הכנס לאולם התצוגה של ניסאן בתל אביב, ואתה עלול לחשוד שנקלעת לסוכנות מכירת רכב בקונטיקט; לצידן של ננסיות כמו מייקרה, ג'וק ונוט, שוכנות שתי מכוניות משפחתיות גדולות, דשנות ובולטות מאמריקה: ניסאן אלטימה וניסאן מקסימה. האחרונה אינה זקוקה להקדמות משום שנמכרה בישראל באופן סדיר לפני כך וכך שנים, אך האלטימה היא עולה חדשה לארצנו הקטנה, ובזווית העין מזדקר גם רכב הפנאי ניסאן מוראנו (מודים ומתוודים - קצת שכחנו מקיומו, אולי גם אתם, אלא אם אתם יאיר לפיד). בקיצור, רחוב יד חרוצים מצדיע לאומת בטטת הכורסא.
ניסאן אלטימה היא מכונית מנהלים בארץ ו-"מיד סייז סדאן" בארה"ב, שזו הקטגוריה הכי מבוקשת באמריקה. הכוכבות הגדולות הן טויוטה קאמרי והונדה אקורד, פורד פיוז'ן (מונדאו), סובארו לגאסי וגם יונדאי סונטה בתמונה. השיווק של אלטימה בישראל ממלא חוסר שנפער בהיעדרן של משפחתיות גדולות דוגמת פרימרה ומשקף את האלטרנטיבה היחידה שיש לחברה כרגע בהיצע.
באירופה, קטגוריית המנהלים במגמת קיטון, ולכן אלטימה, שמורכבת בארה"ב נאלצת להתמודד כאן בשתי זירות נפרדות: עליה לשכנע את הנהג הישראלי שכדאי לו לרדת חצי מדרגה מרכב הפנאי למכונית שקומתה "רגילה", וכן עליה להאבק מול מכוניות מנוסות כמו מאזדה 6, סקודה סופרב, אופל אינסיגניה וחברותיה. הסנאט האמריקני כבר על הרגליים. אבל איך יצביעו הישראלים?
סופר סייז או סופר סמארט?
המונח "אלטימה" מקורו ברמת גימור של ניסאן למכונית בשם 'לפרד' שנמכרה ביפן ב-1986. מה הקשר בין שני הדגמים? תלוש. גם היום, אם תעיפו מבט מעמיק על הדגמים של ניסאן, תתקשו למצוא ביניהם מכנה משותף - בעיקר בפן החיצוני; מצד אחד מכונית קובייתית כמו נוט, לידה ג'וק, תחת הזרקור קשקאי ובשוליים טורפים בדמות 370Z ו-GT-R. אחידות וויזואלית? לא ממש. חיוני יותר לניסאן להשאיר רושם מיידי ואח"כ לפצוח בנימוקים למעריצים מהיכן שאבו את ההשראה, ובנקודה הזו אנו פוגשים את האלטימה שלקחה את השיטה הזו צעד אחד קדימה.
האלטימה - וזה לא מקרי, פוסלה בדור החמישי שלה כמו "אינפיניטי לעניים". בניסאן משחקים על קו התפר הזה כבר כמה שנים טובות, כדי שאנשים יידעו לעשות את החיבור ולהבין שהחטיבה המפוארת נולדה מרחם של יצרנית עממית, שאחראית על כלי רכב גריאטרים כמו סאני ואלמרה.
כשפוגשים אותה "פייס טו פייס", אף רואים בדיוק למה התכוון המשורר, כי היא בהחלט משאירה עליך חותם. היא נמתחת כמעט ל-5 מטרים (4.87 מ' לקפדנים), הצללית היא שילוב בין שמרנות לתוצרים המלוכסנים של לקסוס מהדור הקודם, וכפי שציינו קודם לכן קשה לפגוש מוצר של ניסאן שממש מאופיין בגליה וקימוריה.
בצבע הלבן של מכונית המבחן, היא לא מועמדת וודאית למסמר הרבה מבטים מהסביבה, פשוט כי במבט אגבי היא נראית כמו עוד "מכונית מנהלים" טיפוסית. אולם לטעמנו, היא משדרת מסר עצמאי, אלגנטי ונפרד, שונה מהעדר, וגם לזה יש מקום שמור בשולחן הישיבות.
איזו מין שלווה
נהגים שמכורים ל"חוויה האמריקנית" וטרם נגמלו מרפסודת הבנזין של שנות ה-80 וה-90, מייד ירגישו באלטימה משל נחתו זה הרגע בטקסס. הקבינה של האלטימה רחבה, מוארת, מאווררת, נקיה וחפה מקישוטים, אלקטרונית עד הבורג האחרון ולא תמצאו בה רכיבים זרוקים שאין בהם תועלת. אם התיאורים הללו נשמעים לכם כמו מודעה למכירת דירה, אז יש לך סיבות מוצדקות: האלטימה נתפרה לאמריקנים ומדברת בשפה ברורה ונהירה שכל הדיוט יכול להבין, גם אם מעולם לא החזיק בגלגל הגה; זה מתחיל במושבים כורסתיים ענקיים, חשמליים, סופר נוחים שעוטפים את הנהג והנוסע במבנה חצי-באקט, עשויים תרכובות קצף שמתעצבות בהתאם לטביעת גופם של הנהג והנוסע, ואורזות את האיברים באחידות מופלאה. מענג, ממכר ויגרום לכם לשקול לשהות במכונית ולשרוף את הזמן עד הבוקר.
