המילה 'זול' אינה טובה למכירות, אבל משהו מצוין קורה בממלכת רכבי השטח 'הנגישים' בישראל; לאחר שנים של מחירים הנושקים לשמים, מגיעים אלינו קרוסאוברים במחירים שפויים. גרסאות 2X4 נמכרות במחיר של מכוניות משפחתיות (רק לאחרונה, ספורטאז' 'אורבן' ב-135,000 שקלים), אבל אנחנו רוצים קרוסאוברים שאינם מפחדים לרדת לשטח; כאלה היכולים להוציא את המשפחה לסוף שבוע שקט בדרום הרחוק, או בצפון הרועם. ובשביל זה חייבים הנעת 4X4, כמו ברכבי המבחן שלפנינו.
במחיר כולל של 260,000 שקלים, שני רכבי המבחן עולים פחות מהסכום אותו תשלמו עבור סורנטו או פורסטר טורבו, סנטה-פה או קפטיבה. ולמרות זאת, דאצ'יה דאסטר וסובארו XV הם קרוסאוברים ראויים לשטח עם הנעת 4X4 אפקטיבית, זוויות מרכב סבירות ואפילו הילוך כוח סמלי ב-XV. רכבי המבחן מעניקים תמורה מופלגת לכסף אבל השאלה היא על מה צריך לוותר, כאשר קונים את הקרוסאובר 4X4 הזול ביותר בישראל?
הוויתור הראשון הוא על הילוכים אוטומטיים; הישראלי החדש כבר מוכן לערבב הילוכים אבל הדוושה השלישית עוד לא חדרה לסגמנט הנחשק של קרוסאוברים (ב-2014 מכרה סובארו XV ידני אחד, על כל 19 אוטומטיים).
בסובארו תוכלו לשדרג לאוטומט בתוספת של 6,000 שקלים, לדאצ'יה אין אופציה אוטומטית. עוד תוותרו על מנועים חזקים; הדיזל של דאסטר מייצר 109 כ"ס בלבד, אבל מומנט מכובד של 24.5 קג"מ. ה-1.6 בנזין של XV מספק 114 כ"ס אבל רק 15.3 קג"מ, המגיעים במעלה הסל"ד.
באופן נורמלי היינו לוקחים את הדאסטר למבחן דרכים עצמאי, מעין 'קבלת פנים' לעולה החדש מרומניה. אבל יבואני דאצ'יה גילו אומץ שיווקי לא קטן, כאשר התייצבו 90 שקלים מעל המתחרה היפני המבוסס; בעודXV ידני עולה 129,900 שקלים, עבור דאסטר המבחן (בגרסת פרסטיז') תתבקשו לשלם 129,990 שקלים. דאסטר 'לור?א?ט' יעלה רק 122,500, והוא כולל אבזור בסיסי של חלונות חשמל ומראות חשמליות; תצטרכו לוותר על חישוקי סגסוגת, הגה מצופה עור, ועוד כמה זוטות.
מעבר למכוניות עצמן, שני המתמודדים נושאים מטען גדול של מוניטין ודעות קדומות. נחתוך כאן ועכשיו את הבדיחות על ממליגה וצ'ורבה, דאצ'יה דאסטר הוא ג'יפון מודרני שהוצג ב-2010, והוא עושה חיל באירופה; בצרפת הוא מתברג בחמשת המובילים במכירות 4X4, הישג מרשים. אבל עמישראל עוד לא שכח את דאסטר 88, הרפתקה שהסתיימה לא טוב למרות שאין קשר בין המוצר הפר?ה-היסטורי ההוא, לבין הקרוסאובר אותו אנו בוחנים היום. סובארו מביאה למבחן מוניטין של אחד מרכבי השטח המצליחים בישראל; ב-2014 היה XV רכב ה-4X4 הנמכר ביותר בישראל. הוא מודרני, בעל מוניטין מצוין בנושאי אמינות ושמירת ערך, בעל חמש שנות אחריות וחמישה כוכבי בטיחות.
