פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הנתונים מוכיחים שוב: מהירות מופרזת – אחוז מזערי מתאונות הדרכים

      נתונים חדשים שחושפת הלהמ"ס, מלמדים כי עבירת נהיגה במהירות מופרזת גורמת לשיעור שולי של תאונות דרכים עם נפגעים. הנתון מעמיד שוב בסימן שאלה את התועלת שצומחת מרישות המדינה במאות מצלמות מהירות

      מצלמת מהירות (קובי ליאני)
      מאות מצלמות, סחיטת הנהגים נמשכת (צילום: קובי ליאני)

      מנתונים שהתפרסמו בימים האחרונים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נמצא כי נהיגה במהירות גבוהה מהמותר בחוק נרשמה לשיעור זניח של נהגים המעורבים בתאונה. בהתאם לנתוני הדו"ח, במהלך שנת 2012 עבירת הנהיגה במהירות מופרזת נרשמה רק ל- 0.2% מהנהגים היהודים, ו-0.7% לנהגים הערבים שהיו מעורבים בתאונה עם נפגעים. בדו"ח נכתב כי מדובר על "עבירות הנהיגה ששכיחותן נמוכה ביותר - גם בקרב נהגים ערבים וגם בקרב נהגים יהודים".

      בחינה מעמיקה של פרסומי הלשכה, מגלה כי אין זו הפעם הראשונה בה מנתחים את הגורמים לתאונות ומגלים כי עבירת המהירות אינה אחראית במידה משמעותית לשכיחותן. למעשה, מנתונים שפורסמו במהלך שנת 2012 עולה כי מהירות מופרזת היא הגורם שנמצא במקום האחרון מבין כלל עבירות התנועה שגורמות לתאונות דרכים עם נפגעים. עוד מתברר, כי קצת יותר מ-500 נהגים שנסעו במהירות מופרזת, גרמו לתאונות דרכים בהן נפצעו בני אדם, אך כמעט 3,000 תאונות דרכים עם נפגעים אירעו במהלך 2011 בגלל נהגים שלא צייתו לרמזור אדום.

      לדברי עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה: "מדיניות האכיפה של משטרת ישראל בנוגע למהירות מופרזת מתנפצת אל מול הנתונים שמפרסמת הלהמ"ס, שמוכיחים באופן ברור כי על משטרת ישראל לשנות את מדיניות האכיפה – דבר שמצריך ראשית כל להודות בטעותה. קל הרבה יותר להציב מאות מצלמות שמרוקנות בשיטתיות את כיס הנהגים, אולם המציאות מוכיחה שאין לכך ערך ממשי במלחמה בתאונות הדרכים".

      עוד מוסיף שור, כי במקום שהמשטרה תכביד את נטל האכיפה על עבירות שמסכנות באופן ברור את ציבור המשתמשים, בהן סטייה מנתיב או אי ציות לתמרור עצור, היא נאחזת כבר שנים בתפיסה כי מהירות בהכרח הורגת - וזו טעות. "מעשית, המספרים מצביעים באופן ברור על כך כי עבירת אי ציות לרמזור שכיחה הרבה יותר בקרב נהגים שמעורבים בתאונה עם נפגעים – 11.5%. גם אי מתן זכות קדימה להולך רגל מהווה עבירה שהורגת ופוגעת בשיטתיות – 8.6%. אולם כאמור, קל הרבה יותר להציב מצלמה על רמזור או בצד הדרך מאשר להציב שוטר יום אחרי יום בקרבת מעבר חציה.

      וכמה מאמצים מרכזת המשטרה באכיפת עבירות המהירות? על פי נתוני הלהמ"ס, כ-11.8% מהעבירות שנרשמו לנהגים בשנת 2013 – היו תחת עבירה זו.

      למה לא להשקיע בתשתיות ובלימוד נהיגה מתקדמת?

      חיזוק נוסף לטענה כי העלאת המהירות אינה גוררת בהכרח עליה בשיעור התאונות, ניתן להסיק גם מהנתון הבא: בכבישים שהועלתה בהם מהירות הנסיעה ל-100 או 110 קמ"ש, לא חלה עלייה בשיעור התאונות או כדברי הלהמ"ס - "לא נרשמה כל השפעה שלילית ולא חלה כל הרעה בבטיחותם של הנהגים".

      לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין: "אין ספק כי אחד מהגורמים שתורמים באופן משמעותי להקטנת שכיחות התאונות היא השקעה בתשתיות והגברת הבטיחות שלהן. כך גם באשר להקניית יכולת נהיגה של ממש לנהגים.

      עוד מוסיף ורשה, כי "במציאות בה נהגים "נפלטים" לכביש לאחר סדרת שיעורי נהיגה וחיש בזק הם מקנים לעצמם הרגלי נהיגה שגויים – התוצאות המצערות לא מאחרות להגיע. אם ייבחנו באופן מעמיק את הנתונים תוך בירור שיעור התאונות שנגרמו בשל חוסר שליטה של הנהג ברכב שנובעת מחוסר הבנה בסיסי – יגלו כי יש לכך תרומה מכרעת למציאות התאונתית הקשה ששוררת במדינה.

      על כן, לצד הכבדת נטל האכיפה על עבירות שמסכנות הלכה למעשה את חיינו, על משרד התחבורה לבחון באופן ענייני את האפשרות להרחיב את מערך לימוד הנהיגה ולסבסד קורסים לנהיגה ורכיבה בסיסיים ומתקדמים".