פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לא צריך ראיות: הכי קל להאשים נהגים בנסיעה במהירות מופרזת

      הנתונים הוכיחו שהקשר בין תאונות דרכים קשות למהירות מופרזת תלוש. ובכל זאת, המשטרה ממהרת לגזור דינם של נהגים על לא עוול בכפם, בשל חוסר יכולת של בוחני התנועה לאמת את הנסיבות שהובילו לתאונה

      מבצע אכיפה משטרת התנועה הארצית נגב נגד משאיות עם משקל חורג (קובי ליאני)
      משטרת התנועה. הבוחנים מתקשים לבחון ראיות חשובות מאוד (צילום: קובי ליאני)

      במהלך השבועות האחרונים פרסמנו מספר כתבות נוקבות וטורים שעוסקים בהשפעתה של נהיגה במהירות מופרזת, על שיעור תאונות הדרכים עם נפגעים. במסגרתם, הצגנו נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על פיהם במהלך שנת 2012 עבירת נהיגה במהירות מופרזת נרשמה רק ל- 0.2% מהנהגים היהודים, ו-0.7% לנהגים הערבים שהיו מעורבים בתאונה עם נפגעים.

      ניתוח נוסף שבוצע לא מכבר, העלה כי למעשה, אין זו הפעם הראשונה בה בוחנים את הגורמים לתאונות ומגלים כי עבירת המהירות אינה אחראית בלעדית לשכיחותן. מסתבר, כי ייתכן שנתוני הלשכה "מוטים" בשל בעיה שאינה גלויה לעין וכרוכה בחוסר היכולת של משטרת ישראל להצביע על הקשר ההדוק לכאורה, בין נסיעה במהירות מופרזת, לבין הישנות תאונות הדרכים.

      סימני בלימה בלתי נראים

      אחת מהבעיות שטמונות בבירור הקשר בין תאונת הדרכים לנהיגה במהירות מופרזת היא ראיית ההוכחה לביצוע עבירה. עובדתית, ובשונה מעבירות אחרות אותן ניתן להוכיח, על בוחני המשטרה למצוא עדויות וראיות חותכות לכך שאכן הנהג נסע מעבר למותר בחוק.

      פעמים רבות, עולה קושי מהותי לעשות זאת בשל הנסיבות של המקרה. למשל, אם בעבר - טרום עידן -ABS, שהינה מערכת למניעת נעילם גלגלים, היו נותרים על הכביש סימני בלימה וחריכת צמיגים, הרי שכיום, לאור העובדה כי המערכת הינה תקנית ברוב כלי הרכב, קיים קושי לאתר ראיה חד משמעית שתוכיח כי הנהג אכן נסע במהירות מופרזת ובשל כך נגרמה התאונה.

      לדברי דב גל, בוחן וחוקר תאונות מוסמך שעובד בחבר "אבן בוחן" ומתמחה באיסוף נתונים וניתוח של תאונות דרכים, התמונה לעתים מסובכת מאוד לקריאה: "אני עובד בתחום מזה ארבעים שנה, שימשתי גם בעבר ראש ענף התנועה במחוז הצפוני, ואני אומר לך באופן חד ונהיר; אין ספק כי עבודת בוחני המשטרה אינה פשוטה כאשר הם מנסים להצביע על המשתנה של המהירות כגורם יחיד לתאונה. זה מדויק מאוד לומר, כי מערכות ABS משאירות סוג מסוים של עדות על הכביש, אולם כלל לא קל לאתר אותן, ובמקרים רבים הבוחנים מתאמצים לאמוד באופן מדויק את מהירות הנסיעה של כלי הרכב בעת בה קרתה התאונה".

      הקושי להוכיח את משתנה המהירות מעורפל עוד יותר מכפי שמתאר דב גל, כך לפחות מציין עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה: "להערכתי, מידי שנה מורשעים בישראל מאות נהגים, שחלקם אף נשלח לכלא כי המשטרה מתקשה לגבש הוכחות מספקות כי התאונה נגרמה בגין מהירות מופרזת של הנהג השני שהיה מעורב בתאונה.

