מבחן ראשון: ימאהה XV950 החדש

עם עובדות קשה להתווכח. רצוי, אבל בהחלט קשה: חלק גדול מרוכבי האופנועים בעולם בוחרים לעשות זאת על גבי קרוזרים או קאסטומים, נקודה. אופנועים מלאי אופי, מתכת ופריטי עיצוב שאינם מחייבים את הרוכב לרמת רכיבה גבוהה או אפילו בינונית. האמריקנים הפכו את זה לעניין של ממש, כשהארלי דיווידסון נחשב למותג החזק בעולם. עם נתח שוק ענק ביבשת, אין פלא מדוע יצרניות אופנועים רבות מנסות לנגוס בהצלחה עם דגמים מקבילים משלהן.

ימאהה היא שחקנית וותיקה בעולם הקרוזרים וב-2013 היא הציגה את דור ההמשך, ה-XV החדש. זה הגיע לישראל ומיד עם הפשרתו ולפני שהמדינה קפאה, לקחנו את דגם ה-950 ויצאנו אל הכבישים ובעיקר כדי לבדוק אם נצליח להתחבר לפילוסופיה השונה הזו.

את הסיפור סביב הימאהה XV950 אנחנו בוחרים להתחיל מהעיצוב והמראה - ובקיצור, מהפוזה. זה לא רמז, אין כאן ניסיון להסתיר או לצפות בסוכר את הביקורת שלנו - האופנוע הזה מציע מעט מאוד מעבר לאיך שהוא נראה, אז נתחיל עם הצד החיובי. הוא נראה הכי נכון שאפשר.

ל-XV950 אין פלסטיקה מפוסלת להתפאר בה. להיפך, הוא עושה את זה עם מעט מאוד חיפוי והרבה מאוד מתכת חשופה, ברגים ופחים מכופפים. בכל מקום בו החנינו את ה-XV החדש, הוא משך סקרנים רבים שעמדו על ידו, התעכבו, הקיפו וצילמו. אפשר בהחלט להבין מדוע - לאופנוע היפני הזה יש פרופורציות נאות שכוללות מזלג קדמי מוארך, חישוקים בולטים, מנוע V גדול ומלוטש וצנרת פליטה מפותלת. אופנוע המבחן מעצים זאת על ידי ניגודיות מנצחת בין חלקים מושחרים, למכל דלק לבן ולנגיעות של מתכת מוברשת ובוהקת.

קשה לציין כאן איזו מקוריות עיצובית חריגה, אבל הייעוד שלה ברור - ימאהה שמה את הכוונת על הארלי דיווידסון ספורטסטר, האופנוע הבסיסי במשפחה עם הפשטות המנצחת. ועדיין, ימאהה לא מנסים ליצור כאן אופנוע קלאסי או רטרו. לוח המחוונים הוא לא יותר מאשר צג דיגיטאלי קטן בתוך טבעת כרום וחלל שחור ריק ברובו. בצג הזה תמצאו תצוגת מהירות ומתחתיה באופן מתחלף, שעון זמן, שני מדי מרחק מתאפסים, מד מרחק כללי וזהו. עבור חיוויים הנחוצים האחרים כמו חום ודלק, הוקצו נורות ייעודיות. בהמשך מוצאים ידיות וכידון מודרניים למראה וגם פנס אחורי העשוי נורות לד.

עם מושב נמוך כל כך (69 ס"מ) לא באמת צריך להניף מעל ה-XV את הרגל עדי להתמקם עליו. התנוחה אופיינית לז'אנר וזה אומר שהישבן נמצא על מושב שמרגיש רחב פחות מאיך שהוא נראה, הרגליים משוכות קדימה, אך לא הרחק לפנים כמו למשל בפיורי של הונדה. הברכיים מיושרות בכ-90 מעלות והידיים נשלחות לפנים ישר קדימה ורחב. לכאורה תנוחה מאוד לא מחייבת או תובענית, אבל כשמבלים על אוכפו יותר מכחצי שעה, הישבן מתחיל להציק, הגב התחתון שולח אותות מצוקה ואפילו הכתפיים לא נהנות מהפוזה.

ה-XV950 נחשב אולי לקרוזר קל, אבל הכל באופן יחסי. משקלו 251 קילוגרמים ולמרות שמדובר באופנוע נמוך למדי, המשקל מורגש בכל רגע - בתמרוני חניה, ברמזורים ובכל פרמטר דינאמי. עם מזלג קדמי בעל זווית כהה כשלו, ההתנהלות מסורבלת וכבדה ומצריכה המון נחישות ועבודת ידיים לגרום לו לשנות כיוון.

