אחד החוקים הלא כתובים של הכלכלה המודרנית קובע כי "הגדולים תמיד יחגגו על גבם של הקטנים". זה נכון בעיתות מצוקה ושפל וזה נכון שבעתיים כאשר הכלכלה מבצעת תפנית חיובית.
הצניחה הדרמטית במחירי הנפט, למשל, אמורה הייתה להיות הבשורה הכלכלית הטובה ביותר לצרכן הקטן מזה שנים. היא אמורה הייתה להוריד דרמטית את מחירי הסחורות והאנרגיה למשק הבית ואת העלויות השוטפות של הרכב. זה באמת מה שקורה כיום במדינות מתוקנות וגם ישראל, שהיא יבואנית וצרכנית נפט לא קטנה, נהנית מהירידה הדרמטית במחירי האנרגיה.
אלא, שעיקר הרווח מהמצב שנוצר זורם לכיסם של "השחקנים גדולים" - וממשלת ישראל בראשם. הנה כמה דוגמאות משוק הרכב - וכל אחד מוזמן להרחיב אותן לכל מוצר צריכה כמעט.
ישראל היקרה בעולם
באירופה, שתמיד היתה הסמן הימני בכל הנוגע למחירי הדלק, נמצאים כיום מחירי הבנזין בתחנות בצניחה חופשית. בבריטניה, המדינה היקרה ביותר באופן מסורתי, דחפה השבוע מלחמת מחירים את מחיר המינימום לפחות מפאונד אחד לליטר בנזין - משהו כמו 5.8 שקלים לליטר.
בגרמניה וצרפת המחיר הממוצע נע (נכון ליום חמישי) סביב 5.6 שקלים לליטר - והמינימום נושק ל-5 שקלים - וכך הלאה. ואצלנו? האוצר לא ממהר לשום מקום עם הורדת המחירים. ולמה בעצם למהר כאשר כל עיכוב של שבוע בעדכון, ולעיתים אפילו של יום, שווה למדינה תוספת של עשרות מיליוני שקלים בהכנסות מכיסם של הנהגים? הרי אי אפשר להסתפק ב-17 מיליארד שקל לשנה (ההכנסות ממס דלק ב-2014). כמובן, שגם חברות הדלק מנצלות את ההזדמנות כדי לחתוך קופון נאה.
מחירי הרכב לא יירדו
רכב הוא לא רק מוצר ששורף אנרגיה, אלא גם מוצר שהאנרגיה מהווה רכיב מרכזי בעלות שלו: ייצור תעשייתי כבד, הרבה חלקי פלסטיק ובעיקר עלויות שינוע של חלפים ושל כלי רכב בהובלה ימית. כל העלויות הללו צנחו דרמטית בחודשים האחרונים. אפילו מחירי ההובלה הימית של רכב לישראל, שמהווים חלק אינטגרלי בתמחור הרכב (וממוסים בנפרד) ירדו ביחד עם ירידת מחירי הדלק לספנות.
ומה רואה מכל זה הלקוח הישראלי? קדחת. חלק מהרווחים נעלמים בכיסם של יצרני הרכב. חלק אחר משדרג את רווחיות היבואנים - סליחה, "משמש לצורך הגברת התחרותיות הסמויה". וכמה עוד צריך לרדת הנפט כדי שגם אנחנו נראה מזה משהו?
ומה עם שווי השימוש?
כ-300 אלף מקבלי רכב צמוד הכניסו לקופת האוצר ב-2014 כ-5 מיליארד שקל ממס "שווי השימוש". חישוב המס הזה נקבע שרירותית לפני ארבע שנים לפי 2.5% ממחיר הרכב הצמוד בעת הרכישה, בהתבסס על "שקלול עלות ההטבה הממוצעת", שכללה כמובן את עלות הטבת הדלק לעובד. הנוסחה נותרה קשיחה לאורך השנים. כיום, כאשר השווי של עלות הטבת הדלק החופשי צונח ביחד עם מחירי הדלק (וימשיך לצנוח), אף אחד באוצר לא מדבר על עדכון בנוסחה.
חלק מהאשמה מוטלת על לובי מקבלי הרכב הצמוד, שבמשך שנים שבהן עלו מחירי הדלק התנגדו לחישוב נפרד של עלות הטבת הדלק בשווי השימוש. כיום התהפך המצב ואם ימשיכו מחירי הדלק לרדת וייתייצבו לאורך זמן על רמה של מתחת ל-5 שקלים, עשוי שווי השימוש להפוך למפלצת של מיסוי יתר.