סטילס: אורית קרא
את הבוקר ההוא על שפת אגם ק?לגח?אדי בבוצוואנה, אלישע ואורית לא ישכחו לעולם; לקראת זריחה יצא אלישע ממשאית ה-Overland, כדי לצפות בבעלי חיים המתעוררים ליום חדש. הוא יצא מקרון המגורים ובעודו מרים את המשקפת אל עיניו, הבחין בשני אריות גדולים הרובצים על הקרקע ממש מתחתיו, ארבעה מטרים מהמשאית. הוא חזר במהירות אל קרון המגורים, ובהתרגשות סיפר לאורית על האורחים שבאו לבקר. מפתח הקרון הוקסמו אלישע ואורית לראות צמד אריות זכרים, גדולים, יפהפיים, רובצים על החול. לפתע החלו השנים לשחק; בשקט המוחלט שמסביב נשמעו טפיפות רגליהם בחול, מגעם זה בזה, נשימותיהם העמוקות... הייתה תחושה של חסד באוויר, כאילו באו האריות לברך את הטיילים ולהשאיר אותם פעורי פה. ארבעה ימים בילו אלישע ואורית על שפת האגם בבוצוואנה, עוקבים אחרי סוריקאטות וסנאים, לוחכי דשא וטורפי אנטילופות. מחזור חיים של אכילה, רבייה, מוות.
מחזור החיים של האדם
חיי הזברות באפריקה עלולים להיות קצרים וכך גם אצלנו, בני האדם; כולנו מצויים בקרב הישרדות אינטנסיבי, שאינו מאפשר להרים את הראש ולהביט סביב אבל זה בדיוק מה שעשו אורית ואלישע ב-2010, לאחר שמיצו שנות קריירה ארוכות וגידול של חמישה ילדים. רעיון 'הטיול הגדול' קדח במוחו של אלישע מזה תריסר שנים, מקבל תנופה בטיולים קצרים לנמיביה וקניה. לקראת 2008 ב?שלו התנאים; הפנסיה נצנצה באופק, לוח הזמנים המשפחתי איפשר היעדרות ממושכת. היה ברור שהמסע יתבסס על רכב שטח המותאם למסעות, אבל מה תהיה הפלטפורמה האידיאלית?
לטיול של כמה שבועות אפשר להסתדר בקלות עם לנדר קרוזר 75 או דיפנדר 130, פלטפורמה ידידותית הנוחה לרכישה, נהיגה ותחזוקה. אבל בדיקות ראשוניות של מפרט הג'יפים ה'רגילים' הבהירו שהם אינם מתאימים למסע נדודים של כמה שנים. כושר ההעמסה שלהם נחות באופן קריטי מזה של משאית, ואם יעמיסו אותם בכל מה שצריך כדי לזכות באוטונומיה ראויה הם יהפכו לעגלות כבדות ומגושמות, יאבדו את קלילותם היחסית ואת אמינותם. לא היה מנוס אלא לעלות מדרגה ולחפש משאית שטח ראויה, רכב Overland שיוכל לעמוד במשימה הנכספת.
באתר חברת Unicat גילו בני הזוג משאיות מדהימות, אבל מחיריהן היו אסטרונומיים - אפילו המשומשות עולות בין 160 ל-450 אלף יורו... לאחר שמונה חודשי חיפוש באינטרנט ושני ביקורים באירופה, מצאו את רכב חלומותיהם: משאית מאן 4X4 11-טון בת שמונה שנים, עם קרון מגורים Terra-Cross בגודל ובמפרט המתאים לצרכיהם. התקציב היה נגיש וסביר, וההרפתקה הגדולה יצאה לדרך. ההכנות גזלו חודשים ארוכים; ביקורים נוספים והכנת המשאית בגרמניה, תכנון המסלול, קשירת קשרים, מנהלות. אלישע השתלם משך חודשיים במוסך מאן, אורית הוציאה רישיון נהיגה ג' למשאית, לגאוות הנכדים!
המסע הגדול
אילוצים פוליטיים ומגבלות הדרכון הישראלי לא אפשרו לחצות את אפריקה מצפון לדרום; לכן הושטה המשאית לדרום אפריקה, משם הסתלסל המסלול על פני 345 ימים ו-37,000 קילומטרים רובם בשבילים ובדרכים משובשות להחריד. מסע של שנה אינו דומה במאום לטיול ג'יפים, אפילו הרפתקני מאוד. מסע כזה מתנהל ומתפתח בהדרגה ובמהלכו עוברים הטיילים שינוי עמוק. ההתרגשות הראשונה והחששות הופכים לנינוחות רוגעת, תחושת 'התייר המזדמן' הופכת להווייה חדשה, פשוטה ונינוחה.
