דעה: מכונית חדשה - מלכודת כלכלית

שלטי החוצות משכנעים אותנו כי האושר נמצא ממש במרחק נגיעה: עוד רגע וזה קורה, כל שצריך הוא ליטול הלוואה בתנאי "פרימיום" ולהגיע לסוכנות הרכב. 'תיק תק' העברה בנקאית – והאושר כבר כאן. ואכן, שנת 2014 היוותה את השיא של כל הזמנים במסירת כלי רכב, עם כ-250 אלף מסירות של מכוניות חדשות לפי התחזיות, אך כלל לא בטוח כי מדובר על אושרנו שלנו. המדינה מאושרת, היבואנים מאושרים, המוסכים מאושרים, חברות הספנות מאושרות. הבנקים מאושרים. ומה איתנו?

המשפחה הישראלית לא גומרת את החודש: כ-80% ממשקי הבית בארץ מוציאים יותר ממה שהם מכניסים. ההוצאות החודשיות של משק בית בישראל ובכלל זה הוצאות על אחזקת רכב היו גבוהות בכאלף שקל מההכנסות. ולא בכדי בין שאר כל מרכיבי הצריכה שעלותם בישראל גבוהה באופן בלתי הגיוני ביחס לנעשה בחו"ל - עלויות אחזקת רכב במדינת ישראל חורגות ממתחם השפיות.

כבר שנים הכותרות זועקות: "מדינת אוכלת אזרחיה". אך לא קרה דבר משמעותי בתחום מיסוי הרכב. מופתעים? מישהו שומע אותנו ? הלוואי. בינתיים, עד שיגיע לכנסת רופא אף אוזן גרון לבדיקה מקיפה של נציגינו, אנו נמצא לנכון לקנות עוד רכב חדש. והסכום הראשוני שנדרש לצורך כך? ועלויות האחזקה? נתוני מרכז טאוב, מלמדים כי משקי הבית נעזרים בחסכונות שצברו בעבר או בחסכונות של הוריהם על מנת לעמוד בתשלומים החודשיים. משמעות הדבר, אומר מחבר הדו"ח: "החסכונות הכספיים של משק הבית הממוצע בישראל הולכים ומצטמקים".

אבל חיים פעם אחת. אז נשבור תכנית חיסכון של הילד עד למכירה זריזה של הרכב המשומש. זה קל. וטלפון סלולארי דור 200 בצבעי ניקל לילדה בת 7 לא נקנה? בטח שכן! כל כך קל, עד שמסתבר כי משקי הבית הגדילו את היקף ההלוואות שנטלו מחברות האשראי ביותר ממיליארד שקל מאז תחילת השנה. הר ההלוואות נכון לספטמבר 2014 עמד על כ ?6 מיליארד שקל, שיא כל הזמנים. קל לשבור שיא.

אל מול החשבונאות הקרה, ניצבת התשוקה להוריד את הניילון מרכב חדש. הריח אומנם משכר, אולם הדו"ח השנתי לרשויות המס גם לא משקר. נתוני רכישת כלי הרכב לצד הסכום המצרפי של ההלוואות שמשקי הבית בישראל נוטלים מלמדים כי תהליך קבלת ההחלטות הפיננסיות של רבים מאתנו השתבש.

איך הגענו למצב בו עלות המחיה בישראל ובכלל זה החלפת רכב מידי מספר שנים תובעת מהתא המשפחתי הישראלי מחיר כה גבוה? שנים של סימום באמצעות הבטחות לשפיות מיסויית ורפורמות צרכניות בעלמא. נכון להיום, כל הניסיונות שבוצעו לכאורה להוריד באופן משמעותי את מחירי הרכב ואחזקתו, לא צלחו, אולם הניסיון לשכנע אותנו כי יש היגיון כלכלי ברכישת רכב חדש וכדאיות באחזקתו - הצליח ובגדול.

"קיבלתי הנחה יפה ברכישה, ובבוא העת אוכל למכור את הרכב המשומש במחיר סביר" אנו אומרים לעצמנו, ובכל מקרה - "תמיד נוכל לגשת לסוכנות טרייד-אין עצמאית או לסוכנות עצמה של היבואן ולעשות עסקה משתלמת". אולם המציאות שונה ומצערת: שוק המשומשות בישראל במצב קטסטרופלי ואחד מהעסקים הפורחים בתחום הרכב הוא דווקא שיווק מגרשים פנויים לאחסון כלי רכב משומשים. הרגש התחפש להיגיון על פיו במציאות בה הריבית היא אפסית והזמינות לקבלת אשראי פנטסטית, כל אחד בעל "הון" מזערי יכול וצריך לרכוש רכב חדש ולא משומש.

המיסוי על כלי הרכב בישראל גבוה ב–47% מהמיסוי הממוצע באירופה, בחלוקה לפי מכוניות. אבל רגעי האושר הצרופים תוך כדי הזחילה בפקק – שווים כל שקל, ליתר דיוק 37 אלף שקל בממוצע שהמדינה גובה כמס על כל מכונית חדשה שנמכרת.

הקול הרציונאלי אומר לנו כי לרבים הרבה יותר זול לנסוע בתחבורה ציבורית ולשכור רכב בסופי שבוע לטובת הבילויים המשפחתיים, אך האשליה שעלויות הדלק יורדות משתיקה אותו ודוחקת לשול המוח גם את העובדה שרכב חדש בישראל מאבד תוך שנה אחוזים דרמטיים מערכו.

וקטנוניות זו תכונה נלעגת כך שאין מקום להתלונן על ביטול ההטבות שהובטחו לציבור בתחום המיסוי הירוק, לבטח כאשר המדינה מפרגנת לנו: היא השקיעה במרוצת השנה מאות מיליונים של שקלים על רכישה והתקנת אמצעי צילום חדשניים שמנציחים רגעים מופלאים בחיינו, ואם לא די בכך, גם שולחת לנו את התמונה ישירות לבית.

האם הפתרון הוא צמצום הוצאות התא המשפחתי תוך פגיעה אנושה באיכות החיים? האם זה הגורל שנכפה עלינו מכורח? ייתכן כי בטווח הקצר יאלצו חלק מבתי האב בישראל לנקוט במדיניות רכישות מוקפדת מאוד, אולם התשובה אינה יכולה להיות חד צדדית. נדרשת כאן מנהיגות אמיצה שתודה בכשלים ושתסכים להישלח לסדנת גמילה ממיסוי כלי רכב וחלפים.

הכותב הוא שותף בפירמת רואי החשבון שוורץ-צדקיה רואי חשבון.