מנת קרב: אודי S1 במבחן דרכים

בחרטום שני ליטרים טורבו, על הכביש הנעה כפולה ובאמצע תיבה ידנית קלאסית. מכונית ספורט בטעם של פעם עם טכנולוגיה מהיום. אודי S1 היא משב רוח מרענן

ניר בן-טובים
אודי S1. טכנולוגיה גדולה במכונית קטנה (צילום: ניר בן טובים)

אפילו בשביל חברה מנוסה כמו אודי, מכונית ספורט קטנה וחמה דורשת שינוי בדפוסי החשיבה. כמי שחתומה על מכונות מוחצנות דוגמת R8 ומפציצים סאלוניים כמו RS6, מתברר שעד לפני שנה בערך לא ידעו באינגלושטט איך לרתום את הפונטציאל הטמון בשלדתה של ה-A1 וליישם אותו למשהו שנשען על מהות ולא על נראות, ג'אנטים או מערכת בידור ובלוטות'. הרעיונות שהציפו את חדר הדיונים נעו בין ליבה מחוזקת עם הנעה קדמית, לגרסאות מוגבלות ייצור עם צבא סוסים באורווה. לבסוף, כמו כל החלטה חצי מנומקת פסקו הקברניטים שיש לשכלל את ה-A1 ולהתפשר: "ניקח מפה וניקח משם", וכך נולדה מכונית הוט-האץ' יוקרתית שמנסה לאזן בין עוצמה, אלגנטיות ואינטלקט גרמני.

בתוך כך, אי אפשר לדבר על ה-S1 מבלי למנות אזכורים היסטוריים: אודי S1 נוחתת בשלולית המקומית שלנו כשלנגד עיניה אגדות ברזל ובשר ודם. היא נושאת כיתוב שהתנוסס בשנות ה-80 על מכונית ראלי ("קוואטרו") מעורערת בנפשה, שרק 3-4 אנשים בעולם היו אמיצים, משוגעים ומוכשרים דיו להשתלט על טבעה המתנקש. מי שרוצה להסיק מכך שיש לה גנים משותפים למישל מוטון עתיד מן הסתם להתבדות; החוט המקשר בינה לבין הקוואטרו המיתולוגית מסתכם באות וספרה. מצד שני, אודי לא חסכה ממנה טכנולוגיות שפותחו בקרביה של אותה מכונית מופרעת: מנוע בנזין טורבו שופע מומנט, הנעה כפולה, וכן חיזקה אותה עם כמה שיפורים עכשוויים מאגף המדע. כאמור, הזיקה מסוננת אך היא בהחלט קיימת.

עוד בוואלה! NEWS

היה היינו: מסע בעקבות יהדות פורטוגל האבודה

לכתבה המלאה

חרדל עם חריף

על אף המרחק הכרונולוגי בין העבר להווה, קשה שלא להפליג על גלי הדמיון כשעומדים מול הגמדה השרירית והחצופה (ועל אחת כמה בגוון המסנוור). זו בהחלט אינה A1 מקושטת נטולת קפאין כי אם מכונית מכויילת לזלול כבישים בתאווה, נכונה לטפס לתחומים תלת ספרתיים בזלזול ובזכות ערימה של אמצעים טכנולוגיים כנראה מסוגלת לגרום לנהג להרגיש שביום טוב ועני בלחות, הוא מהיר יותר מניקי לאודה.

המתכונת של אודי להסבת מכונית טיפוסית לחנונית עם קוצים בעצם לא השתנתה מאז הפציעו גרסאות ה-S. זה מתחיל דרך קבע עם צבע זרחני שיכול לגרום לדלקת בעין, חישוקי סגסוגת עם סוליית גומי דקיקה, וסדרה של סימני היכר לצד הטבעות הכסופות. הכול נראה מוגזם למרחקים ומאיים מאוד מקרוב; יותר מפעם אחת, הבחנו במראה האחורית בנהגים פזיזים שביד אחת אחזו את ההגה ובידם השנייה תיעדו עם הסלולרי את ארבעת המפלטים של ה-S1. למודי ניסיון וחרדים לשלום העכוז שלנו, לחצנו על דוושת ההאצה והתרחקנו מהפפראצי.

