חוצה-ישראל לג'יפאים, מהחרמון ועד אילת

סטילס: רמי גלבוע

היום נצא למסע הארוך ביותר האפשרי בישראל – מהחרמון ועד אילת, במינימום אספלט ומקסימום חוויות. ג'וי בירן התווה עבורכם מסלול המתאים לארבעה עד שישה ימים, ככל שיבוא לכם 'לרוץ' בקצב מהיר או להסתלבט בדרך.

ככל שאני נהנה לצאת לסופי שבוע בצפון או בדרום, ככל שאני אוהב את ה'נקרות' ואת ה'דישון', אלו רק קפיצות שטח מקוטעות. הן אינן מאפשרות להתנתק מקצב החיים שהשארתי מאחור, לא מספיקות ארוכות כדי להיכנס לאווירת "מסע", המצדיקה את גודל ההכנות והנסיעה המנהלתית על הכביש. מעבר לכך, אני אוהב את תחושת ה"מסע" לכשעצמה; לצאת ממקום אחד לעבר יעד מרוחק, סוג של מסע גמלים העובר בהדרגתיות בתוואי שטח שונים, מירוק עמוק ועד צהוב חיוור.

ברוסיה הענקית אפשר לעבור 11 אזורי זמן בלי לחצות גבול מדיני, לאוסטרלים יש את מדבר סימפסון, ולאפריקנים יש את היבשת השחורה. לנו יש ארץ צפופה וקטנה אבל ברגע שיורדים לשטח, ישראל הופכת להיות ארץ גדולה. מסלול מפורט מהחרמון ועד אילת היה יוצר כתבה בלתי נסבלת בשממונה וטרחנותה, ולכן נעלה כאן רק את הנקודות העיקריות. את המסלול נפצל לשני חלקים, צפוני ודרומי. תוכלו לנסוע מדרום לצפון, ולעבות את המסלול מזרחה ומערבה; לא הייתי עושה מסע כזה ללא קטעים מנחל נקרות או דרך הבשמים, הייתי גם מוצא דרך לשלב את נחל דישון, וכיו"ב.

טובי בחורינו כבר נהגו מהחרמון לאילת בפחות מ-12 שעות, ברכב שטח סדרתי; זה הישג ספורטיבי ראוי, אבל היום אנחנו לא משתתפים במרוץ. באנו ליהנות, לעצור לארוחות צהרים דשנות, להדליק מדורת לילה, וליהנות משקיעת שמש קסומה. ג'יפאים בעלי ניסיון הנוהגים בקצב נאות, יבלו בדרך 6-4 ימים - במעבר אחד או בשתי יציאות שונות. אישית הייתי מותח את המסלול לאורך שבוע שלם, למה למהר? המסלול מתאים לטרקטורונים ואופנועים, הנעזרים ברכב ליווי המוביל עבורם ציוד מחנאות, אוכל ודלק. מכיוון שקצב הנסיעה של 'כידונאים' מהיר בהרבה מזה של ג'יפאים, איננו ממליצים לערבב בין סוגי כלי הרכב.

חוצה-ישראל אינו מסלול לג'יפונים, אנחנו רוצים רכבי שטח אמיתיים – לא צריך מפלצת עבירות אבל הילוך כוח הוא חובה, עדיף הגבהות ומיגונים, צמיגי שטח, ולפחות כננת אחת בשיירה. לרכבי דיזל אין בעיית תדלוק, מנועי בנזין עשויים להזדקק לג'ריקן רזרבי (או ליציאות תדלוק אל הכביש) ביומיים הדרומיים. אין לנו ספק שהג'יפים שלכם מתוחזקים היטב, אבל חשוב להכין אותם למסע הארוך; לבדוק שמנים וצנרות גומי, לוודא שהצמיגים במצב מצוין, להצטייד במינימום כלי עבודה וחלפים בסיסיים, אולי גם שני צמיגים רזרביים? מכשירי קשר ישפרו את היכולת לערך תיאומים תוך כדי תנועה, לתת הסברים על הנוף מסביב, ולחפש כבשים טועות שהלכו לאיבוד.

איפיון השיירה ישפיע רבות על הצלחת המסע; אל תצאו למסע ברכב בודד, ארבעה כלים הם מינימום סביר - אחד נתקע בשטח, השני נשאר איתו, שני האחרים יוצאים להזעיק עזרה... בחירת המוביל קריטית גם היא. חוצה-ישראל מתקיל את הטיילים בעשרות הפתעות והחלטות, וחשוב להתחבר למוביל המכיר היטב את הארץ ומסוגל לאלתר חלופות תוך כדי תנועה. כאשר ג'וי בירן מוביל את השיירה, אני יודע שהיא תזרום במהירות אך לא בלחץ. ברור לי שהתוואי יהיה מעניין מבחינת נהיגה, מבלי להסתבך בהרפתקאות מוגזמות וסיכון משתתפים. כאותו סן-ברנרד של המדבר, ג'וי גם מצליח לטפל בתקלות טכניות ולהביא את כל הכבשים למחוז חפצן, ללא פגע.

