תמונות יצרנים: דקאר, פיג'ו רד-בול, מיני-מונסטר, קמאז, רנו, רובי גורדון, Youtube
ב-26 לדצמבר 1979 ניצב גבר כריזמטי לבוש סרבל לבן, בכיכר הטרוק?ד?רו שבפריז; היה זה טיירי סאבין שהזניק 182 מתחרים למה שעמד להפוך במרוצת השנים, למרוץ השטח המיתולוגי ביותר בעולם - האתגר האולטימטיבי לנהגים ורוכבים, מכונאים ואנשי סיוע. 36 שנים אחרי, הדקאר כבר אינו מוזנק מפריס ואינו מגיע ל-דקאר, לאחר שהטרור האיסלאמי דחק את האירוע לדרום אמריקה. אבל הדקאר שרד את מותו של המארגן טיירי סאבין, את המעבר לדרום אמריקה ואת חילופי המילניום.
414 מתחרי דקאר 2015 יזנקו ב-4 לינואר מבואנוס איירס למסלול סיבובי שיעבור בארגנטינה, בוליביה וצ'ילה, במדבריות ובפסגות האנדים, בדיונות טובעניות, אגני פודרה ומעברי מים, שבילים טרשיים ויערות סבוכים. המסלול נמתח על פני 9000 קילומטרים, כמחצית מהם קטעי דירוג תחרותיים. קטע המרתון יימשך 860 קילומטרים ארוכים להחריד. תרמילא?י דרום אמריקה מכירים היטב את מהמסלול, בעיקר את מדבר המלח 'או?יו?ני' בו תעבור השיירה.
פרשי מדבר על גלגלים
כמו כל משתתפי הדקאר, טיירי סאבין היה הרפתקן שחיפש את גבולות החלום; ב-1986 התעקש להטיס את המסוק שלו בעיצומה של סופת חול והתרסק על דיונה ב-מאלי, עם חמישה נוסעים נוספים. סאבין נהרג אבל החלום שלו חי ופועם, מגלגל מאות מיליוני דולרים בשנה. הטכנולוגיה דילגה קדימה, המתחרים דוהרים בקצב כפול מכפי שהיה, והאינטרנט שינה את עולם התקשורת ובלי תקשורת אין לדקאר חיים כי בסופו של דבר, זהו מרוץ שאי אפשר לצפות בו אלא רק מכורסת הטלוויזיה, צג הסמארטפון או האייפד.
ולמרות זאת, דבר לא השתנה זהו עדיין מאבק הרואי של האדם נגד מרחבי המדבר, אתגר הישרדות המביא לשיא את העוצמה האנושית, החברות, ותשוקת הניצחון. אפשר להציג את הדקאר כתחרות שיווקית בין משקאות אנרגיה ('רד-בול' נגד 'מונסטר') כמאבק עסקי בין סדנאות מרוץ עתירות משאבים (פיג'ו נגד 'מיני'), או כמאבק טכנולוגי בין הנעה כפולה (מיני) והנעה אחורית (פיג'ו).
אבל השנה יהיה המאבק אישי מתמיד, בין 'מר דקאר' סטפן פטרהאנסל (11 ניצחונות על אופנועים ומכוניות), לבין נאני רומה הספרדי, ש'גזל' ממנו את ניצחון 2014 על קוצה של דיונה, בעקבות הוראות קבוצה שנויות במחלוקת. שני כוכבי-העל נהגו בקבוצת 'מיני X-Raid', שהובילה את מרוץ 2014 בבטחה משעממת, עד ימיו האחרונים של המרוץ. מנהל הקבוצה החליט להקפיא את דירוגם הזמני, ובכך העניק את הניצחון לרומה, למורת רוחו של פטרהאנסל שנאלץ לוותר על כמה הזדמנויות בהן יכול היה לעקוף את רומה בקלות. כמקצוען אמיתי מילא פטרהאנסל את הוראות הקבוצה, אך מצא לעצמו בית חדש ומאתגר ביותר קבוצת פיג'ו ר?ד-בול הכל חדשה.
מאבק קבוצתי
קבוצת פיג'ו רד-בול מסתערת על הדקאר עם מיטב הכוכבים והטכנולוגיות: הנהג הראשי הוא פטרהאנסל, ולידו מתייצב קארלוס סאיינס ("המטאדור") מנצח דקאר 2010 ואלוף ראלי מיתולוגי. הדם החדש לקבוצה זורם בעורקיו של סיריל ד?ספר?ה שזכה בחמישה דקאר'ים, מאחורי כידון האופנוע. סימן השאלה הגדול מרחף מעל רכב המרוץ החדש לחלוטין, פיג'ו כאילו-2008. זו מכונת מלחמה בעלת הנעה אחורית, מנוע בי-טורבו 340 כ"ס ומהירות 200 קמ"ש בדיונות. משקלה 1280 ק"ג בלבד והיא נועלת צמיגי 37/12.5x17 מגודלים, שיאפשרו לה לצלוח את המדבר ללא הנעה קדמית.
