פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מסלול שטח: חוצה-ישראל דרומי, מח?ב?ל לכיש ועד אילת

      בשבוע שעבר לקחנו אתכם מפסגת החרמון אל ח?ב?ל לכיש, ביומיים של נהיגת שטח וכביש. היום נמשיך ממרכז הארץ לאילת, דרך הנופים המדהימים בישראל – ערוצי מדבר, דיונות קסומות ונקיקים נסתרים

      חוצה ישראל, חרמון-אילת, פרק ב' (יח"צ , רמי גלבוע)
      הפסקת צהריים רגועה, במצוקי נחל פארן

      האמת היא שעם כל הכמיהה לגוונים הירוקים של הצפון, אהבתי הגדולה נתונה לדרום הצהוב – שם עוד אפשר למצוא חוויית שטח אמיתי, רחוק מישובים וכבישים. היום כבר קשה למצוא מקום בו לא שומעים כביש או מבחינים בהילת אור מרוחקת, אבל הנגב נשאר מדבר קדמוני המעניק חווית מסע אותנטית. לקוראינו הנאמנים שעברו איתנו את המסלול לחבל לכיש, אנו ממליצים להקצות שלושה ימים כדי לעבור את 300-250 הקילומטרים המפרידים בין לכיש לאילת; זאת מכיוון שכדי לעבור את המרחק הזה ביומיים, צריך לרוץ בקצב מהיר למדי. חלופה נאותה היא לוותר על נעיצת הדגל באילת, זה הפתרון אותו בחר ג'וי בירן במסע אותו התחלנו לפני שבועיים. עדיף לוותר על כמה נ.צ. דרומיים, כדי ליהנות יותר מהדרך הקסומה!

      שאלות ותשובות

      פריסת 'חוצה ישראל' לשתי כתבות מעניקה לי הזדמנות נדירה, להתייחס להערותיכם על הכתבה הראשונה. קיבלנו הרבה פרגון לרעיון המסע ורצון אמיתי לטייל בשטח, תודה רבה! לצד הפרגון קיבלנו גם תגובות המבקרות את אהבת הג'יפאות, תסביכינו הרגשיים, ושאר מחמאות מפוקפקות; יותר מכל אהבתי את הכינוי "צבועי המדבר" הנראה לי כמחמאה מרגשת עד דמעות, תודה!

      ולעצם העניין; אין ספק שג'יפאים רבים אינם מתחשבים בסביבה, מנצלים את רכבי השטח לנסיעת כביש, וחלקם אף נוהג בחוסר התחשבות. את זה אפשר לומר גם על נהגי כביש עם אופניים על הפגוש האחורי, על מתעשרים חדשים הרוכשים סימני סטאטוס, ובעלי מכוניות יוקרה לכביש – המזהמות לא פחות מרכבי השטח שלנו.

      אחרים מטיפים לנו לדווש באופניים; האם עלה על דעתכם שלא כל אחד יכול לצלוח את נחל נקרות עם אופניים, ובוודאי לא לקחת לשם את ילדיו ורעייתו? ראו את מאות המכוניות המציפות את נקודות היציאה למסלולי אופניים ותחשבו על כך שכל אחד מהמדוושים, הגיע ליער בן שמן עם מכונית שגם היא זוללת דלק, מזהמת וסותמת כבישים. רוב הג'יפאים יוצאים לקומץ טיולי שטח בשנה, בעוד שרוכבי אופניים מטיילים כמעט בכל שבת; מי מזהם יותר? שאלו את אנשי רשות שמורות הטבע, המתחילים לראות באופניים איום משמעותי על הטבע!

      טענה נוספת התייחסה לקצב המסע; אני מסכים שכאשר עוברים את ישראל בארבעה או חמישה ימים, אי אפשר להתעמק בצעדות רגליות, לבקר אתרים היסטוריים ולרכוש תובנות גיאולוגיות. את אלה אנו עושים בטיולים 'רגילים' אבל חוצה ישראל מעניק לנוסע חוויה אחרת, מסע ארוך המחייב קפיצת דרך. לשיקולכם האישי!