את המסלול המצורף שרטט עבורנו ג'וי, איתו כבר עשיתי ארבעה 'חוצי-ישראל'. לפעמים יצאנו מהחרמון, לפעמים מראש הנקרה, פעם חתכנו דרך בקעת הירדן, ולפעמים עשינו קפיצת דרך על פני כביש 6. המסלול המצורף אינו יותר מאשר הצעה קונספטואלית; תכננו לעצמכם מסלול לטעמכם באמצעות מפות סמ"ש ו'עמוד ענן', בחרו צירים וחלופות, חניוני לילה ותחנות דלק, נקודות הצטרפות לג'יפאים שיעשו רק חלק מהדרך... טוב וכייף לאלתר, אבל צריך תוכנית בסיסית. במידה ותיסעו במהלך השבוע, תאמו מעבר בשטחי אש צבאיים.

מכיוון שאנחנו לא מטיילים במאוריטניה, תמיד אפשר למצוא מסעדה או צימר במרחק קצר ממסלול השטח. למרות זאת נמליץ לכם בחום, לישון בשטח ולבשל לעצמכם. הניתוק יעמיק את חוויית הטיול, ויצבור חוויות רבות וחזקות. ראוי לציין כי מסע כזה, אינו מתאים לילדים חסרי סבלנות. קחו משתתפים האוהבים טבע ואינם דורשים פינוקים רבים, מסוגלים להתמודד עם תקלה המחייבת לבלות כמה שעות באמצע המדבר. ככל הנראה תיאלצו לחדש אספקת מזון ומים לאורך המסע, ביציאה לכביש או בעזרת משתתפים שיצטרפו אליכם. אפשר להסתדר עם צידניות קרח, אבל מקררים חשמליים יאפשרו להקפיא חלק מהמוצרים להמשך המסע. אם צריך להעמיס ציוד על הגג, השאירו את החפצים הכבדים (מים, גזעים למדורה) על רצפת הרכב או בתא המטען; על הגג תעמיסו רק פריטים גדולים וקלים (מזרונים, שקי שינה וכיו"ב).

את מסענו נתחיל בשביל מסומן אדום היורד דרומה ממפל הבניאס. אם אין מתיחות ביטחונית חריגה, אתם מוזמנים לעלות לתצלום פתיחה למרגלות החרמון המושלג. עוקפים את קיבוץ שמיר ממזרח וממשיכים על האדום, עד קרבת צומת גונן. ממשיכים בשבילים המאוד משובשים היורדים דרומה לאורך שיפולי רמת הגולן, ומתחברים לשביל הירוק היורד לצומת גונן. מי ששרד את השבילים המשובשים יכול ליהנות מהנופים הירוקים, מעדרי הבקר ומשלוליות המים הענקיות. זה הזמן לבדוק אם לא השתחררו ברגים, התעקמו מוטות רדיוס, צמיגים נקרעו... זה גם זמן טוב לארוחת בוצוריים מפנקת, שקשוקה, פסטרמות, קפה ריחני.

חוצים את הירדן מערבה, על גשר בנות יעקוב. עולים על שביל הירדן ההררי (אדום), דרך כורכר מהירה ונוחה לנהיגה. חיש קל מגיעים לאלמגור, ומשם מושכים מערבה בשבילים לא מסומנים – לכיוון כורזים, עד לכביש הכחול של עכברה; מדרימים על הכחול עד צומת קדרים. במידה ויש מתיחות ביטחונית גדולה, תוכלו לרדת ממטולה על השביל האדום הנמתח לאורך הרי נפתלי. מי שמחפש שעשועי עבירות ומים, יכול לשטוף צמיגים בשמורת בית-צידה, ולבלות זמן על מדרונות ההרים מזרחית לכנרת. משם תמשיכו דרומה בשבילי הבקעה – חוויה אנתרופולוגית מרתקת הדורשת תכנון ותיאום בטחוני, ונשק אישי.