המסלול הורכב משתי לולאות גדולות, שהקיפו את דרום-מערב ומזרח אפריקה. הלולאה הדרומית (מסומנת בירוק) נמשכה שלושה חודשים ו-13,000 קילומטרים שכללו את דרום אפריקה, בוצוואנה ונמיביה. משם עלו צפונה (במסלול האדום) דרך מוזמביק, מלאווי, טנזניה, אוגנדה, קניה ואתיופיה, שהייתה אחד מיהלומי המסע. לאחר חודשיים באתיופיה פנו דרומה (המסלול הכחול) לכיוון זמביה ובוצוואנה, סיבוב של 24,000 קילומטרים נוספים.
רק אחרי כמה חודשי מסע קלטו אלישע ואורית כי נקודות ה-GPS פחות חשובות מאשר התפתחות המסע לאורך ציר הזמן. ישובים בקפסולה הגבוהה התקדמו בני הזוג בדרכי עפר ובכבישים מבוצבצים, צופים בבעלי חיים ופוגשים אנשים מכל צבע, מוצא ורמה כלכלית. המסע היה מגוון וממכר, רגעי השלווה מרובים, ושעות הנסיעה ארוכות... במסע כזה אתה פוגש את עצמך ואת בת זוגך; לא כל זוג ישרוד את השעות הארוכות, הבידוד הגיאוגרפי והתקשורתי, אבל מי שמצליח איזו מתנה לחיים!
בחלוף השבועות הבינו אלישע ואורית עד כמה נכונה הייתה הבחירה במשאית; היכולת להעמיס כל טוב, המרחב הפנימי המאפשר נינוחות גם בחניות ארוכות, המטבח המרווח והמקלחת המפנקת... המשאית הפכה ל- Home away from home, תחושה אותה לא יכלו לקבל עם שום פלטפורמה אחרת. כמי שטייל שנה באמריקה קל לי להבין את היתרונות העצומים של משאית Overland; בזמנו התאהבתי במוטורהום האמריקני ואני משער שאותם יתרונות 'ביתיים' מקבלים ערך גדול פי כמה, בסביבה עוינת כמו ה-Bush האפריקני. במהלך המסע היו מספר תקלות עליהן התגבר אלישע בעזרת ידע, כלים וחלפים אותם נשא על הסיפון. במקרים מסויימים היה צריך לחכות כמה ימים לחלק זה או אחר אין בעיה, במסע של שנה אפשר לבלות שבוע בכפר אפריקני נטוש...
מכונת המסע האולטימטיבית
במהלך השנה עברה משפחת קרא 37,000 קילומטרים, בכל סוגי השבילים והכבישים העולים על דעתכם. בטנזניה ג'יעג'עו 12 קילומטרים משובשים משך ארבעה ימים מיוסרים, אבל גם על הכביש המהיר לא עברו 80 קמ"ש... מה יש לרוץ מהר יותר? צירי התנועה באפריקה נועדו בעיקר לתנועת אנשים ובעלי חיים, תופעה שהגיעה לשיאה באתיופיה, שם צעדו אלפי מקומיים לאורך הכבישים. המשאית הייתה הגורם הנחות ביותר בשרשרת המזון המוטורית אחרי הולכי רגל וראשי בקר, קטנועים ועגלות חמורים, טנדרים ומיניבוסים מתאבדים, עם 27 נוסעים ואף יותר.
מהר מאוד למדו את מגבלות השטח של המשאית; היא אוהבת שבילי דיונות נינוחים, ובשטח הררי היא מתמודדת היטב עם שיפועים תלולים ואתגרי עבירות מתונים. בשטח טובעני העבירות נחותה מזו של ג'יפ, מכיוון שאין למשאית את היכולת לעבור מכשולים בתנופה ואפילו עם הצמיגים הגדולים, משקלה מהווה מגבלה רצינית. המגבלה הגדולה ביותר הופיעה בשבילי היערות: המשאית רחבה יותר מ'קוליס' של ג'יפים רגילים, ובמקרים רבים סגרו עליה צמחייה או ענפי עצים. חלק גדול מהמסלול טיילו אלישע ואורית עם חברים מישראל שרכשו משאית דומה. בכמה מקרים נדרש חילוץ הדדי.