      אני שמח לפגוש קוראים המעוניינים לצאת לטיול שטח רציני, אולי זאת תרומתי הצנועה לקידום התרבות המוטורית בישראל? אלה שאינם יודעים כיצד לעשות את זה, חפשו באינטרנט ותמצאו מובילי טיולים, לא רק ג'וי. את תוכנית הטיולים של ג'וי בירן תמצאו בדף הפייסבוק שלו, עם מסלולים חוצי-ישראל, סובבי-נגב, דיונות בירדן וכיו"ב. כגילוי נאות אני שמח לציין שג'וי הוא חבר אישי שלי, מה שלא גורע מאומה מיכולותיו המעולות להוביל טיולי במדבר, ולחזור הביתה בשלום.

      לגבי שאלת הג'יפונים – אפשר לצאת לטיולים ארוכים גם עם ג'יפונים, רק צריך להתאים להם את קשיי המסלול. כדי לעבור את המסלול המתואר מטה צריך נהג מיומן, ברכב שטח משופר קלות, עם הילוך כוח. ועכשיו, לעבודה.

      חוצה ישראל, חרמון-אילת, פרק ב' (יח"צ , רמי גלבוע)
      המסלול המוצע דורש רכב שטח אמיתי, אבל אפשר לחצות את הארץ גם עם קרוסאובר בעל נטיית שטח מינימאלית

      מסלול חוצה ישראל, יומיים או שלושה, מצפון הנגב עד אילת

      המסלול אותו שרטט עבורכם ג'וי בירן, אינו אלא בסיס לתכנון המסע שלכם; תכננו לעצמכם מסלול המתאים להעדפותיכם, כישורי הנהיגה, טיב רכבי השטח, וגודל השיירה שלכם. קראו את כתבת המסע הקודמת ובה עצות להתארגנות למסע הגדול. המפה המופיעה כאן מתארת מסלול מזרחי, יש גם אופציה מערבית מצוינת – לרדת דרומה דרך נחל בשור הפרחוני, הדיונות הנרחבות של עגור ושונרא, נחל לבן המחוטב, נחל ניצנה עתיר העתיקות, ונחל א?לות המקושט עכשיו בפריחה עזה.

      חוצה ישראל, חרמון-אילת, פרק ב' (יח"צ , רמי גלבוע)
      זה המסלול המזרחי המתואר בכתבתנו, 250-300 קילומטרים של שטח טהור. ניתן לבחור גם באופציה מערבית (לא מסומנת), ולהאריך את המסלול בגיחות לנקודות חן קסומות

      איננו נוקבים במקומות מדויקים לחניוני הלילה, כי כמעט בכל מקום תוכלו למצוא חניון מסודר וחוקי למהדרין. אזור מצוין לחניון ראשון, יכול להיות בסביבת הנקרות המזרחי (או מצפה רמון, לבוחרים בציר המערבי). במידה ואתם מקצים יום שלישי למסע הדרומי, תוכלו לבלות את הלילה הבא בשער צניפים, למשל. משם יש סיכוי טוב שאמנם תגיעו לאילת.


      ונחזור לתיאור ציר המסע המזרחי; את חציו הצפוני של מסענו סיימנו בחבל לכיש, או בקרבת בית קמה. בבוקר השלישי למסע תגיעו לשביל הכחול המתחיל צפונית לישוב מיתר; חממו צמיגים על השבילים המהירים של יער יתיר, עלו על השביל האדום המקיף את הר עמשא. המשיכו למנחת המטוסים מערבית לערד. מהמנחת יוצא מזרחה שביל כחול טוב, לאחר כקילומטר הסתעפות ימינה לשביל ירוק. זה שביל מהמורתי וטכני למדי, המתאים לנהגים מיומנים, עם רכבי שטח משופרים קלות. "ציר הגז" המסומן ירוק, מושך דרומה כתריסר קילומטרים עד חציית כביש 258 (היורד מצומת חתרורים). אם אינכם רוצים להתמודד עם ציר הגז, תוכלו להגיע לנקודה זו דרך הכביש.

