אחד מהכלים השנויים ביותר במחלוקת על פיהם בוחן השוטר את מידת השכרות של הנהג הינו בדיקת המאפיינים. לאחר שהנהג נעצר ונחשד כי הוא שרוי תחת השפעת אלכוהול, הוא נדרש לבצע בדיקת נשיפון שבסופה, במידה וערכיה מבססים לכאורה את החשדות, יתבקש להמתין עד לביצוע בדיקת ינשוף.
במהלך ההמתנה, מורה השוטר לנהג לבצע את בדיקת המאפיינים הקלאסית: הנהג מתבקש לגעת באפו עם ידיו בעיניים עצומות, ללכת בקו ישר, לעמוד על רגל אחת וכדומה. הבעיה היא, כי מדובר על כלי סובייקטיבי באמצעותו השוטר מתרשם מהתנהגותו של הנהג, שיכול להוביל להרשעתו של הנהג חרף העובדה כי כלל לא נהג בשכרות. כיצד זה ייתכן?
נהגים לא מעטים שהואשמו בנהיגה בשכרות לאחר שביצעו בדיקת ינשוף - זוכו בסופו של דבר. הסיבה לכך נעוצה בשורה של כשלים שנופליםתדיר באופן ביצוע הבדיקה - כמו גם בכיול המכשיר. כך למשל, נהג זוכה לאחר שהוכח כי השוטרים לא תיעדו את החלפת הפיה, ולכן בית המשפט קבע כי לא ניתן להרשיע את הנהג. כך גם קרה במקרה בו הוכח שהשוטרים לא המתינו פרק זמן של 15 דקות עד לביצועה.
על מה העבירה אם כן?
אולם כאמור, במידה ומסיבה כזו או אחרת הנהג נכשל בבדיקת המאפיינים, יכול בית המשפט להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות. זאת על סמך תוצאות בדיקת המאפיינים, אף אם יוכח כי נפל פגם בבדיקת הינשוף. די שהנבדק ביצע את הבדיקה באופן שאינו לרוחו של השוטר על מנת שזה יקבע כי הבדיקה נכשלה. השוטר ככל אדם, חווה את המציאות מבעד לתחושותיו הרגעיות, ומחשבותיו שמהווים אמצעים שרחוקים שנות אור ממתחם הראיות המדעיות, אולם בכל זאת עלולים להוביל להרשעה ולאיבוד הרישיון.
מילא, כי מעבר בהצלחה של הבדיקה היה מסייע לנהגים שנתפסו כאשר הם נוהגים כשבגופם כמות מינורית של אלכוהול, אולם גם אם צלחו את בדיקת המאפיינים, לא יינתן לכך כל ערך ממשי ותוצאות בדיקת הינשוף ירכיבו ראיה מכרעת שתוביל להרשעה. זו העת להזכיר כי דין סירוב ביצוע בדיקת מאפיינים אינו זהה לדין סירוב לביצוע בדיקת ינשוף. בעוד שסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה קובע באופן מפורש כי נהג אשר יסרב לעבור בדיקה יראו אותו כמי שנהג בשכרות, הרי שסירוב ביצוע של בדיקה זו אינו יכול לשמש כנגד הנהג.
סוגיה נוספת: הנהג אולי מודע לכובד משקל הראיה של בדיקת המאפיינים, ולאפשרות כי הדבר יוביל בסופו של דבר להרשעתו, אולם מעשית התוצאה שונה: למרות העובדה כי בדיקת המאפיינים מהווה כלי חקירתי שתוצאותיו משמשות כראיה דה פקטו, הנהג אינו מוזהר קודם לביצועה כי הדבר יכול לשמש כנגדו. באופן תמוה, נקבע כי המשטרה נדרשת ליידע את הנהג רק בסוף כל בדיקות השכרות ובכלל זה גם בדיקת המאפיינים, כי עלול להינתן לכך משקל. משמע, המשטרה מהדקת את החבל סביב צווארו של הנהג בלא שיידע כי הוא עלול למעוד ולמצוא את עצמו תלוי בחסדי בית המשפט.
לפיכך, היה והחלטתם כי בסופו של דבר הנכם מעוניינים לבצע את הבדיקה עליכם להתייחס אליה במלוא הרצינות היות ומדובר בחומר חקירתי שיכול לשמש כראיה כנגדכם.
הכותב הוא מומחה לדיני תעבורה