בכל מקום בו מצאו סולר זול ואמין, מילאו את 600 הליטרים שבמכלים. טווח הנסיעה האוטונומי עומד על כ-2400 קילומטרים, מה שהעניק להם עצמאות מוחלטת. כאשר שמעו כי ב-מלאווי יש משבר דלק קיצוני, תדלקו FULL בגבול מוזאמביק, שוטטו חודשיים במלאווי והתדלוק הבא כבר היה בטנזניה, 2200 קילומטרים צפונה משם... תיירים אחרים ויתרו על הביקור במלאווי, או שנתקעו בלי דלק; ג'יפאים בריטיים חיכו עשרה ימים להגעת מכלית דלק, ושילמו פי שלושה מהמחיר הרשמי.
440 ליטר מים שעל הסיפון אפשרו להתנייד עצמאית משך למעלה משבוע, וליהנות מארוחות מצוינות - בערים הגדולות מילאו את המקפיא בבשר ואת המקרר בירקות ומוצרי חלב. בדרום אפריקה קנו אספקה יבשה שתספיק לחודשים ארוכים: שקי אפונה ושעועית, אורז מלא ושמן זית, קינואה וסוכר. בכל כמה ימים אפו לחם טרי וריחני מקמח שיפון - הבבונים השתגעו מהריח!
המסע שאינו נגמר
הטיול לאפריקה היה חוויה מכוננת, אבל הוא רק תחילת המסע; לאחר שנת הנדודים ביבשת השחורה חזרו לארץ להתחבר עם המשפחה והידידים, ולאחר מכן השיטו את המשאיות לאירופה. בימים אלה מאוחסנת המשאית במקום הכי רחוק מאפריקה הלוהטת - בחניון מחומם באולאן-בטאר, בירת מונגוליה הקפואה; בטמפרטורה חיצונית של 40- מעלות צלזיוס, המשאית תחכה לקיץ, כדי להמשיך לסין וקמבודיה... על מסעות גיבורינו בדרך המשי לסיביר ולמונגוליה, נספר בכתבתנו הבאה.
סובב אפריקה, במספרים
המסלול: 354 יום, 37,000 קילומטרים. תצרוכת דלק ממוצעת, 4.3 ק"מ לליטר סולר.
המשאית: מאן 14.225, 4X4, כ-11 טון, מודל 2002. משקל עצמי כולל קרון, 8650 ק"ג. משקל כולל ציוד ונוזלים, 10,300 ק"ג. אורך / רוחב / גובה: 7 מ' / 2.38 מ' / 3.49 מטרים. בסיס גלגלים, 3.6 מטרים. מרווח גחון, 42 ס"מ.
צמיגים: מישלין טיובלס XZL 365/80/R20, פרופיל שטח מלא. לחץ האוויר היה 80 PSI, בשבילי חולות הורידו ל-50 PSI.
מנוע: טורבו דיזל 6-בוכנות, 6870 סמ"ק, הספק מרבי 220 /2400כ"ס . תיבת הילוכים ידנית, ZF עם 6 הילוכים
עבירות: הילוך כוח, הנעה קדמית, נעילת דיפרנציאל אחורי
מיכל דלק: 300X2, טווח נסיעה כ-2400 ק"מ
קרון המגורים:
מורכב על תת שילדה למניעת פיתול הקרון. קירות מבודדים בעובי 60 מ"מ. מיטה זוגית 200X140, מיטה נוספת בפינת האוכל, מקלחת עם חימום, שירותים, חימום הבית והמים על דיזל, מסנן מיקרוני לשאיבת מי שתיה מאגמים ונהרות. שני מכלי גז לבישול, מקרר 140 ליטר ומקפיא, ארונות מטבח ובגדים. פינת ישיבה ופינת אוכל ל- 4 אנשים. מים טריים, 440 ליטר.
ניווט ותקשורת: מחשבPanasonic c 19 Tough book עם תוכנות Garmin Africa + Tracks 4 Africa .
I GO אפריקה, מצפן מגנטי ומפות נייר מישלין. טלפון לווייני אירידיום, סלולאריים מקומיים.