פתיחת הדלתות מחזקת את הנוסח החיצוני במידה הנכונה. את הישבנים שלכם יאכלסו מושבי ספורט שחורים S של אודי, עם תמיכה טובה לכתפיים הגם מציעים נוחות מצוינת לאורך זמן ממושך. מבט סוקר ומעמיק יותר לסביבת הנהג, מעלה עוד כמה רכיבים מרחיבי נחיריים ואישונים: ידית הילוכים ידנית קצרה ושמנה, הגה ספורטיבי עב קוטר בתחתיתו סימול S1, דוושות ספורטיביות עם מדרס שמאל הפגנתי משהו, וכל ממשק שאפשר לחשוב עליו, מנוהל דרך גלגל ההגה ומוקרן בלוח המחוונים וצג המערכות המרכזי. הנדסת האנוש לא רעה, אם כי התפעול של חלק מהמתגים קצת מסורבל (ריבוי פקדים).

מיותר אולי לצייין זאת במכונית ספורט חמה, אבל דווקא בגלל שנוכחת היום מתחרה עם חמש דלתות (רנו קליאו RS), נדגיש כי המרחבים הפנימיים כאן בהחלט סבירים, כל עוד לא מאתגרים את השורה השנייה בגבוהי קומה. ה-S1 היא מכונית שהשימושיות בה משנית לעומת הביצועים בגלל היעדרן של שתי דלתות נוספות ועדיין, אפשר לחיות איתה בשלווה, כן גם עם תא המטען הננסי שהצטמק ב-60 ל' בגרסה זו ל-210 ל' בגלל הגבהת הרצפה.

(צילום: ניר בן טובים)

הלב והעורקים

צריך לתרגל הרבה שליטה עצמית אחרי שלוחצים על מתג ההנעה. מהרגע הראשון שבו בוקעים קולות המפלטים העמוקים מהישבן מזדקרות השערות בידיים והגלגלים במוח מתחילים לחשב את הנתיב לכביש המפותל שיכול לתרגם את העוצמה לביצועים. 231 כ"ס אצורים באודי הצהובה הזו, ולא פחות מכך היא משחררת 37.3 קג"מ המושגים מטווח של 1,600 סל"ד. כל זה מגולגל היטב בנפח של 2.0 ל' טורבו TFSI וצלילי יניקה ופליטה שישכנעו אתכם להשבית את המזגן, לכבות את הרדיו ולנהוג בחלונות פתוחים, גם אם מתזי הברד מכים בפרצוף ללא הרף והלשון טועמת מיני מעופפים.

קשה לתאר עד כמה המנוע אגרסיבי ומשדל לחטאים. העוצמה המתפרצת קצת מזכירה את מנועי הטורבו הברוטאליים של שנות ה-90, אבל רק עם קמצוץ שיהוי ברצפת הסל"ד. אין נפילות טורים ואין זמן לחשוב, להסס או להרפות; אם רוצים לתזמן דחיפה לינארית חייבים לבצע הכול בשטף ובמהירות ולא לסגת אפילו לשנייה. מי שאחראית למזג הכול בקפדנות, היא תיבת הילוכים ידנית 6 מהירויות, שאולי נשמעת כמו חלום רטוב ונוסטלגי, אבל מחטיאה איפשהו את המטרה. אילוצים הנדסיים בפלטפורמה, המתלה האחורי ומערכת ההנעה הכפולה, כפו על המתכננים להשתמש רק בתיבת הילוכים רגילה ולצערנו, פעולתה קצת מאכזבת.