הוצאות תפעול: לא כדאי לשבור מראות צד בסובארו
קניית הרכב היא רק הסעיף הראשון בעלויות הנדרשות כדי להחזיק רכב מודרני. במהלך 3-5 שנים מתווספות הוצאות אדירות של תחזוקה ותפעול, ירידת ערך ותיקונים. בעוד איננו יכולים לדעת מה תהיה ירידת הערך העתידית ורמת האמינות של רכבי המבחן, אנו יכולים לבדוק עלויות אחרות. הדאסטר הרומני רושם כאן נוק אאוט רציני בהשוואה לסובארו היפני. דאסטר נכנס לטיפול כל 20,000 ק"מ, ובשלוש השנים הראשונות יעלו הטיפולים השוטפים 2,164 שקלים בלבד.
הסובארו נכנס לטיפול כל 15,000 ק"מ, סה"כ 3,818 שקלים לשלוש שנים (בנסועה סבירה של 20,000 ק"מ לשנה). באותם 60,000 קילומטרים יצרוך הסובארו סדר גודל של 35,000 שקלים בנזין; הדאסטר ישרוף באותם 60,000 ק"מ סדר גודל של כ-26,000 שקלים סולר. הלך לכם הקלאץ'? 2,687 שקלים בדאסטר, 3,918 שקלים בסובארו. שברתם את שתי המראות החיצוניות? 1,110 שקלים בדאסטר, 5,300 שקלים שערורייתיים בסובארו! אלו פערי מחירים משמעותיים ביותר, הנותנים יתרון כלכלי משמעותי לדאסטר.
צבעי קרב
כדי להתבלט בזירת הקרוסאוברים המבעבעת, חייב הג'יפון העירוני להתאפר בכבדות מוחצנת. סובארו לקחה את הרעיון לקיצוניות בעזרת מרכב מגולף ומחודד עליו הולבשו תוספות פלסטיק בולטות, גגון קשוח למראה, וחישוקים מושחמים המשלימים את ה'לו?ק' הקרבי. כאשר הגיע ה-XV לישראל הוא נראה מצועצע ומוקצן על גבול הרובוטריקי, אבל היום הוא כבר פחות קיצוני אולי בגלל צבעו התכול של רכב המבחן, פחות מסנוור מהכתום-תפוז של חלק מהדגמים. ה-XV נותן תחושת אלגנטיות Outdoor, בדיוק מה שמחפשים העירוניים החדשים.
מרכב הדאסטר עדכני ומרשים למראה, פחות מחודד מאשר הסובארו. חרטומו מסיבי, הישבן בולבוסי למדי, בסך הכל הוא משדר אווירה קשוחה של 'בואו לטייל במדבר'. פסי הגגון של הדאסטר מוחצנים עוד יותר מאלה של ה-XV, אבל בסך הכל הוא מתאים היטב לזירת הקרוסאוברים המודרנית. פנסי הדאסטר חובקים גריל אגרסיבי ומגן גחון המשלים את אווירת האקשן המדברי. אין בדאסטר את האלגנטיות של הסובארו אבל דווקא בגלל זה, הוא עשוי לקסום לשוחרי הרפתקאות מדבריות.
מבט מדוקדק מציף הבדלים נוספים ה-XV הידני יכול להיות הסובארו הזול ביותר לשטח, אבל הוא מגיע ממשפחה מוקפדת ומגומרת היטב; רמת הייצור גבוהה ומדויקת, ההרכבה והצביעה מושלמות, לוח המחוונים מתוחכם ועשיר, זהו רכב מודרני לחלוטין. את זה קשה לומר על הדאסטר שעבודת ההרכבה בו פחות מוקפדת, הדלתות אינן משדרות איכות, וניכרות מריחות של חומרי אטימה הנסתרים מעין המתבונן. הכניסה לתאי הנוסעים מדגישה את הפער עוד יותר; XV מעולם לא התיימר להיות קרוסאובר 'פרימיום' אבל הוא בנוי ומתוכנן היטב, עם חומרי דיפון משובחים יחסית, הנדסת אנוש טובה וסביבת מחיה מצוינת, למי ששילם 130,000 שקלים כדי להיות תקוע באיילון. מרחב הפנים בסובארו גדול יותר והדאסטר צפוף יותר, מזכיר קצת תא נוסעים של סופר-מיני.
