעילים, הואיל וס' הספיק לצאת מהחנות בריצה בעת הגניבה, אך לא היה מסוגל לעשות דבר. סביר שהמבוטח הניח כי ניתן להשאיר את הרכב זמן קצר מבלי להסתכן בגניבה. המבוטח לא הפקיר ולא נטש את הרכב.

      כמו כן, קיימת ציפייה סבירה שכאשר אדם מבטח את רכושו כנגד אובדן או נזק, הוא גם מבטח עצמו כנגד מעשה רשלני שלו עצמו, שמהווה למעשה נזק עצמי.

      ■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.