לו התבקשתי לבחור את איש השנה שלי, הוא היה פקח חנייה של עיריית תל אביב. לפקחי חנייה יש תפקיד חשוב ביותר: סילוק מפגעים מדרך, כדי להיטיב עם כל המשתמשים בה: הולכים, רוכבים, נהגים ונוסעים. ולמרות זאת, כולם "שונאים פקחים".
כמה אירוני שמי שעושים עבודת קודש ומטפלים בבעיה הכי אקוטית במטרופולין גוש דן - גודש התנועה בדרכים, נתפסים בציבור כ"רעים".
המלאכים הגואלים האחראים על שוויון וניידות
פקחי חנייה, בכל עיר, הם המלאכים הגואלים הממונים על איכות הניידות בתוכה. במטרופולין גדוש ופקוק כמו גוש דן, המתפקע ממשתמשים המנהלים ביניהם מלחמה יומיומית על זכות השימוש בכבישיו ובמדרכותיו, יש למלאכת פיקוח החנייה חשיבות עליונה.
בזכות הפקחים התנועה שוטפת: הם מסלקים מכוניות שנעצרות לחנייה על מסלולים בכביש, פולשות ומאטות נתיבי תחבורה ציבורית וחוסמות זרימת כלי רכב, כשהן חונות באמצע הרחוב.
בזכות הפקחים נמנעות תאונות ונחסכים נפגעים: הם מסלקים מכוניות מחנייה שחוסמת שדה ראייה של נהגים ומסכנת הולכי רגל, וגוררים אותן כשעצרו במקומות שמונעים מכיסאות גלגלים, משתמשי הליכונים ודוחפי עגלות ילדים, לרדת מהמדרכה למעבר החציה ולעבור בביטחון את הכביש.
פקחי התנועה שומרים על שוויון ברחובות: מסלקים עבור הולכי הרגל את המכוניות שחנו על המדרכה, וקונסים את מי שתפסו בלי היתר, חניות שמיועדות לבעל מכונית אחר (דיירי הרחוב, לקוחות עסק ונכים). עכשיו גם מסתמן שמשרד התחבורה ייתן להם סמכות לאכוף את איסור רכיבת האופניים החשמליים על המדרכות, והשמחה רבה.
למרות כל זאת, כולם שונאים פקחים.
צבא ההגנה של ציבור חלש ועני
שנאת פקחי החנייה מגלמת בתוכה חוסר רגישות חברתית.
המרחב הציבורי בעיר צפופה הוא תמיד מקור למחלוקת ומלחמה בין משתמשים. כך הם הרחובות בעיר, כולם רוצים להשתמש במדרכות וכולם רוצים זכות קדימה בכבישים.
חלק ניכר משטח הרחוב העירוני בערי ישראל (המרחב שבין שורות הבתים) מיועד לשימוש כלי רכב ממונעים - הכביש לנוסעים, ושוליו לחנייה. רק מעט מאוד נשאר לשימושם של מי שאינם בעלי מכונית.
בעלי מכוניות בדרך כלל חזקים יותר ועשירים יותר מהמשתמשים האחרים: זקנים, ילדים, מי שמגבלות גופניות מונעות מהם יכולת לנהוג, ואנשים שאין להם כסף כדי לקנות לעצמם מכונית לשימוש יומיומי.
פקחי החנייה הם צבא ההגנה של הציבור הזה, החלש, העני, נטול המכונית הפרטית. הפקחים הם לוחמי הצדק של חסרי הרכב, ותפקידם לדאוג שלא יירמסו לגמרי זכויותיהם המעטות ממילא, במרחב הציבורי.
מי שאינם מבחינים בכך, לוקים, תסלחו לי, באגואיזם תחבורתי
קווים לדמותו של האגואיסט התחבורתי
אגואיסט תחבורתי הוא אדם שמתקומם על עונש שקיבל משום שהשתמש שלא כחוק במרחב הדרך ששייך לציבור כולו.
אגואיסט תחבורתי הוא מי שכועס על קנס כספי שקיבל משום שכדי לספק את צרכיו האישיים, הוא הפריע להרבה הולכי רגל ללכת בנחת על המדרכה, האט נתיב בכביש שבו נוסעים רבים בתחבורה ציבורית או חסם כביש שעוברים בו המוני כלי רכב של נהגים אחרים.
אל תהיו אגואיסטים תחבורתיים. בפעם הבאה שיקרה בדרככם פקח חניה, אם טוב לבבכם - הגישו לו פרח, ולכל הפחות חייכו אליו ואימרו לו: תודה.