      חוצים את 258 מזרחה, על שביל ירוק נוח. לאחר 5-4 קילומטרים פניה ימינה לשביל אדום המטפס להר 'קומות', מעלה דרדרתי ומוצלב. שלחו קדימה את הרכב הטוב בקבוצה, כדי שיוכל לכוון את הנהגים הבאים מאחור. בקצה המעלה אתם עלולים להזדקק לגרירה קצרה לכלי רכב נטולי נעילות או בקרת משיכה. נהגו באחריות ובזהירות, על פי המצב בשטח.

      השביל האדום מסתיים בצומתT בה תפנו שמאלה (מזרחה), לכיוון מישור עמיעז שמעל ים המלח, שביל נינוח המסומן שחור. האזור שופע גבי מים ותצפיות יפות על ים המלח, נסו להקצות שעה או שעתיים לסיבוב רגלי באחד הערוצים (לא בעונת השיטפונות!). צאו לכביש 90 על השבילים המהירים של מישור עמיעז, הדרימו לנאות הכיכר. נכנסים ימינה (דרומה) על שביל אדום העובר בין הקראוונים של הפועלים התאילנדים. הגענו אל נחל אמציהו, ערוץ מדברי יפהפה גדוש במצוקי חוואר, עצי שיטה ובתרונות מקסימים.

      חוצה ישראל, חרמון-אילת, פרק ב' (יח"צ , רמי גלבוע)
      הפטרול של ג'וי מוביל את השיירה, בערוצו המלכותי של נחל אמציהו

      מהערבה עד צומת ציחור

      יוצאים לכביש 90 ב-עין חצבה, מדרימים כ-5 קילומטרים עד השביל הירוק של נחל גדרון, היוצא מערבה מכביש הערבה. לאחר 9-8 קילומטרים פונים שמאלה אל שביל שחור המושך דרומה, לשמורת המכתשים של עין יהב. ציר המעיינות מושך דרומה, חוצה את נחל שחק ונחל נמיה, ופוגש בשביל האדום של נחל נקרות (מול עין יהב). אם יש לכם כמה שעות מיותרות היכנסו אל נחל נקרות, אחד הערוצים המקסימים בישראל (הגבים מלאים מים!). חזרו אל הערבה בשביל השחור של דרך הבשמים, לאחר שהעפלתם לח'רבת קצרה – ממנה יש תצפית מעולה על הרי אדום והערבה. השביל יורד מקצרה לכיוון כביש 90; סיבוב זה אינו מסומן במפה המצורפת, והוא ייקח כמה שעות טובות. עצי השיטה הענקיים מזמינים הפסקת קפה, כדאי לדומם מנועים.

      בין אם המשכתם דרומה בשביל השחור או שיצאתם מדרך הבשמים, תגיעו אל 'מואה', אחת התחנות המפורסמות בדרך הבשמים הנבטית. כדאי לרדת מהכלים ולערוך סיור רגלי בחאן, בית הבד העתיק ושרידי החקלאות הקדומה. ממשיכים דרומה על ציר המעיינות המשובש, עד הפניה ימינה (מערבה) לשביל השחור של נחל עשוש. שוחרי עבירות יכולים להמשיך ישר על האדום לכיוון מעלה עשוש, אבל אנו מציעים לכם לפנות ימינה לערוץ נחל עשוש, המתפתל בין קירות מצוקיים מדהימים ביופיים – המספקים צל להפסקת צהריים אותה הרווחתם ביושר. תוכלו להמשיך בנחל עשוש מערבה עד כביש 40, אבל מסלולנו נפרד מנחל עשוש על שביל ירוק קצר המוביל מזרחה, אל השביל האדום של נחל צופר (לאחר מעלה עשוש התלול). פונים ימינה על האדום, מתחברים לשביל הכחול של נחל ברק. בדרך חלפתם על פני קניון ברק, ובו מסלול רגלי מקסים; אם אין לכם היום זמן, חזרו אל הקניון המרשים בפעם אחרת. נוסעים בנחלי ברק ופארן עד לכביש 40, כשני קילומטרים מערבית לצומת ציחור. זו נקודה מצוינת לפגוש אורחים המגיעים מצפון.