אני חייב להודות כי הפיג'ו קצת מוזרה למראה, גבוהה וצרה יחסית, אבל מי אני שאמתח ביקורת על האוטו של פטרהאנסל? נחכה ונראה את כולם על הדיונות (אם כי פטרהאנסל עצמו אמר לאחרונה, שהרכב עוד לא מוכן ב-100%). יש לזכור שלפיג'ו יש רקורד הצלחה אדיר במרוצי דקאר ההיסטוריים, בעיקר בשנות השמונים המאוחרות. עם ה-205 וה-405 טורבו-16 ונהג העל ארי ווטנן, שלטה הקבוצה הצרפתית בדקאר של אותן השנים. זה היה מזמן, אבל ה-DNA המדברי עדיין זורם בעורקי האריה הצרפתי.
מיני שהוא מקסי
מי שלא יוותר בקלות על הפודיום וכנראה הפייבוריט לניצחון - היא קבוצת Red Bull עם מכוניות ה-מיני X-Raid, פלטפורמת מרוץ שכבר ניצחה בעשרות מרוצי מדבר. הנבחרת של 'מונסטר אנרג'י פחות נוצצת מזו של רד-בול אבל עם נהגים כמו Terranova ו-Holowczyc בשתי ה'מיני' האחרות, ל-נאני רומה תהיה תמיכה מהירה וחזקה במרוץ הארוך. ה- MINI ALL4 RACING הגרמנית חמושה במנוע 320 כ"ס, משקלה 1900 ק"ג (ללא דלק), ומהירותה המרבית 178 קמ"ש. היא נועלת צמיגי 245/80R16 קטנים יחסית, אבל הנעת ה-4X4 מאפשרת תיקול מצוין של הדיונות העמוקות ביותר.
פיג'ו ומיני יקבלו את מלוא תשומת הלב של המדיה, אבל הן לא יהיו יחידות במדבר. איתן יזנק רובי גורדון האמריקני, מגה-סטאר שכבר השתתף בעשרה דקארים, ומעולם לא ניצח. גורדון הוא נהג מהיר מאוד, מלהיב בביצועיו ומרשים בקטעים הפתוחים. אבל הוא אינו מצליח להסתגל לאופי ה'מרתון' של הדקאר, או לפי דבריו: דקאר הוא שלוש עונות של מרוצי 'באחה', הדחוסות לשבועיים רצופים; אני חוזר ומזנק למרוץ הזה, כי אני חייב לפצח אותו, אחת ולתמיד. שווה לעקוב אחרי הרכב הכתום של גורדון (גם הוא בחסות משקה אנרגיה, 'ספיד'), תמיד מרשים למראה!
עוד ראויות למעקב הן משאיות המרוץ האדירות; ה'קמאז' הרוסיות חמושות במנוע דיזל 17.2 ליטר (!) המפיק כ-730 כוחות סוס. גלגלי ענק וסרנים מונומנטליים מאפשרים למשאיות של רד-בול לדלג בחולות כאיילות, ולהתחרות בטובי הנהגים בעולם. במשאית יושב צוות של שלושה, נהג ושני נווטים. גם השנה ישתתפו בראלי מאות מתחרים 'פרטיים' מאותגרי-תקציב, שאין להם סיכוי לזכות בבדל של חשיפה טלוויזיונית. הם יזנקו לדרך עם אופנועים וטרקטורונים או במכוניות צנועות תקציב, מייצגים נאמנה את הקונספט הראשוני של טיירי סאבין, מאז 1979.
הנקודה הישראלית
דקאר הוא החלום האולטימטיבי לכל שוחר מרוצי שטח באשר הוא, וישראלים רבים יצאו להתמודד במרוץ הקשה מכולם. ההתמודדות אינה רק עם הנהיגה והניווט, אלא גם עם התארגנות מורכבת ויקרה להחריד; השתתפות בדקאר תעלה לצוות ישראלי מינימום של כמיליון שקלים (בנוסף לעלות הרכב!). בעזרת רז היימן (פוינטר-M3-TOYO) ניסיתי לשחזר את רשימת היוצאים. הישראלי הראשון שיצא לדקאר היה האופנוען מוטי אלדר אשר ב-1995 הגיע לנקודת הזינוק אך לא יצא למרוץ, עקב פציעה. באסה אמיתית.
ב-1996 זינק אביב קדשאי על אופנוע ולזכותו סה"כ ארבעה דקאר'ים, על אופנוע ומכוניות. גם הלל סגל השתתף בארבעה דקארים (עם עדו כהן, איציק בריל, אביב קדשאי וכמובן, רז היימן, איתו זכה ב-2012 בגביע ה-Best Rookie). היימן השתתף בשלושה דקארים, על אופנוע ומכוניות. עדו כהן השתתף פעמיים, וב-2004 אף זכה במקום ראשון ב-2T דיזל סדרתי. ניר ברקת ('הירושלמי') השתתף שלוש פעמים, ודרור כהן יצא פעמיים; ב-2008 כבר עמד דרור על קו הזינוק כאשר בוטל האירוע בעקבות איומי אל-קעידה, דרמה ענקית! בעקבות הביטול הועבר האירוע לדרום אמריקה. ישראלים נוספים שהעזו היו נדב לוגאסי, חזי אלון וגלעד בנאי על אופנועים.
ואנחנו, בטטות כורסא שכמונו, לא יצאנו ולא נצא לדקאר... אבל ב-2015 כמו ב-36 השנים האחרונות, אתיישב על כורסת הטלוויזיה כל לילה בחצות, אפתח בירה קרה ואצפה בשידורים היומיים של יורוספורט. כל שנה, חודש בשנה!