תא הנוסעים של הדאסטר מסגיר את מוצאו זהו ג'יפון פשוט ובסיסי, ולא צריכות להיות לנו ציפיות בגובה השמיים. למרות זאת קשה לנו לקבל את המושבים הבסיסיים, את מתגי החלונות החשמליים הממוקמים בדיוק היכן שהברך שלי רוצה להיות ובעיקר את ערבוביית המתגים והפקדים הפזורים בתא הנוסעים בהיסח דעת. נראה כאילו אספו מתגים שנשארו על מדפי הייצור של רנו וניסן, ופיזרו אותם כיוון המראות ממוקם מתחת לבלם היד, מנגנון כיוון הפנסים הקדמיים מגודל ומותקן נמוך מדי, תאורת הפנים נשלטת באמצעות מתגים זעירים ורופפים, קשה להגיע למתגי החלונות האחוריים... ככל ששמחנו להעניק ציון 'גבוה' למעצב המרכב, אני יכול לתהות על רצינות צוות הנדסת האנוש. שלא תבינו אותי שלא כהלכה הכל מתפקד היטב ולכל מו?ז?רו?ת אפשר להסתגל, אבל למה לחסוך בכזה סעיף לא יקר, אותו מרגיש הלקוח בכל נסיעה לסופרמרקט? תא המטען של הדאסטר גדול יותר, מכיל 450 ל', לעומת 365 ל' בסובארו, בו מותקן גלגל חלופי חוסך מקום. בדאסטר, יש גלגל חלופי בגודל מלא, יתרון חשוב בנסיעת שטח.
מנועים מלא, קדימה!
אחד ההבדלים הקריטיים בין שני רכבי המבחן, הוא המנוע. בסובארו הלכו על 1.6 בנזין, משודך לתיבת 5-הילוכים ידנית. המנוע הצנוע מספק 114/5600 כ"ס, ומומנט של 15.3/4000 קג"מ; אין פה הרבה בשר וגם הוא מגיע ברצועת כוח צרה, הממוקמת גבוה במעלה הסל"ד. זה מספיק לנסיעה רגועה אבל בכביש הררי יש לערבב במוט ההילוכים ולשמור על סל"ד של 4000 ואף יותר. לא נעים, ובוודאי בזבזני ביותר. בנהיגה רגועה, המצב טוב יותר המנוע מספק כל צורך עירוני, וגם בכביש 6 מרגיש ה-XV טוב. במהלך המבחן ערכנו מספר בדיקות לתצרוכת הדלק; בתנאים זהים צרך הסובארו 40% עד 60% יותר דלק מאשר הדאסטר במחירי הדלק העדכניים, זה הבדל העלול להתבטא במאות שקלים בכל חודש. קשה!
כיאות לרכב אירופאי בחרו מהנדסי דאצ'יה במנוע דיזל מוגדש, 1.5 ליטר המותקן ברבים מדגמי רנו. הוא מפיק 109 כ"ס, אבל זה ממש לא חשוב; מה שקובע הוא מומנט מכובד של 24 קג"מ, המופיע כבר ב-1750 סל"ד. משודך לתיבת 6-הילוכים הוא מספק בכל רגע כוח זמין ונינוח, ללא רעידות או רעש מיותר. שרשרת הכוח של הדאסטר גרמה לנו עונג רב, עם כוח זמין ושופע בכל מצב. בכביש 6 הוא יגיב היטב ללחיצת דוושה גם ב-120 קמ"ש ומעלה, בשבילי המדבר הוא משך היטב בהילוך שלישי גמיש ובשרני, ואפילו בדיונות היה חזק וגמיש. יחידת הכוח המצוינת מעניקה גם חיסכון מרשים בדלק 17-16 ק"מ לליטר במבחן תובעני, עד כדי 20 ק"מ לליטר בנסיעה בינעירונית נינוחה, 120-110 קמ"ש. זו הפגנת יכולות מרשימה מאוד של טכנולוגית הדיזל, הנעדרת לגמרי מזירת הג'יפונים בישראל.
