פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לא רואים ממטר: שליחים על קטנוע, סכנה לציבור

      על כבישי המדינה נעים אלפים רבים של שליחים, שחלק בלתי מבוטל מהם רוכב באופן כה מסוכן וחסר אחריות, עד שאסור לנו להשלים עם היקף התופעה ולראות בה כחלק טבעי של חיי המסחר במדינה

      מבחן קטנוע דאלים S1 125 סמ"ק (קובי ליאני)
      (צילום אילוסטרציה: קובי ליאני)

      הרכיבה של חלק מהשליחים בישראל היא תופעה בפני עצמה, עד כדי כך שלו היו מצמידים שוטר לשליח שהיה מתעד את תדירות ביצוע העבירות שלו במהלך יום עבודה אחד – אני משוכנע כי הדבר היה מוביל לכדי שליחתו לכלא. לא פחות מכך.

      אולם בטרם נשליך את מלוא האשמה על השליח, יש לבחון את מידת תרומתנו להתקבעות דפוסי הרכיבה העבריינים שלו. כאשר למשל לקוח מתקשר למסעדה ומזמין משלוח – הוא מצפה כי המנה תגיע אליו בזמן המהיר ביותר. ובמקרה של איחור – הוא אינו מהסס לגעור ואף לבקש לעיתים פיצוי בגין עוגמת נפש. האם אין זו צביעות לגעור בשליח על איחורו ובו בעת לבקר את אופן רכיבתו? האם מישהו סבור כי השליח מחרף את נפשו על הכביש לשם הנאתו האישית?


      השליח נמצא בין פטיש המעסיק המבקש למקסם את הפוטנציאל המסחרי של בית העסק, לבין הסדן של הלקוח חסר הסבלנות. במציאות בה חלק ניכר משכרו של השליח מורכב מתשר – המוטיבציה לנהוג באופן פראי מוחקת פעמים רבות את הקול השפוי שמנחה אותו לנהוג כחוק.
      לא אחת, השליח הוא החוליה החלשה בשרשרת האספקה. הוא זה שנדרש לכפר על שיהוי בהוצאת המנה ועל כשל בהתנהלות המטבח, באמצעות רכיבה במהירות שיא - הכל על מנת שאנו כצרכנים לא נקבל חלילה את המנה באיחור.

      איפה הלקוחות בתמונה?

      יש לנו כצרכנים אחריות מוסרית כלפי השליחים ועלינו לצפות מהם שישלימו את משימתם בזמן סביר , לבטח כאשר קיימת חוסר הלימה בין העלייה המטאורית במספר כלי הרכב שנעים על הכביש ובין איכות התשתיות. חלק גדול מהשליחים, הינם רוכבים צעירים שאינם מנוסים דיו על מנת לאזן בין ההכרח למלא משימתם בזמן, לבין הצורך לרכוב כחוק. מדובר על בני נוער שאינם מבינים כי הפציעה הקשה או חלילה המוות, ממתינים ממש מעבר לפינה. הדרך היחידה לשרוד על הכביש כרוכב היא לחפש באופן אלוגריתמי מהיכן תפתח הרעה.

      הכביש הוא המערב הפרוע שמתנהג באופן קצת שונה: לא החזק שורד אלא הזהיר, השקול, האדיב. אך השליח הצעיר אץ לו, נוטף ביטחון עצמי משולל אחיזה במציאות, חובש לעיתים קסדת אבטיח נפולה, רוכב עם יד אחת על הכידון וביד השנייה אוחז סיגריה, נח על גבי הקטנוע בעודו ממתין לרמזור הירוק ותובע משאר הנהגים ליישר קו עם תפיסת עולמו התחבורתית המעוותת.

      על מנת להקטין באופן דרמטי את תופעת הרכיבה המסוכנת של השליחים, יש לנקוט בשורה של צעדים; ראשית, יש להחמיר ולמצות את הדין עם מעסיקים שמאלצים את השליחים לעמוד ביעדים כאשר ברור כי לצורך כך עליהם לרכוב בניגוד לחוק. הנוהג להחתים את העובד טרם קבלת הרכב על מסמך, בו הוא לוקח אחריות מלאה על כל עבירת תעבורה שהוא עושה במהלך מילוי תפקידו – אינו חוקי ולא יעמוד במבחן בית המשפט. המעסיק אינו יכול להתחבא מאחורי המסמך ולהסיר את אחריותו לאופן נהיגתו של העובד. גם העמדת קטנוע שאינו תקין לשימוש השליח מהווה עבירה נלוזה ועל המשטרה ובתי המשפט להתייחס במלוא החומרה לעניין.

      בנוסף לכך, על המשטרה לגלות אפס סלחנות כלפי עבירות תנועה של שליחים, כל שכן אם בוצעה עבירה מסכנת חיים. ההכרח להתפרנס בכבוד אינו יכול לדרוס בבוטות את החובה לשמור על חוקי התנועה ועל ביטחון שאר המשתמשים בדרך.אולם למטבע יש שני צדדים: לא ניתן לעבור על סדר היום במקרה בו נהג מבצע עבירה שמסכנת את חיי רוכבי הדו"ג - ועל המשטרה למצות עמו את מלוא חומרת הדין.

      הכותב, עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, רוכב אדוק על דו"ג