אם הגעתם איתנו לצומת קדרים, המשיכו דרום-מערב לכיוון בקעת בית נטופה, לאורך ציר המוביל ושבילים אחרים, עד צומת המוביל. קרוב לוודאי שתיאלצו לעלות פה ושם על אספלט, זה בסדר, אבל תקפידו על משמעת כביש – להתרכז בנהיגה, להדליק פנסים, להדק חגורות בטיחות. מי שהוריד לחץ אוויר ישמור על מהירות נמוכה, 80-70 קמ"ש לכל היותר. נצלו את הפריחה המדהימה ואת השקדיות של אלון הגליל ובית לחם הגלילית, עשו סיבוב בנחל ציפורי הגדוש במים, ותחתכו את עמק יזרעאל בשבילים המהירים העוקפים את נהלל ורמת דוד.

את חניון הלילה הראשון תוכלו להקים בקרבת משמר העמק, על כביש 66. אפשר לעצור בעמק או לעבור את הכביש לכיוון חניון הזורע. התארגנו לחניון צנוע ולא מזיק, התחשבו בחקלאים. אם אתם מכירים מושבניק מקומי, תוכלו להתנחל אצלו ולהשתמש במים (אפילו חמים?...) ושאר שרותי ציוויליזציה. את ארוחת הערב תוכלו להכין איש איש לעצמו, או להקים מטבח קבוצתי – על פי הרצון הטוב והאנרגיה. לילה טוב!

בבוקר תאספו את האשפה, ותשליכו אותה לפחים הנמצאים למכביר באזור. טפסו אל רמות מנשה, אפשר להתחיל בשביל האדום היוצא קילומטר דרומית למשמר העמק. האזור מרושת בשבילים נינוחים המושכים דרום-מערבה, בכיוון כללי של צומת ברקאי. בדרככם תחצו עשרות ערוצי מים המפכפכים עדיין, כרי דשא ומרבדי רקפות וכלניות. העונה הירוקה תחלוף במהרה, זה הזמן לצאת.

בכמה 'חוצי-ישראל' הוביל אותנו ג'וי בשבילים היורדים דרומה – המהיר ביניהם הוא שביל 'המוביל'. אם אין לכם אמביציה יוקדת להדיר צמיגיכם מהאספלט, נמליץ לעלות על כביש 6 ולטוס דרומה, עד מחלף בן-שמן. צליחת מרכז הארץ בשבילים לוקחת זמן רב ובכל מקרה, לא תצליחו להימנע מקטעי אספלט וישובים, מזבלות ומשחטות רכב. עדיף לדלג דרומה על הכביש, ולהשאיר יותר זמן למרחבי הנגב.

במחלף בן שמן פנו מזרחה בכביש 443, והיכנסו ליער בן שמן. תדרימו בשבילים החקלאיים לכיוון כפר דניאל, שעלבים וצומת נחשון, ומשם דרך היערות לכוון תקוע (הזדמנות טובה לבקר את מטוס ה'נורד' המקורקע ביער), ולישובים טל-שחר ו-גפן. נאגף את טל שחר ממזרח, נחצה את נחל שורק ונדרים לכוון יער המלאכים. זו הזדמנות לבקר בתל צפית המרשים, הצופה על השפלה ומישור החוף.

בדרככם לחבל לכיש תחלפו על פני שדות ומטעים, גפנים, חורבות ישנות, ומנזרים קסומים, שווה לבקר ולהתעכב. את חניון הלילה השני תוכלו למקם ביער לכיש, או בכל מקום אחר – ובלבד שלא יהיה בשמורת טבע, או שדה חקלאי (מותר לישון בשמורות, רק בחניוני לילה מסודרים). במידה ונותרו שעות אור, תוכלו להדרים לכוון נחל אדוריים המקסים, ולנסוע לאורכו ממזרח (חרבת שקף) למערב, לחצות את הכביש המוביל לבאר-שבע ולטייל ב-בתרונות רוחמה - אזור מקסים בפני עצמו. יש באזור שלל מקומות לינה, בסמוך או בחורשות המערביות ליישוב בית קמה. מסלול אופציונאלי מהיר עליו אפשר לעלות החל מעמק ה-א?לה היא דרך הפטרולים הישנה, המסומנת אדום. לאורכה פזורות עתיקות רבות, כולל חורבות 'שקף' המרשימות מאוד, דרומית-מזרחית ליישוב אמציה.

הגענו אל הלילה השני במסענו ההרואי אל הדרום הרחוק. אני מקווה שמישהו מצטרף לשיירה עם לחמניות טריות ועוד פינוקים למשתתפי השיירה; תאגרו כוחות כי בימים הקרובים ממתינה לכם נסיעה מדברית ארוכה ומקסימה, עד אילת. בשבוע הבא נעלה את חלקו הדרומי של מסע חוצה ישראל.

עוד הרבה שטח ופנאי בוואלה! רכב