כשחושבים על ריקשות בישראל, לרוב מדמיינים טרנטות רועשות בשירות צה"ל כשבתוכן מתבשל נגד זועף ב-100 מעלות. אבל בעולם, לריקשה יש הרבה שימושים ככלי עזר תיירותי שפותח להובלת נוסעים שחפצים להגיע מנקודה לנקודה בזריזות, ובתמורה לתשלום זניח. מדינות כמו הודו הסבו את הרכב התלת גלגלי למוצר מבוקש, אך נדמה שבעולם המערבי אין לה דורשים בשל הגבלים בטיחותיים (ולא רק).אולם חברה מדרום אפריקה, מקווה לשנות סדרי עולם.
לריקשה החדשה והצהובה (כמובן) קוראים Mellowcab, וחתום עליה יזם מנוסה בשם ניל דה פריז. לכלי הקטן לעיל שלושה גלגלים וצמד מושבים מאחור ונהג מלפנים. המרכב עשוי מתרכובות שונות של פלסטיק, אלומיניום ודיפונים אוגרי אנרגיה כפנלים סולרים בתקרה שמספקים 35% מעוצמת המערכת, שכן בזכות חומרים אלו, היא שוקלת בסך הכול 210 ק"ג.
הפתרון של דה פריז לשינוע עירוני, לא היה מושלם ללא התקן של מערכת הנעה ידידותית לסביבה. לכן, בקרביים שוכנת בקרה חצי-חשמלית קומפקטית. משמע, שני מנועים חשמליים זעירים בגיבוי דוושות רגילות וסוללות. התפוקה היא בסביבות ה-10 כ"ס לכל היותר, אולם הטווח המרבי של הריקשה מרשים ועומד על 110 ק"מ, בעוד המהירות היא עד 130 קמ"ש. כן, 130 קמ"ש בריקשה.
המהירות מעלה סימני שאלה אודות הבטיחות, אולם פריז אומר שאפשר להגביל אותה בהתאם לצורך. מסיבות אלה, הנהיגה במלוקאב מחייבת השתתפות בסדנת נהיגה שאורכת מספר שבועות, במסגרתה לומדים הרוכבים את רזי המערכות. הריקשה גם מקושרת למערכת ניווט מתוחכמת שמשדרת למרכז השליטה נתונים לגבי מיקום, מהירות ומצב הטעינה, כך שאפשר לתזמן הגעה לנוסעים. אלה יוכלו להוריד אפלייקציה ייעודית שתציג בפניהם היכן נמצאת הריקשה הקרובה ביותר, או סוג של "גט-ריקשה".
בחודש הבא תצאנה 60 ריקשות בדרום אפריקה לניסויים בערים הגדולות (יהונסברג, פורט-אליזבת, קייפטאון ועוד), ובעתיד מקווים צוותי הפיתוח שההצלחה תוביל להפצה כלל עולמית. "רציתי לעשות משהו ראוי למען התחבורה העולמית", אומר פריז. המחיר ליחידה אינו ידוע, אך סביר שהוא זול משמעותית מכל חלופה אחרת. כך או אחרת, ימים יגידו אם הריקשה המודרנית תחולל מפנה בתחבורה העירונית.