במבחני תאוצה גבר הסובארו על הדאסטר, בכל מצב בו הסתערנו על המשימה בחריקת צמיגים; בזינוק מעמידה היה הסובארו מהיר יותר, בעוד הדאסטר מסתבך בהחלפות הילוכים מיותרות. כך גם בהאצות ביניים המתחילות בהילוכים נמוכים. אבל בכל הנוגע להאצות ביניים בסל"ד נינוח היה הדאסטר מהיר יותר, נינוח יותר, שקט יותר וזו התכונה החשובה ביותר לנהגי יום יום, היכולת להאיץ בלי דרמה ובלי החלפות הילוכים. אין בעיה לזנק עם הדאסטר מעמידה בהילוך שני, הוא נינוח ומלכותי. סובארו מצהירים על 13.1 שניות מאפס ל-100 (13.8 באוטומטי), ומהירות מרבית של 179 קמ"ש. דאסטר מצהירים על 12.9 שניות ו-168 קמ"ש.
מנהגי כביש
יכולים היינו לטעון כי בעלי קרוסאובר 'זול' אינם מחפשים ביצועי כביש, והם מסתפקים בהגעה נינוחה וזולה לנקודת הירידה לשטח. אבל רוב ימיו של הג'יפאי המודרני עוברים על הכביש, וגם שם מגיע לו לנסוע ברכב מודרני בוודאי כאשר המחיר נושק ל-130,000 שקלים. ה-XV לא הפתיע אותנו הוא מדויק ומעודן, המתלים מכוילים 'ספורטיבי מהודק' אך לא נוקשים מדי, הצמיגים הרחבים אוחזים היטב באספלט. XV אינו פורסטר טורבו, אבל הוא מסוגל להעניק רגעי נחת בכביש הררי מתפתל.
בדאסטר, המצב בדיוק הפוך המנוע מסוגל להטיס אותך בפיתולי ערד-סדום, אבל הקרוסאובר הרומני ממש לא אוהב נהיגה ספורטיבית. המרכב מתנודד ימינה ושמאלה, הצמיגים חורקים, ובקרת המשיכה מהבהבת כמו עץ חג המולד. המושבים אינם תומכים וכך אתה מיטלטל מימין לשמאל, ומשחרר לחץ. בנהיגה יומיומית רגועה, מגבלות המתלים פחות מפריעות, והנסיעה נינוחה למדי מהמורות קלות נבלעות ברכות 'צרפתית', באמפים גדולים מוציאים את המרכב משלוותו. הבידוד האקוסטי בדאסטר, מספק לחלוטין. תנוחת הנהיגה בדאסטר אינה אופטימאלית, וגלגל ההגה מתכוונן רק מעלה-מטה. הדאסטר זכה בשלושה כוכבי בטיחות בלבד ויש בו רק 4 כריות אוויר, מלפנים. הסובארו זכה לחמישה כוכבים במבחני ריסוק עדכניים יותר, והוא מגן על נוסעיו באמצעות 7 כריות אוויר. הבלמים האחוריים בדאסטר הם בלמי תוף, מוזר לראות כאלה ב-2015!
במרחבי המדבר
יבואני דאסטר מדגישים את יכולות השטח של הקרוסאובר החדש, ולכן הפנינו את חרטומנו לדרום הרחוק. עם 20-17 ק"מ לליטר תהיה הירידה דרומה פחות כואבת, מאשר עם רכב שטח אמיתי... מהר מאוד מצאנו את עצמנו בנחל חימר עליון, היורד אל ים המלח. זהו שביל נינוח המתאים למעבר קרוסאוברים, כולל 3-2 מעברים המאפשרים בדיקה טובה של יכולות השטח.
הסובארו צלח את השביל, אם כי לא בנינוחות מלאה. מערכת העברת הכוח מצוינת, יש לו מרווח גחון של 22 סנטימטרים, אבל הוא לא מצטיין בשטח. זווית הגישה של XV היא 20 מעלות בלבד, זה ממש פחות טוב מ-29.3 המעלות של הדאסטר. מנוע הבנזין אינו מספיק גמיש ואפילו הילוך ה'כוח' (1:447 צנוע מאוד) אינו מספק יחס העברה נאות, הנחוץ להתמודדות בנהיגה איטית. צמיגי 215/55R17 בעלי החתך הנמוך אינם אוהבים עבודת שטח, והמתלה האחורי השמיע קולות מחאה, על טרשי מדבר יהודה. כזכור לנאמנים בקוראי, חדרתי עם ה-XV למעמקי נחל נקרות אבל בסופו של דבר, זהו קרוסאובר המכוון לנסיעת כביש, שלג וקרח. זה לא רכב מדברי.