מחד, יחסי העברה בתיבה קצרים. משמע, המרחקים בין ההילוכים מדודים היטב ונקודת המפגש של המצמד נקודתית. מאידך, הבחישה אינה קולחת או רהוטה כפי שקיווינו ולפעמים ישנה תחושת התנגדות. על אף האמור לעיל, ל-S1 אין שום קושי לאמת את הנתונים של היצרן; פעם אחר פעם היא מזנקת מהמקום ל-100 קמ"ש בזמן שנופל מ-6 שניות ומעפילה למהירויות אוטובאניות במאמץ מזערי. זו מכונית שגמישותה על רצועת הכוח מאפשרת למתוח את ההילוכים בצורה אופטימלית, לעקוף בשחצנות, וכל עוד מנצחים עליה בין 3,500 ל-6,000 סל"ד מקבלים בתמורה מעדן צלילים משכר ויכולת כביש תחרותית שמותירה את הנהג רעב להבריג את המצערת לרצפה, סתם כך באקראיות.

דבקות במטרה

ה-S1 מבוססת על פלטפורמה קודמת של פולקסווגן, אבל זה לא דן אותה לנחיתות מול אחיותיה שאימצו את התבנית המודולארית. באודי פיתחו את ה-S1 כמו מיזם עצמאי נפרד ודווקא בשל כך, היא טופחה במסירות. היסודות הם מתלה אחורי רב-חיבורי במקום קורת מתח, מערכת הנעה כפולה אלקטרו-מכאנית עם בקרת שיכוך סלקטיבית, והנמכת המרכב בסביבות ה-2.6 סנטימטרים. התוצאה, היא מכונה שלא חולקת תכונות ישירות עם גולף GTI או סיאט לאון קופרה, כי אם תמהיל מקורי שמדגיש את ייחודה.

כמו הרבה מכוניות ספורט קטנות, ה-S1 קצה בתרדמת ברגע שהכביש המסולסל מתפנה. המנוע שפועם בחזית רק ממתין להוראה להתפוצץ על האספלט בנהמה וכל מה שהוביל למקטעים המעניינים היה רק מתיחת איברים. אז מתיישרים קצת במושב, נועלים את המצג במצב 'דינמיק', ובהינד עפעף עורה מתהפך והיא טורפת את האספלט כמו אתלטית מלומדת, שאין בכלל מחלוקת מי הם יוצריה ומה חוללו בה.

בתום מספר "סשנים" בהרי הצפון, מגלים של-S1 אין יותר מידי נטיות קיצוניות, כלומר אינה מפריזה בתת-היגוי או היגוי יתר, ויתרה מכך - אין הרבה מה לדווח על לוחמת הגה מול מגדלי המומנט שכן מערכת הקוואטרו מצליחה לווסת את הכוח שלה ביד מכוונת. ההיגוי כשלעצמו, מרגיש מלאכותי במפגש הראשון, אך מתחדד ומשתפר ככל שמד המהירות מצפין ומשקלו טוב. פניות עוקבות וקצרות, שדורשות טיפה יותר עבודת יידיים חושפות את המעלות של חטיבת הכוח שמושכת את המרכב החוצה מהסיבוב בדהירה (ואם מזדמן אז בוירטואזיות של רפליקת ראלי).

בורר ההילוכים הידני לא תמיד משתחל לו למקום הרצוי בקלות, ולכן נוסיף מילת ביקורת ונאמר כי לפחות לטעמנו, מורגשת בחסרונה אופציה לתיבה דו-מצמדית 7 או 6 מהירויות שיכולה לדפדף בין ההילוכים בזריזות שנשגבת מיכולתו של האדם הממוצע. הלכה למעשה, ישנן תיבות ידניות טובות מאלה המשרתות את פולקסווגן, ולכן פקדים אוטומטיים מגלגל ההגה היו תורמים לנהיגה מגובשת. כן, גם אם אתה נצר למשפחת אנדרטי, זו חלופה מצויינת בימינו.