      מצומת ציחור לאילת

      חוצה ישראל, חרמון-אילת, פרק ב' (יח"צ , רמי גלבוע)
      בעלי הבית כאן הן חיות השדה. אל תבהילו אותן, נסו ליהנות מנוכחותן המלכותית

      נחצה את כביש 40 דרומה, על השביל האדום החוצה את שמורת הנחלים הגדולים; מרחבים ענקיים, עצי שיטה שגיאים ולהקות צבאים בהן ניתן להבחין בשעות אחר הצהריים. אם תדוממו מנוע ותישאר ישובים ברכב, תזכו לספארי אה-לה-אפריקה, דקות קסומות! מושכים דרומה על השביל האדום עד צוקי ציחור, שם פונים לדרום מזרח, עד השביל השחור של נחל צניפים. פונים ימינה (דרום מערב) בערוץ החצצי של צניפים; השביל המהיר מתפתל בין סלעי גיר וחורשות עצי שיטה, עד חניון הלילה של שער צניפים. אם תבלו כאן את הלילה וגם אם לא, תמשיכו בשביל הכחול עד ג?ב צניפים – אחד הגבים המרשימים ביותר, מלא מים בעונה זו.

      מכאן כבר מריחים את סוף המסלול, אבל הדרך עוד ארוכה... יורדים דרומה על השביל האדום המתעקל לדרום מזרח, עד בקעת עובדה. עוקפים את הבסיס מצפון, ואפשר להקצות זמן לאטרקציות מקומיות – תצפית ממעלה שחרות על הערבה והרי אדום, שעשועי חול בדיונות המקסימות של נחל כ?סו?י (אל תחרגו מהשבילים המסומנים!). ממשיכים דרומה בשביל הירוק המגיע עד השביל הכחול של נחלי בטמים ו-עתק; הגעתם לשמורת 'מסיב אילת', ובה מצוקי בראשית מרשימים, קניונים עמוקים ומעיינות.

      נחל עתק הוא אחד השבילים המקסימים ביותר בישראל; הוא מתפתל על שפת מצוק תלול, חולף על פני 'אצבע אלוהים', ויורד דרך מעלה סיירים; המעלה חרוש ומוצלב אבל אינו מהווה בעיה, בוודאי לא בירידה. קחו את זמנכם בנחל עתק, זהו השביל הנופי האחרון לפני אילת. השביל הכחול מתחבר לירוק של נחל רחם ואתם על כביש הערבה, ליד באר אורה. מכאן אפשר להדרים על הכביש עד אילת הסמוכה, או לעלות על השביל האדום והמהיר, ציר הנפט. שביל זה יוביל אתכם עד פאתי אילת, ולסוף מסע חוצה-ישראל.

      יכול להיות שלא הגעתם עד הלום, ויצאתם על הכביש בנקודה צפונית יותר; זו לא בעיה כי עדיף לעשות פחות קילומטרים אבל ליהנות יותר מהדרך, החניות, והמסלולים הרגליים. מה שלא יהיה ולאן שלא הגעתם, שימו לב – דווקא עכשיו מתחיל החלק המסוכן של מסלול חוצה-ישראל: השיבה הביתה, על הכביש. עייפים, מלוכלכים, חושך בכביש הערבה המונוטוני... סעו בזהירות, עצרו להתרעננות. הכי טוב, לכו לישון על חוף הים באילת או במלון, ותחזרו לצפון מחר בבוקר, רעננים ומרוכזים. העיקר שתייצרו את ההזדמנות לעשות מסע שטח אמיתי, לפחות פעם אחת!

      חוצה ישראל, חרמון-אילת, פרק ב' (יח"צ , רמי גלבוע)

      עוד פנאי ושטח בוואלה! רכב