פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הבוס שלכם יודע לאן אתם נוסעים עם הרכב

      במהלך השנים חלה עליה במספר המעסיקים שהתקינו ברכב שניתן לעובד רכיב GPS, לצורכי מעקב ופיקוח אחריו. סקר חדש של חברת עוקץ מערכות מלמד כי 15.2% מכלל המעסיקים בחרו לחדור לפרטיות העובד. כיצד הגענו למצב בו שיעור גבוה כל כך פועלים בשיטה זו?

      מעקב אחר מכוניות (ShutterStock)
      קיבלתם רכב מהעבודה? אולי יש לכם רכיב GPS מובנה למעקב (אילוסטרציה: Shutterstock)

      הסקר שפורסם לאחרונה, בוצע ע"י חברת עוקץ מערכות באמצעות העברת שאלונים אנונימיים ל-41 מנהלי אבטחה, או לגורמים הרלוונטיים בחברות ובבתי העסק שאמונים על תחום זה לרבות בעלי העסקים. זאת במסגרת ימי העיון שקיימה החברה ובאמצעות מענה על סקר אינטרנטי. מנתוני הסקר, שנערך בינואר האחרון, נמצא כי חלה עליה חדה בשיעור של 17% במספר בעלי העסקים והחברות המשתייכים לקבוצת העסקים הקטנים שהתקינו ברכב העובדים מכשיר GPS, מרמה של 8.4% בשנת 2013, לרמה של 9.8% בשנת 2014.

      גם בקרב העסקים הבינוניים' חלה עליה בלתי מבוטלת בשיעור של 15% כך שאם במהלך שנת 2013, רק 13.8% מהם בחרו לנטר את פעילות עובדיהם באופן הזה, הרי שבשנת 2014 בסביבות 15.9% מהם פעלו כך. נתוני הסקר מלמדים כי דפוס פעולה זה רווח מאוד בקרב החברות והעסקים הגדולים; 19.9% מהם התקינו את הרכיב ברכב העובדים – נתון המשקף עליה בשיעור של 11% מהנעשה בשנת 2013.

      היכן עובר הגבול?

      העלייה המשמעותית בהיקף החברות שמשתמשות באמצעי זה על מנת לנטר את פעילות העובד מעלה תהייה לגבי קו הגבול שעובר בין זכותו הלגיטימית של המעביד לנהל את עסקו באופן יעיל ומפוקח כהלכה לבין זכותם של העובדים למידת פרטיות. עו"ד חמי לפידור, מומחה לדיני עבודה ממשרד לפידור ושות' מסביר כי קו הגבול עובר למעשה ברצועת הזמן שבה העובד מסיים את עבודתו. למעביד אסור לעשות שימוש באמצעי הבקרה ולעקוב אחר פעולות העובד בתום עבודתו. כל עוד מדובר על שעות העבודה – פסיקת בתי הדין לעבודה מתירה זאת וקובעת כי ניטור מיקום רכב המעסיק במהלך שעות העבודה על מנת לפקח על עבודת העובדים אינה מהווה פגיעה בפרטיות.

      לדברי רו"ח עופר אלקלעי, מומחה למניעת מעילות ושותף במשרד אלקלעי – מונרוב, המשרד הגדול בישראל בתחום הביקורת החקירתית: "צריך לשים את הדברים על השולחן – דפוס הפעולה לא נובע מיצר מציצנות של המעסיקים, אלא מעליה ברורה ובשיעור חד של מקרי המעילות וההונאות של עובדים תוך זלזול בוטה במידת האמון שהמעביד מייחס לעובד. נתונים מלמדים כי הנזק המצטבר שנגרם לחברות כתוצאה ממעילות עובדים ובכלל זה גם משימוש ברכב העבודה שלא לצורך מילוי התפקיד – עומד על מאות מיליוני שקלים בשנה – סכום עתק שמסביר את החשש של המעבידים ואת ההכרח מבחינתן לנקוט בכל אמצעי שיכול לסייע להם להקטין את האפשרות לכך".

      יחסי עובד-מעסיק לגיטימיים

      השימוש של עובד במשאבי הארגון לצורך גריפת רווח עבורו – מהווה הפרה בוטה של יחסי העבודה התקינים והעובדים מנצלים את האמון שניתן בהם.

      כך למשל, מספר החוקר הפרטי הוותיק רונן ביהם, כי "במקרה שחקרנו, מעסיק נדהם לגלות כי חלה עליה בהיקף של מאות אחוזים בצריכת הדלק של רכב שניתן לעובד. תחילה סבר המעביד כי הבעיה נובעת מכשל ברכב אך אף לאחר שהנחת העבודה הזו נשללה, הוא לא מיהר להזמין חקירה שכן מדובר למעשה על נקודת משבר – הרגע בו המעביד מחליט לעשות זאת הוא רגע לא פשוט עבורו ויש כאן ללא ספק מחסום פסיכולוגי שצריך לעבור אותו. אולם לאחר שהמעביד עבר אותו – ביצענו מעקב סמוי אחר הרכב וגילינו כי העובד פתח עסק משפחתי והוא משתמש ברכב לצורך ביצוע משלוחים. מדובר על נזק מצטבר של אלפים רבים מאוד של שקלים".

      עמי ברגמן, מנכ"ל משותף בחברת עוקץ מערכות,מסכם: "אל מול הרצון המובן של המעסיק לבחון את אופן פעילות עובדיו – ניצב החוק שמגביל את יכולתו לעשות כן ובית דין שאינו מהסס לפסוק פיצויים במקרה של חדירה לפרטיות. על המעסיק להישמר ולא לעשות שימוש ציני ופסול בכלים הלגיטימיים שעומדים לרשותו. פרטיות העובד אינה הפקר ויש לשמור עליה בחרדת קודש.

      רונן ביהם מוסיף כי התקנת מכשיר GPS מהווה לרוב פעולה הרתעתית ולא כלי חקירתי יעיל: "ניסיון העבד מלמד כי במרוצת הזמן, בדיוק כפי שקורה עם מצלמות אבטחה – חלה ירידה ברמת ההרתעה שהן מספקות ומתקיים תהליך של הסתגלות ושחיקה באפקטיביות שלהם".