היתרון האמיתי של מערכת הקוואטרו הוא בתחושת הביטחון העצמית שהיא משרה על הנהג. הצירוף בין כל הטכנולוגיות שתחובות בין כתליה, גורמות לכך שאפשר לנהוג בה על הקצה ובבטחה, כי מישהו תמיד משגיח מהצד. היא מקפידה לשמור על יציבות כיוונית בכל העברת משקל בין החרטום לזנב, ולרוב הנהג יחוש שהאחיזה מאחור גבוהה יותר. מערכת הבלימה מצידה, עושה עבודה מצוינת, אם כי נדרשת כאן לחיצה בריאה כדי להביא את ה-S1 על ה-1.4 טון שלה לעצירות מבוקרות. הדיסקים הענקיים מצוננים היטב, וזה אומר שגם לאחר מאמץ תובעני כושר ההאטה אינו דועך.

(צילום: ניר בן טובים)

חיים בשגרה

הידיעה שאפשר לכייל את המתלים היא דבר מבורך ב-S1. אם הייתם נאלצים לבלות בערים הפקוקות והמחוטטות על מצב "דינמיק", זו עשויה להיות עילה לפירוק הנישואים. באודי הבינו כבר בתחילת הדרך, שה-S1 חייבת לסגל לעצמה דו פרצופיות, ולכן רשמו לה כדורי הרגעה בדמותו של מחשב שמשנה את אופי הריסון בהתאם לתוואי המשתנה תחת הגלגלים.

החשיבות שלה באה לידי ביטוי בכל מפגע בכביש. ה-S1 לא מסוגלת לפלס את דרכה בנעימות דרך הליקויים שבסלילה הישראלית בשל מהלך מתלה קצר, והיא חובטת בישבנים בגסות. סיבוב החוגה האלקטרונית למצב "אוטומטי" או "חסכוני" אכן מייעל את השיכוך ומפחית את רף הקיפצוצים; מנקודה זו אפשר לספוג את המהמורות בסלחנות ולשחרר את הקמטים במצח. מצד שני, להכריז שהיא נוחה לנסיעה בעיר זו אמירה מלאה בסייגים. נסכם בכך, שהיא משתדלת להדק את החבילה.

בכביש המהיר, שוב תידרשו להבליג. המנוע מגרגר, היד הימנית מחפשת תעסוקה והנה אתם במהירות שהשתיקה יפה לה. הצמיגים קצת רועשים וזה בסדר, הרוח מנסה להתגנב אבל זה בידיוק הרעיון – להרגיש כל דבר שיכול לקרות, לאגור אותו בפנים, לתת לו להתבשל ובכביש הנכון לשחרר את הרסן. שם, היא פורחת ואפילו לא תבקרו תדיר בתחנת הדלק: ה-S1 גומעת 10 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת ו-8.7 ק"מ לליטר בעומס מלא.

(צילום: ניר בן טובים)

אס מנצח?

הגרעין של חובבי הספורטיביות יפגוש כאן במכונית הוט-האץ' מחוננת. היא אינה ערמומית כמו מיני קופר S כי אם טכנולוגית כמו מאיץ חלקיקים, אינה רומנטית כמו צרפתייה אלא מחושבת ומדויקת כמו נוסחה מתמטית. ה-S1 היא ספורטיבית מהוקצעת בה השלם עולה על סך חלקיו. היא מחמיאה לנהג, מפלרטטת עם הפיתולים בראוותנות ונושאת מטען היסטורי שמקנה לה ערך מוסף. במובן הזה, המסר מאינגלושטט הגיע ליעדו.

קרדיט לאודי על כך שבכלל העזו לשווק מכונית ספורט-יוקרה עם תיבה ידנית בגפה. זהו מהלך שטומן בחובו סיכון לא קטן, אך כזה שישתלם במאבק על כיסם של הנגועים. הביצוע כאמור היה טוב אבל לא חף מבעיות, ובכל זאת יש כאן בשורה שהיא סוג של חזרה למקורות. לפרקים, נדדנו 20 שנה אחורה.

בשורת המחיר, תיפרדו מ-232 אלף שקל. על מותג במועדון היוקרה משלמים הרבה כסף. גם על מכונית טובה. אודי S1 היא גם וגם. בקיצור היה כיף. ויהיה כיף למי שיכול.

(צילום: ניר בן טובים)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully