רנו קליאו אסטייט במבחן דרכים

רנו קליאו דור 4 הוכיחה בשנתיים האחרונות שהיא מהווה מנוע צמיחה מרכזי בקרסו מוטורס. העובדה הזו, כשלעצמה, מאפשרת ליבואנית המקומית לקפוץ על ההזדמנות ולחזק את המשפחה עם דגם נוסף ואטרקטיבי שיפנה לשכבות מעמד הביניים ועתודאי הליסינג – רנו קליאו אסטייט 1.2 ל'.

בעבר הרחוק, זה לא היה מובן מאליו לשווק בקרבינו מכוניות סטיישן קטנות, דוגמת סקודה פביה קומבי למשל. יש מי שכינו מעשה כזה הימור חסר אחריות מול הצביון הישראלי שלא העז לפזול מ-1.6 ל' סדאן. ואולם, מרכבי סטיישן התעצבו למכוניות מצודדות שהנהגים מתגאים בהן וביכולתן לשנע 5 נפשות ובמקרה דנן, אין ספק שרנו קליאו היא מסובבת ראשים שניחנת בהרבה קסם אישי בגיבוי טכנולוגיה עכשווית.

הסינרגיה בין המראה התוסס של הקליאו, למנועים קטני-נפח, תיבה דו-מצמדית ותא מטען גדול מסתמנים כמו פתרון חכם לבעלי הבית שחסר להם את הגרוש לשקל כדי להצטייד במכונית סטיישן גדולה. השאלה היא, האם רנו קליאו אסטייט מצליחה להחזיק את המקל בשני קצוותיו – להתאים עצמה לצרכים של משפחה מתרחבת, וכן לאמץ יחס של עלות-תועלת גבוהה.

מכונית סטיישן שנחלצת מתבנית סופר-מיני עלולה לעתים להתגבש לקרפדה, אבל רנו קליאו אסטייט היא מכונית שהמעצבים הקדישו לה זמן יקר על שולחן השרטוטים. החלק האחורי – המפלס שיוצר ומדגיש הפרדה בתעודת הזהות מהאחות הקומפקטית, מצליח שלא להיראות משעמם, ונטול אופי עם בליטות משונות וגסות. המעצבים "האריכו" את המותניים לדלת תא המטען והתוצאה היא הרבה יותר "טורר-ספורט" מאשר סטיישן שמרנית.

המיזוג לישבן שלה מאופיין ביחידות תאורה המולבשות גם על קורה C וכן על בסיס קו החלון האחורי. זוהי חצי אבולוציה של הקליאו הרגילה, אבל עם הוספת קווים חדשים כדי ליצור את הרושם שהמכונית גדולה יותר מבחוץ ומבפנים. כשמחברים אותה לחלק הקדמי רווי האלמנטים האופנתיים, מתקבלת תמונה של מכונית מושכת וקורנת.

בפעם הראשונה שפגשנו את רנו קליאו, איכות החומרים בתא הנוסעים ציננה את המבטים המתפעלים מהופעתה החיצונית. הקליאו עשויה תרכובות פלסטיקה נחותות במעט בהשוואה למתחרות, ונקישה קלה על המשטחים מאמתת את החששות: לאוזן המנוסה שבים צלילים חלולים שמעידים על חסכון בעלויות, ולהוציא הקונסולה הראשית שארוזה בגוון "פיאנו בלאק", אי אפשר לומר שהקליאו אסטייט היא פסגת הייצור של החברה הצרפתית.

מנגד, יש כאן לא מעט אבזור שמקיף את הנוסעים ביחס למכונית סטיישן קטנה במהדורת המבחן (אקס' פאק): בקרת שיוט, מגביל מהירות, מערכת שמע איכותית עם פקדים מגלגל ההגה, קישורית בלוטות' וצג מרכזי מעולה שקל לנווט בו והוא גדול וקריא מכל זווית. גם מחשב הדרך המוקרן דרך לוח המחוונים ונשלט מידיות גלגל ההגה נוח לשימוש. בקו הנוכחי של הסדרה, המבנה של הקבינה זהה לחלוטין לקליאו הצ'בק, והוא מצליח לשמור על רעננות עיצובית גם לאחר שנתיים.

את תנוחת הנהיגה הטובה ביותר תמצאו תוך מספר רגעים. כאן המקום לציין שהמושבים בקליאו אסטייט מאוד נוחים, מרווחים ונעימים, והולמים את איכויות הריסון של מערכת המתלים (עליה נדבר בהמשך). מבחינת מרחב, צריך לקחת בחשבון שהיא בכל זאת מבוססת על סופר-מיני. משמע, בסיס גלגלים של 2.58 מ' ורוחב של 1.73 מ'.

המרכב הסטיישני ארוך יותר מהקליאו הצ'בק בכ-20 סנטימטרים ומגיע ל-4.26 מ', מה שבא לידי ביטוי בנפח תא המטען ושפת הטעינה הנמוכה; הקליאו מונגשת להעמסת ציוד בזכות צוהר רחב יחסית, רצפה שניתן לעצב אותה לשטוחה עם כיסוי הדאבל-דק, ועם 443 ל' ועד 1,380 ל' בקיפול המושבים ו-2.48 מ' עומק, היא בשלה לכל אתגר צרכני.

מהצד הבטיחותי, האסטייט מצוידת ב-4 כריות אוויר, בקרות יציבות, בלימה, מערכת מוביל-איי, וחמישה כוכבים במסגרת מבחני הריסוק האירופיים במתכונת 2012.