המידות של האלטימה הן נתון יוצא דופן בפני עצמו: בסיס הגלגלים הוא 2.75 מ', גובהה 1.47 מ' ונפח תא המטען הוא 460 ל' (והוא נראה הרבה יותר גדול במציאות). בניסאן תכננו את האלטימה על פלטפורמה משותפת למוראנו, אבל הצליחו ליצור חלל אחורי עם רצפה כמעט שטוחה שבקלות יכול לאכלס בתחומיו שלושה אנשים. המרווחים כאן עצומים, וגם אם הנוחות בשורה שתיים נחותה ביחס לזוג המושבים מלפנים, זו עדיין תהיה נסיעה רגועה, רהוטה וחמימה כשמבעד לחלונות גלי הקרה של אמצע ינואר.
באגף הבידור והמידע ההתחכמות של האלטימה די מינימאלית. מערכת השליטה המרכזית מופעלת צג 8 אינטש צבעוני, קריא ומתורגם לעברית שכולל גם WAZE מובנה. כל שאר הפקדים פזורים על גלגל ההגה ובסביבת העבודה, לרבות בקרת שיוט, שליטה על הבלוטות', כניסות USB ו-AUX, מחשב דרך (צג מרובה תפריטים בלוח המחוונים).
נציין, כי מערכת השמע לה 6 רמקולים פחות טובה מזו המותקנת בדגם הבכיר (SL) עם 9 רמקולים מבית BOSE אך מכוון שמאוד שקט בתא הנוסעים, היא בהחלט עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. הציוד התקני בכל אופן, כולל מצלמת רוורס, בקרת אקלים דיגיטלית מפוצלת, ובצד הבטיחותי 6 כריות אוויר והיצע רחב של בקרות יציבות ובלימה.
האלטימה משווקת בישראל עם מנוע 4 צילינדרים בנפח 2.5 ל'. קיימת בארה"ב אופציה גם למנוע V6, אבל ממשאלים שערכו בניסאן נמצא כי רק 2 מתוך 10 אנשים יבחרו בגרסה החזקה ביותר במשפחה. האם זה מלמד משהו על הרגלי הצריכה המתונים של האמריקנים? או שמא מנועי ה-4 צילינדרים פשוט עושים כיום עבודה הרבה יותר משכנעת מבעבר? התשובה היא כנראה גם וגם.
המנוע האטמוספרי של האלטימה מפיק 182 כ"ס ב-6,000 סל"ד ומחלץ 24.8 קג"מ מ-4,000 סל"ד.גם הפעם, אין לרפואה תיבת הילוכים אוטומטית, דו-מצמדית ובטח לא ידנית, כי אם רציפה בלבד (CVT) משוללת תפעול ידני מההגה, בורר ההילוכים, וגם בולט בחסרונו מצב דינמי אמיתי לשינוי תגובת המנוע. כל מה שניסאן הפקידה לידי הנהג מסתכם ב"שיטוט" בטורים גבוהים על ידי מתג "הולד". בניסאן אומרים שבחרו בתיבה רציפה כדי להפחית את צריכת הדלק, לשפר את הביצועים קמעה ולרסן את החיכוך. התוצאה על הכביש? ראויה למחמאות.
המנוע של האלטימה מקפיד להפגין החלטיות ולצבור קצב נסיעה מהיר מאוד. הוא לא בריון או אגרסיבי, אלא ערני לכל לחיצה על דוושת הגז, ומנהל מערכת יחסית תקינה עם התיבה הרציפה. צריך גם להבין, שכנהוג בארה"ב, אלטימה אינה מכונית שדופה על ה-2 טון שלה עם נהג ונוסע, ולכן הרשנו לגלות מידת התלהבות כאשר שעון העצר הראה 8.5 שניות ל-100 קמ"ש, מהר יותר מה-8.6 שניות של היצרן. גם בהאצות ביניים האלטימה החזירה נתונים נמרצים עם 6.7 שניות מ-80 ל-120 קמ"ש וצפונה משם היא אפילו מרשימה עוד יותר חלקה כמו מרגרינה ומפליגה על הכביש.
צריך אולי לסייג ולומר, שלא כולם מתחברים אל תיבות רציפות בגלל שהן "מושכות טורים", בניגוד לתיבות רגילות עם יחסי העברה. יש לכך יתרונות וחסרונות: מצד אחד זה יוצר הרבה רעש מחוספס בתא הנוסעים, אך מצד שני דווקא בגלל שנשמרת זמינות כוח נניח במעלה הררי ולאלטימה יש מצבור מומנט לנצל את הטכנולוגיה הזו, היא לא מאבדת גובה שכן סיבובי המנוע בתחום היעיל.
החשודה המיידית
אלטימה, בניגוד למשל למאזדה 6, לא נראית כמו מכונית שרוצה שיבחנו לה את גבולות המעטפת ואת סף האחיזה. משהו בשלד העגלגל, והפרצוף המשרדי משדרים שאולי מוטב לוותר הפעם על רצועת הפיתולים בהרים הצוננים. תנו לה ישורת ארוכה עד קצה לאס וגאס והיא מחייכת מאוזן לאוזן, לא? אז זהו, שהפעם זה אחרת, ואפילו מומלץ לקחת פסק זמן לטובת מנת אקשן חפוזה.
רצוי, כי האלטימה, איכשהו, מצליחה לכווץ את ה-5 מטרים שלה ולנוע בין סיבובים כמו ברדלס. קשה ללקט ממנה את המידע הזה בעשרות הקילומטרים הראשונים משום שהמתלים ספוגיים, היא שמנמנה, ההיגוי כבד, ולא ברור אם הוא יידע מה קורה עם הגלגלים בעקלתון המתקרב שם באופק. ואולם, ברגע שזונחים את הדעות הקדומות על אמריקה הכרסתנית ונותנים לאלטימה קצת שטח מחייה, נחשפת מכונית שאפילו, תאמינו או לא, כיף לנהוג בה.
הדבר המפתיע ביותר? זווית הגלגול מתונה. מכוניות שנולדו באמריקה, רובן לפחות, מתנדנדות על האספלט כמו לולב, אבל לאלטימה מערכת מתלים שיוצרת אפקט מדומיין כאילו הכוח מגיע מהסרן האחורי. בפועל, התוצאה היא שמרגישים שהיא פשוט נאחזת בכביש ולא מרפה גם כשהעומס מצטבר. בקרת היציבות אולי מתפרעת תחת נהיגה סופר תובענית, אבל אין פלא כשזורקים 2 טון מצד לצד בשינויי כיוון חדים. בנוסף לכך, כושר הבלימה של האלטימה די סביר במסגרת המגבלות הפיזיות שלה, ובתוך כך הוא הרבה יותר עמיד מחלק מהמתחרות בקטגוריה הזו.
נוחות הנסיעה של האלטימה, כיאה לרכב אמריקני למחצה, כמעט מופתית. היא שקטה ושלווה, נוחה ומבודדת מכל שאון, ואין מפגע ישראלי שנתקלנו בו שגרר הערות על טיב הריסון. זו מכונית שבהרבה מובנים תשרת את הנהג וגם את הנוסעים שחפצים בשיוטים "טרנס-אטלנטיים" מקצה אחד של המדינה לקצה השני ותשחרר אותם מחגורת הבטיחות רעננים. היא גם לא ממש צמאה לדלק כשהממוצע הוא כ-10 ק"מ לליטר, ועד 13 ק"מ לליטר בנסיעה בינעירונית.
אל תסתכל בקנקן
לפעמים צריך להביט פעמיים ולבדוק שלוש פעמים. ניסאן אלטימה SV הפריכה את כל החששות שלנו ממפגש עם רכב אמריקני כבד משקל, עצל, רך וחסר כישורים, והוכיחה שגם אם מכונית נראית כמו פיל בחנות חרסינה, זה לא אומר שהיא תותיר אחריה שובל של הרס. אלטימה היא לא פיל. בקושי פילון.
אלטימה SV נמכרת בארץ בתמורה ל-175 אלף שקלים, ואפשר גם ב-200 אלף שקלים לכמהים לחבילת האבזור הבכירה (גג שמש, מושבים עם עוד כיוונים חשמליים, מערכת שמע משופרת וכדומה). התמחור של האלטימה, מציב אותה בשכנות עם רוב המתחרות הישירות, וזה אומר שבקרב קבוצת המנהלים המקומית היא פונה בעיקר (אבל לא רק) לשוחרי חדוות הנהיגה האמריקנית, שבכל זאת צמאים לחצי מנה של ריגושים קלים, ומקבלים בילט-אין נוחות של שיט תענוגות ומרחבים שקטים לבלות בהם.
בסיכום, האלטימה הפתיעה אותנו מאוד. לא בטוח שהיא תצליח לתפוס את המתחרות שלה עם המכנסיים למטה, אבל לפחות מצד ניסאן זהו הישג חשוב למכונית מסוגה, שתמשיך לגרוף אחריה עוד מאות אלפי לקוחות בארה"ב.
עוד הרבה מבחני דרכים בוואלה! רכב