גם הדאסטר אינו חיית המדבר, אבל הוא הרבה יותר מתאים לטיולי שטח נינוחים. רכות המתלים שהפריעה לנו בכביש, הופכת ליכולת טובה לספוג שיבושי שביל, ולשמירת מגע עם הקרקע. המנוע הבשרני וההילוך הראשון הקצר מלכתחילה, מאפשרים גישה איטית למכשולים. למרות מרווח גחון מצומצם במקצת (21 ס"מ) יש לדאסטר זווית גישה של 30 מעלות המאפשרת תיקול נינוח של מכשולים, בלי לחשוש מתלישת הפגוש הקדמי. מיגוני 'ראסטה' אופציונאליים נסכו בנו רגיעה (כך גם בסובארו הממוגן). כדי להשלים את התמונה נועל הרומני צמיגי 215/65R16 בחתך 65, המאפשרים הורדת לחץ אוויר עד 18-15 PSI; זה מאפשר נסיעת דיונות מצוינת, ומרכך את תחלואי השביל המשובש. על חישוקי 16 אינץ' של הדאסטר ניתן להרכיב צמיגי שטח, לא הייתי ממליץ.
האם יש לנו כאן רכב שטח מנצח? לא. זה לא רוביקון וגם לא לנד קרוזר, אפילו לא ג'ימני. אבל הדאסטר הוא רכב שטח לא רע, במגבלות הז'אנר הג'יפונאי. אפשר להעמיס עליו משפחה וציוד מחנאות, ולצאת למדבר. זה הדבר הנכון לעשות, אם כבר קניתם קרוסאובר.
זה הכל עניין של מחיר
סמיכות המחירים בין שני רכבי המבחן, מחייבת מבחן השוואתי ראש-בראש; הפרש של 90 שקל אינו מעניין איש, וגם גרסת 'לור?א?ט' הבסיסית של דאסטר עולה 122,500 שקלים, כ-6% פחות ממחיר ה-XV (ללא תוספות והנחות). הדאסטר נמכר כאן ב-130 או 122 אלף שקלים, וכאן הוא פוגש את סובארו XV המודרני והמלוטש. ה-XV מגיע עם חמש שנות אחריות והדאסטר עם שלוש בלבד; ניתן להרחיב את אחריות הדאסטר ל-5 שנים בתוספת של כ-1900 שקלים, מה שגורם למספרים להיראות עוד פחות טוב.
ומצד שני, הוצאות התפעול של הדאסטר נמוכות באופן משמעותי מאלה של הסובארו; טיפולים שוטפים, מחירי חלפים, תצרוכת דלק, בכל אלה גובר הדאסטר בקלי-קלות על פני הסובארו היקר יותר לתחזוקה. ירידת ערך, אמינות? הנבואה ניתנה לשוטים אבל כנראה שהדאסטר לא בעייתי מאוד, לאור הצלחתו באירופה.
הדאסטר מביא משב רוח רענן לזירת הקרוסאוברים, בזכות מנוע דיזל המעניק כוח גמיש מאוד ותצרוכת דלק מעולה. הוא רכב שטח טוב מה-XV, קרוב לוודאי הג'יפון הטוב ביותר בישראל, לטיולי שטח. אבל גם הג'יפאי הנלהב ביותר מבלה את רוב זמנו על הכביש, וכאן נמצא הדאסטר בפיגור מסיבי אחרי ה-XV, מבלי שאמרנו מילה על ירידת ערך ואמינותם הצפויה של רכבי המבחן. אין לנו דרך לחזות פרמטרים עתידיים אלה, אבל הם נושפים בעורפו של כל מי שמגיע לאולם התצוגה עם 130,000 שקלים.
בשורה התחתונה, סובארו 1.6 XV ליטר מנצח במבחן הקרוסאוברים הזולים בישראל בזכות מכלול תכונות, ולאו דווקא בגלל המחיר. רמת הליטוש והעידון, התנהגות הכביש, בטיחות אקטיבית ופסיבית, ומנהגי כביש משכנעים ביותר. כל אלה, מעניקים לו את היתרון בקו הסיום.