הסביבה העירונית מתאימה לו רק בחלק מתכונותיו - הידידותיות של המנוע, תיבת ההילוכים והמצמד מאפשרים לו להתנהל בקלות בקצב העירוני. אולם הישיבה הנמוכה פוגמת בראות לפנים, ההיגוי המסורבל יחד עם הכידון הרחב מקשים על תמרון הדוק בין טורי מכוניות ומרווח הגחון המצומצם הופך כל חניה על מדרכה או ירידה ממנה למבחן אומץ. בנוסף, המנוע שמפסק את הרגליים פולט חום בצורה מוחשית בעצירות רמזורים בעיר. בימים הקרים זה נחמד, בקיץ זה עלול להיות בעיה של ממש.

לימאהה XV950 כמו שמו, יש מנוע V טווין מקורר אוויר בנפח 942 סמ"ק, אך הוא מפיק רק 52.1 כ"ס ב-5,500 סל"ד וכן 8.1 קג"מ ב-3,000 סל"ד. מנוע זה משודך לתיבה עם 5 הילוכים והעברת הכוח אל הגלגל האחורי נעשית על ידי רצועה. כן, שיאי מהירות הוא לא ישבור. גם לא שיאי האצה. למרות זאת, המנוע חלק ונעים לשימוש. חלק הרבה יותר ממרבית המנועים של המתחרים. בסרק הוא משחרר וויברציה נעימה וגם צליל גרוני עמוק, אך מהסוג המסורס על ידי אגזוז נחוש מדי. צלילים זה משהו שבהחלט יכול היה להעשיר כאן את האווירה והימאהה הזה אילם כמעט לגמרי וחבל. עם זאת, יש כאן פספוס משמעותי ואליו נגיע בשורת הסיכום.

אין בתצוגה לרוכב חיווי לסל"ד ולכן לא ניתן לומר באיזו מהירות מסתובב המנוע בשיוט נינוח סביב ה-100 קמ"ש, אבל בתחושה, מדובר בסל"ד נמוך למדי. בסך הכל נעים לשייט עם הימאהה הזה כשלא ממהרים לשום מקום. להיפך, ככל ששומרים על מהירות רכיבה נמוכה, כך הוא נעשה נעים יותר. 100 קמ"ש זה אפשרי, ב-115 קמ"ש מתחילים לחוש באי נעימות מצד הרוח, ב-130 האופנוע מתחיל לשדר אי נוחות מכאנית במיוחד מכיוון המתלים וב-150 קמ"ש ישנה תחושה שעוד רגע מגיע בום על קולי או איבוד שליטה טוטאלית על המכונה שנאנקת ולא מצליחה להתמודד עם שינויים, גם הקלים שבהם, באחידות האספלט ומעבירה נענועים לא נעימים בלשון המעטה. מנגד, כשנעים במהירות מנוע נמוכה כל כך, צריכת דלק שחוצה בקלות את רף ה-20 ק"מ לליטר, היא עניין שבשגרה. נורת הדלק מופיעה אחרי שתשעה ליטרים נשרפים ויש עוד שלושה אחרים ברזרבה.

ימאהה לא פישלו כאן עם המתלים - מזלג רגיל ורך להחריד מלפנים ומאחור בולמים רופסים, דלי שיכוך וחסרי מהלך. הם יצרו מה שהלקוחות רגילים למצוא. סיפקו מענה לדרישות הקבוצה. למרות שניסינו, לא מצאנו מקום שבו המתלים האלה הפגינו יעילות של ממש - הם לא מסוגלים לרסן נדנודים, המתלה האחורי חובט בשיבושים ומעביר את החבטה ישר ל"תכשיטים המשפחתיים" (צורת המושב רק מחמירה את הנזק). הם שם כי צריך וכי זנב קשיח זה נעים אף פחות.

את התנהגות הכביש של כל אופנוע קרוזר\קאסטום וה-XV בניהם אפשר להסתכם במשפט אחד - כל מה שחורג מהקו הישר, נמצא מחוץ לסקאלה שלהם וקל לפתור את שלב זה במבחן בתירוץ שאופנועים אלה ואת רוכביהם בעיקר, התנהגות הכביש ממש לא מעניינת. יכול מאוד להיות שזה המקרה ובהחלט קשה מאוד לשפוט אופנועים שכאלה לפי הפרמטרים ששאר הקבוצות פועלות. ועדיין, מדובר ביכולות נמוכות מאוד, נמוכות מדי.

הימאהה הזה אמנם מציע מרווח הטיה גדול יותר מקרוזרים אחרים, אבל כמעט כל פניה של 90 מעלות נגמרת בהשחזת הרגליות על הכביש ועוד קודם לכך, צריך לגרום לרבע הטון ברזל, הלא מרוסנים על המתלים ועם הבלמים החלושים להאט, לשנות כיוון, להתמיד בו וגם להאיץ אל ההמשך וזה לא קל ולא נעים. את כל זה מבינים כבר בפניה הראשונה ולמרות שלאורך כל המבחן השתדלנו שלא להעיק ל-XV יתר על המידה (הוא יעיק כפול בחזרה), הרגליות הושחזו מאוד ועדיין הצמיג האחורי השאיר המון בשר חי בסוליה - שטח מגע מבוזבז שלעולם לא יראה אספלט.

אבל הימאהה XV950 גם לא ממש פונה, הוא עוד פחות מכך בולם. בוני קאסטומים וצ'ופרים רבים בוחרים לוותר לחלוטין על הבלם הקדמי וגם כאן, למרות שיש בחזית דיסק יחיד, כנראה שגם ימאהה לא ממש ראו בו צורך. הבלם הקדמי מיצר כוח שמספיק רק להאט את האופנוע הזה וגם אז באופן מאוד לא מרשים. לא זכור לי מתי בעבר נתקלתי בבבלם קדמי בעל נשיכה כל כך רופסת. אז איך בכל זאת עוצרים? עם הבלם האחורי. דווקא זה מייצר את כוח העצירה הגדול ביותר באופנוע הזה ודי בו לבדו כדי להאט ולעצור את האופנוע, אך גם אז בגבולות הסביר מינוס. צריכים לבלום חזק מ-80 קמ"ש? לחצו הכי חזק שאתם יכולים וקוו לטוב. לפחות יש מערכת ABS שמונעת נעילה.

ניסינו. באמת שניסינו להתחבר לראש של הימאהה XV950 ולא ממש הצלחנו. ניסינו לגלות מה רוכבים כה רבים מוצאים בסוג כזה של רכיבה והתשובה היא כפי שאמרנו בתחילה - פוזה ודרישות אפסיות מהרוכב בכל הקשור לרמת הרכיבה. ועדיין, בסוף המבחן עדיין שאלת ה"למה?" נשארת פתוחה.

קשה להסתיר את ההרגשה שזה אופנוע מהסוג האופנועים שהרופא רושם לך עם הסימנים הראשונים של לחץ דם גבוה, רשרוש בלב וכולסטרול חריג. הוא לא מרגש, לא מעניין, לא שימושי, לא מאיץ, לא בולם, לא פונה ולאורך זמן גם לא נוח. פוזה? יש לו בשפע. תחנו אותו ליד בית הקפה עם שאר החברים הפנסיונרים ותיראו הכי 'גזעיים' בבית האבות עם מעיל עור תואם וקסדת שלושה רבעים. עמתו אותו אפילו מול ימאהה X-MAX250 והוא יישחט על ידי הקטנוע בכל פרמטר - ביצועים, התנהגות, נוחות, שימושיות, בטיחות, מהירות, ואה, גם המחיר נחתך לשניים. איפה הוא לא ינזק? במבחן הפוזה כשאתה מחנה אותו בחניית המשרד\הבר\בית הקפה\מכון הכושר.

אבל למרות היכולות הדלות והקושי להתמודד עם כל מבחן דינאמי, לא בכך מצאנו את ההחמצה הגדולה של ה-XV950 החדש. זו נמצאת לטעמנו במנוע - הוא חזק מדי. הוא לא חזק ביחס ליכולות של השלדה והמתלים, הוא גם לא חזק (בכלל) בכל קנה מידה. הוא חזק מדי ביחס לקבוצת הרישיון. 52 כ"ס לא רק שלא תורמים דבר לביצועים, הם מחמיצים ב-5 כ"ס עודפים וחסרי משמעות תפעולית פלח לקוחות עצום של בעלי רישיון מוגבל ל-47 כ"ס. הרבה יותר רוכבים בקבוצה זו ישמחו לקבל אופנוע כזה ברשימת האופציות ומנגד, בעלי רישיון לא מוגבל יוכלו למצוא כל כך הרבה אופנועים טובים ומוכשרים בהרבה באותו המחיר. הכסף כאן קונה לכם כמעט אך ורק פוזה.

מנוע: V טווין, 942 סמ"ק, 4 שסתומים לצילינדר
קירור: אוויר
הספק: 52.1 כ"ס ב-5,500 סל"ד
מומנט: 8.1 קג"מ ב-3,000 סל"ד
תיבה: 5 הילוכים
שלדה: עריסה כפולה, פלדה
מזלג קדמי: מזלג רגיל KYB, 41 מ"מ
מתלה אחורי: שני בולמים KYB, כוונון עומס קפיץ
בלם קדמי: דיסק יחיד 298 מ"מ
בלם אחורי: דיסק יחיד 298 מ"מ
ABS: יש
צמיג קדמי: 100/90 R19
צמיג אחורי: 150/80 R16
בסיס גלגלים: 158 ס"מ
משקל (רטוב): 251 ק"ג
מכל דלק: 12 ליטר
גובה מושב: 69 ס"מ
מחיר: 72,985 שקל

עוד על ימאהה בוואלה! רכב

כל עולם הדו-גלגלי בקליק אחד

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל