פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ביטוח דו גלגלי: למדינה יש אינטרס שתשלמו מחירים מופרכים

      הרוכבים בישראל משלמים סכומים חסרי תקדים על ביטוח אופנועים, לעתים פי 5 מכפי שמקובל בארה"ב. כיצד בולמים את הגזל ומדיניות המיסים הדרקונית, והאם הבחירות הן ההזדמנות היחידה לחולל מפנה

      מאבק האופנוענים – מרץ 2010 (אורי לנץ)
      מחאת הרוכבים. האם מכאן תבוא הישועה? (צילום: אורי לנץ)

      המאמר שפורסם כאן בשבוע שעבר, אודות מחירי ביטוח החובה השערורייתיים שנכפים על רוכבי דו גלגלי, גרר אחריו תגובות חריפות בשל מדיניות התמחור של חברות הביטוח בישראל. מתברר כי הגזלנות שמידי פעם עולה לכותרות, בקושי משקפת את המציאות בשטח: בדיקה שנערכה, העלתה כי בארה"ב עלות ביטוח חובה להארלי דיווידסון שנפחו 1,200 סמ"ק משנת 2005 עומדת על 316 דולר (שהם כ-1,240 שקלים). בישראל מנגד, ההצעה הזולה ביותר שנמצאה תוך בדיקת הנושא במחשבון תעריפי ביטוח החובה, חשפה מחיר מקומם: 4,835 שקלים.

      ייאמר לזכות הציבור, כי הוא החליט כבר לפני שנים שלא להבליג ונקט בשורה של פעולות ומהלכים שמטרתם לשנות את גזירות ביטוח החובה. מחאת הרוכבים בשנת 2009 סחפה רבים שאף עלו לכנסת, אולם כוחה המצטבר - משמעותי ככל שהיה, לא מנע את העלאת הפרמיות. גם בבחירות הקודמות, נקראו אלפי רוכבים להתפקד לשורות מפלגה שתמכה בהפחתת התעריפים, אך הסוגיה נותרה בעינה. למרבה הצער, גם אם נמשיך להילחם בדרך זו - דבר לא ישתנה לטובה. מדוע?

      על מנת להבין האם מדיניות התמחור המופרזת הזו תימשך, יש לבחון מי הוא בעל אינטרס לשמר את המצב הקיים.

      מצנח הזהב של המפקח על הביטוח

      עד כמה שהדבר נשמע מגוחך, דווקא למפקח על הביטוח שתפקידו להגן על הצרכנים מפני עוולות, יש אינטרס מוגבל ביותר לבצע את עבודתו נאמנה. הסיבה לכך פשוטה: בתום כהונתו, לאחר תקופת צינון למשך תקופה כזו או אחרת ממתינות לו חברות הביטוח בזרועות פתוחות, מחבקות ומפנקות - ואין מדובר על מפקח בודד. כשמתבוננים על רשימת מפקחי הביטוח לאורך השנים, ניתן למצוא דפוס פעולה קבוע ומטריד: בתום כהונתם, רובם ככולם הועסקו בחברות הביטוח.

      לצד זאת, בצעד חריג ביותר הודיעה לאחרונה המפקחת הנוכחית על הביטוח דורית סלינגר, כי הקפיאה את המינוי של עודד שריג למנכ"ל חברת אליהו ביטוח עד לאוגוסט 2016, שכן אז מסתיימות שלוש שנים מאז פרישתו של שריג מתפקידו כמפקח על הביטוח. אומנם מדובר על מהלך נכון ומתבקש, אך החלטתה היא נקודתית מאחר במושבו אישר את רכישת השליטה במגדל מצד אליהו.

      האומנם ביטוח חובה הוא קוץ בישבן החברות?

      במחצית הראשונה של שנת 2013 הניב תחום ביטוח החובה רווח כולל לפני מס מצרפי של כ-496 מיליון שקל (כל החברות רשמו רווח בתחום זה). במחצית המקבילה בשנת 2012 הניב תחום פעילות זה רווח כולל לפני מס בהיקף מצרפי של כ-508 מיליון שקל. נכון, אין מדובר על ענף הביטוח הרווחי ביותר, אולם אין מה לרחם עליהן.

      בשורה המסכמת, בשכלול כלל הרווחים ממכירות פוליסות שונות, כמו גם מתנועות פיננסיות והשקעות שמבוצעות בשוק ההון – הן גורפות רווחים נאים ביותר. הווה אומר, כי ניתן לתמחר באופן שונה את פוליסת החובה. יש לזכור כי ביטוח החובה שאותן חברות מוכרות מדי שנה למיליוני נהגים אינו בגדר רשות, ולכן הוא מהווה מעין מס שהן גובות בשם המדינה.

      המדינה מכורה למיסים על דלק

      למדינת ישראל, יש אינטרס מובהק לקדם רכיבה על דו גלגלי: הפחתת מזהמים, צמצום פקקים ועוד עניינים שנוגעים לכיסנו ובריאותנו. אולם, הכנסות המדינה מבלו על דלק טיפסו ל-16.3 מיליארד שקל, לא כולל מע"מ. מדובר בגידול ריאלי של כ-4.4% לעומת 2013. אי לכך, המדינה לא תוותר כל כך מהר על מיסוי הדלק שצריכתו בין כה גבהה כאשר מדובר על כלי רכב בעל 4 גלגלים.

      לכן, ברור לחלוטין כי אל מול ערימת האינטרסים המופיעה כאן לפניכם, אין להסתפק עוד במחאת רוכבים. לא זה המעשה שישנה את פני המצב. אסור להתפתות לאשליות ולהכרזות טרום הבחירות, ולבטח שלא להבטחות שתגענה לאחריהן.

      אז מה בכל זאת ניתן לעשות?

      זמן בחירות, הוא זמן נהדר לפיזור הבטחות בעלמה - האוויר עמוס באמרות נטולות אחיזה. על כן, אני סבור כי יש מקום להתארגנות משמעותית מצד הרוכבים והסמכת וועד שינהל בשמם את המו"מ עם המועמדים לכנסת, תוך הבטחה מצד ציבור רוכבי הדו"ג להעניק לו את התמיכה המרבית.

      הבחירה בגורם כזה, או אחר תיעשה לאחר שיציג תוכנית עבודה מסודרת לפתרון הבעיה וזאת עוד קודם למועד הבחירות. הוועד צריך להיות מורכב מגורמים מקצועיים, שמכירים היטב את משחקי הפוליטיקה ואת מסדרונות הכנסת אך עליהם להיות נטולי שיוך מפלגתי. דוגמא? פרופ' ירון זליכה, למשל.

      הכותב הוא עו"ד, מומחה לדיני תעבורה ורוכב על דו"ג