      "הנה למשל דוגמא קלאסית: נהג ממתין כחוק בתמרור עצור וגולש באיטיות לכביש. באותה העת, הגיח במהירות מסחררת רוכב אופנוע אל תוך שדה הגלישה שלו באופן כזה, שהתפתחה סיטואציה של תאונה בלתי נמנעת. נהג הרכב יטען בפני בית המשפט כי הוא ציית לתמרור, אולם בשל אוזלת יכולתה של המשטרה להוכיח את טענתו לגבי מהירות הנסיעה של רוכב האופנוע, יתגלה קושי לחלץ אותו מהרשעה".

      לדברי שור, הסטטיסטיקה במקרה הזה מצביעה על אי הציות לרמזור כעילה בולטת לתאונה אולם בסופו של יום, ברור כי דווקא המהירות היא הגורם המשמעותי שהוביל לתאונה, לבטח לתוצאותיה החמורות.

      בתי המשפט מנסים להבין את הזוויות השונות

      לדברי שור, הקושי הראייתי מעמיד את השופטים בפני דילמות שיפוטיות מפותלות, שכן לרוב נוטים הם להניח כי הנהג השני אכן נסע במהירות מופרזת. הלכה למעשה, אין כל ראיה שתוכל להצביע על כך באופן שירים את נטל ההוכחה כפי שנדרש בפרקטיקה המשפטית. כך יוצא, שגם במקרה של סטיה מנתיב למשל, נהג שביצע עבירה זו גם לאחר שהסתכל במראה ולא ראה כל רכב מגיע, והתנגש באופנוע שהגיח ב-200 קמ"ש - לא יצא זכאי מהתיק.

      בכלל, אין כנראה סיכוי כי בתנאי הדרך הנהג יכול היה בכלל להבחין בו. "התוצאה טרגית", אומר לנו עו"ד שור. "גם בשל העובדה כי התביעה המשטרתית תבקש לשלוח אותו למאסר – ובית המשפט, כפי שקורה פעמים רבות – נעתר לכך. גם שלילת רישיון לשנים רבות מהווה סנקציה חריפה מאוד שמוטלת על נהגים שנקלעו לתאונה והורשעו - ולו משום שלא ניתן היה להוכיח את מהירות הנסיעה של הרכב השני המעורב בתאונה".

      אפשר לציין בהקשר לתאונות אלה, כי לפני שנים, ניסה הטכניון לפתח מערכת בשם "קראש" שתכליתה היתה לספק אינדיקציה לגבי מהירות הנסיעה של כלי הרכב המעורבים בתאונה - בין היתר, בהתאם לעומק הפגיעה בפח וכו'. אולם בחינה של המערכת לימדה כי היא רחוקה מלספק תוצאות מדויקות והפרויקט נגנז.

      אז מה עושים?

      דב גל, מסביר כי נהגים מפריזים ברמת הביטחון העצמי שלהם בכביש, ולא מבינים את ההשלכות של נהיגה במהירות מופרזת על החמרת תוצאות התאונה, וישנם גורמים רבים שיש לקחת בחשבון: "נכון שלא כל פעם שנסעת במהירות מופרזת נקלעת לתאונה. אולם הסבירות שתתרחש תאונה קשה כתוצאה בשל איתות שפספסת באותו רגע, גדולה לאין שיעור ממצב של נהיגה במהירות גבוהה מהמותר שלא בהתאם לתנאי הדרך".

      לדברי עו"ד שור, נכון היה כי מאות המיליונים שמושקעים מידי שנה בנגע תאונות הדרכים, היו מופנים לעבר מציאת פתרון טכנולוגי ישים ומדויק. "לא ייתכן כי נהגים ישלחו לכלא או יאבדו את הרישיון בשל קושי ראייתי - זה מצב בלתי נסבל. אולם מאידך, גם הקשחת האכיפה באופן דרקוני על הנהגים באמצעות מצלמות מהירות – אינה הפתרון לכך, כי אם פתרון נהדר להעשרת חשבון הקופה הציבורית. הדרך למנוע עלייה במספר תאונות הדרכים נעוצה בחינוך - והחינוך נעוץ בנתוני אמת".