תוספת המשקל במעבר בין קליאו הצ'בק לקליאו אסטייט מסתכמת ב-100 ק"ג לכל היותר, כשגרסת הסטיישן הקומפקטית מתייצבת על שערה מ-1.2 טון. הנתונים הללו מעודדים כשניגשים להניע את האסטייט הקטנה, שבחרטומה פועם מנוע טורבו בנזין שש אלי סל"ד שנכון לעבוד קשה בכל פעם שלוחצים עליו ותובעים לנפק ביצועי רמזור-כביש ברמת נחילי הליסינג. הוא בפרוש עומד במשימה, ואף יותר מכך.

עם 1.2 ל' טורבו Tci שפועם בקרביים, הקליאו אסטייט משחררת לגלגלים בחזית 120 כ"ס ב-4,900 סל"ד ומומנט של 19.3 קג"מ המושגים מטווח של 1,900 סל"ד. השידוך הזמין הוא לתיבת הילוכים דו-מצמדית עם 6 מהירויות עם תפעול טיפטרוניק מהבורר הנאה.

הקומבינציה הזו היא טובה ורעה, והיא מחייבת אותנו לחלק
את הנהיגה לכמה היבטים שונים. מחד, הקליאו אסטייט משייטת על הכבישים המהירים כמו מכונית הרבה יותר רהוטה וחזקה ממנה. היא מייצרת האצה בריאה מ-80 ל-120 קמ"ש שארכה במדידות שלנו כ-7.1 שניות, ובסך הכול היא פרטנרית רגועה על האוטוסטראדות הישראליות הקטנות שלנו, שעה שמחט הסל"ד מבלה ב-2,500 סל"ד ומחוג המהירות מורה על 100 קמ"ש.

מאידך, תיבת ההילוכים חושפת שהיא קצרה בתקשורת עם המנוע כשהיא פועלת תחת לחץ אגרסיבי. רמיסה של המצערת בזינוקים ל-100 קמ"ש יניבו מספרים שנעים בגזרת ה-11 שניות, לעומת ה-9.5 ש' מפי היצרן. הסיבה לפערים נעוצה בשיהוי כשהיא נאלצת לפתוח בדהירה מיידית. זוהי נקודת תורפה שרובצת גם על רנו קליאו ספורט RS, אולם במקרה שלה כבר מדובר על סירוס המנוע בלי רחמים. יגידו התומכים, שבקליאו משפחתית זה לא נורא - ובצדק. אבל בפועל, קליאו אסטייט מוסיפה חטא על פשע ומורידה הילוכים בצורה מחוספסת לקראת האטה.

מכוניות סטיישן בנויות להתמודד עם מטען כבד יותר בשל השימוש בחלל האחסון מאחור, ולכן הקליאו אסטייט מכוילת שונה מגרסת ההצ'בק כשהיא נשענת על מתלים רכים וספוגיים שנועדו הן לרסן את הפצעים של הכבישים, וכן להציע יכולת דינמית בטוחה תחת עומס מלא, שמא היא תאבד את הראש (וגם את הזנב).

התוצאה על הכביש המתפתל, היא מכונית שמאוד משתדלת לשמור על איזון כיווני. המבנה הארוך של האסטייט לא משפיע על היכולת של הקליאו לבצע פניות חדות במהירות ולהקפיד על קו אופק מפולס. אמנם, יש לה את הנטייה הטבעית להתנדנד על הציר האחורי (בגלל מהלך המתלה הארוך), אבל היא תמיד מרגישה בטוחה בעצמה ונטועה בכביש כדי לא לגרום לנוסעים לחבק את ידיות האחיזה בהיסטריה.

בנסיעות בכביש המהיר, כפי שציינו קודם לכן – היא הרבה יותר משכנעת. הרומן בין המנוע לתיבה והאופי של השיכוך משדרים לנהג ולנוסעים איכות שיוט מרשימה, והיא מנצלת היטב את המומנט האצור בין ההילוכים כדי להעפיל למהירות גבוהה ולעקוף בלי לאבד טיפה של זיעה. בעיר לעומת זאת, היא מאבדת חצאי נקודות; הריסון פתאום נכנע לבליטות סמליות על האספלט, ומעבר על פסי האטה גורם לסרן האחורי לשקוע ולהתיישר בתנועה גלית, לרבות בבלימות – שם דווקא החלק הקדמי לוקה בתופעה הזו (שוב, בגלל אותם מתלים ספוגיים).

מנוע ה-1.2 ל' טורבו לא הפתיע בצריכת דלק נמוכה או גבוהה. המספרים בסיום המבחן הם די ממוצעים, כשבנסיעה שגרתית היא לוגמת כ-12 ק"מ לליטר ומחוץ לעיר בכיסוי מרחקים ארוכים גומעת כ-16 ק"מ לליטר.

רנו קליאו אסטייט היא מכונית סימפטית שמתאימה למשפחות צעירות עם שני ילדים קטנים. המרווח בין השורה הראשונה לשנייה צר מידי לבוגרים ולכן זהו משתנה שצריך להכניס אותו למשוואה אם מדובר בבני-נוער גבוהים. תא המטען באסטייט מבטיח שיהיה מקום כמעט לכל דבר שתחפצו בו, והעיצוב הוא בהחלט בונוס בקבוצה שמורכבת מעוד מתחרה וחצי – סקודה פביה קומבי וסיאט איביזה פלואו (שתיהן קטנות ממנה – במיוחד בבסיס הגלגלים).

בתמורה ל-110 אלף שקלים, הקליאו אסטייט היא חבילה מעניינת ושימושית למי שמדמיין עצמו חגור לאריזה משפחתית מעוצבת עם נוחות נסיעה טובה מאוד. המנוע והגיר היו יכולים להיות מלוטשים יותר, אבל אין בכך לגרוע מהיכולת הכללית שלה, שבסופו של דבר משאירה רושם חיובי.

עוד הרבה על רנו בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל