סופר מיני בזול: MG3 במבחן דרכים

קשה לדמיין מה מתחולל לאומה הבריטית בבטן כשהיא חשופה לתהפוכות שעברה חברת MG בעשור האחרון. מותג "אולד סקול" אנגלי עם מורשת ועדת מעריצים שנחקק בתודעה כשם נרדף לכלי רכב ספורטיביים, צלל ונאכל על ידי תאגיד SAIC הסיני, והמיר את ההנאה במכונית פתוחה לסדאן מרובעות עם תא מטען נפרד ואיכויות שנויות במחלוקת. האם באמת לא נשאר שום דבר ממסורת Morris Garages, מלבד השם המתנוסס בחזית?

בדיעבד, מי שהכיר את MG בשנות ה-90 המאוחרות ידע מזה זמן שמשהו רקוב בממלכה. הדרך לתחתית הייתה רצופה מכוניות בינוניות דוגמת MG-F ו-MG-ZT שבילו את רוב זמנן במוסך ולא הבריקו גם כשהיו בקו הבריאות. ההפנמה הזו, שאי אפשר לגלגל את הזמן אחורנית הניבה את מה שאנחנו רואים כיום על הכביש, בזעיר אנפין; שתי מכוניות משפחתיות "חצי מנהלים" בשם MG350 ו-MG550, שהמשותף להן הוא ערימת אבזור שנועדה לפצות על נחיתות טכנולוגית ובטיחותית.

באופן טבעי, מצטרפת אליהן לחיזוק סופר מיני בשם MG3 שטומנת בחובה, לכאורה התחלה נקייה, משב רוח צעיר ורענן עם קריצה להיסטוריה וגם לאותם רגעים חינניים מאחרי ההגה שהבריטים מתגעגעים אליהם. סופר מיני זולה, מרווחת וכמובן שמאוד מצועצעת, שרוצה להראות ש-MG מסוגלת להיות תחרותית, עכשיו וגם בעתיד.

SAIC שולטת אמנם על תזרים המזומנים של MG ומכוונת את המשאבים, אבל על התכנון עדיין אחראים הבריטים, שוכני המטה הראשי בלונגברידג' שעמלים להמציא את MG מחדש ולחלץ אותה מהמשבר. התוצאה, לפחות בפן הויזואלי, היא מכונית סופר מיני שמצד אחד נחושה להיות מקורית ואטרקטיבית, אבל מצד שני התעצבה כמו חיבור מאולץ של כמה מתחרות מקבוצתה; מבט מעמיק לעכוז מעלה איזכורים חשודים לפיאט פונטו ספייס, קו ההיטל דומה לפורד פיאסטה ואם תתרכזו קצת בחלק הקדמי תבחינו בקווים משותפים לסקודה פביה עם צירוף של נורות לד בתחתית הפגוש. לסינים כאמור, אין בעיות מצפוניות עם העתקות.

ב-MG מהמרים שהמרכב הספורטיבי והחישוקים הבולטים עושים את העבודה, כלומר ה-MG3 מובחנת דיה כדי שיעדיפו אותה אוטומטית, רק על פי החזות החיצונית. משם, הלקוח מופנה לקטלוגים ותופר צבעים כפולים, מדבקות, ועיטורי גג – מה שמכונה בענף "פרסונליזציה". מכונית המבחן למשל מולבשת דגל בריטניה עם קונטרסט של גג לבן וצבע אדום כהה. זה נראה טוב, לא "מיני קופר", אבל ה-MG3 משדרת חוצפה, והיא מצליחה לאסוף הרבה מבטים נלהבים, ואולי גם סתם כאלו שמתרפקים על ההיסטוריה.

בדומה לשתי אחיותיה, ה-MG3 לא תגרום לכם להתמוגג מאיכויות הגימור וההרכבה. השיקום של MG עובר דרך משוכות כלכליות, ואחת מהן היא קבינה שפותחה על בסיס תרכובות פלסטיק פשוטות, מחוספסות ובלתי מרשימות, שנראות חלולות, ומעלות סימן שאלה לגבי שרידותו של חלל הפנים במבחן הזמן.

התרופה שרקחו באנגליה לטיפול באלרגיה שלנו לחומרי הייצור, נעוצה בחבילות האבזור השופעות; ב-MG3 הנבחנת ברמת מפרט 'דה לוקס', מקבלים כמעט הכול במטרה לטשטש את הליקויים בגימור; החל במושבי עור, בקרת שיוט, חיישני גשם, חיישני תאורה, מראות חשמליות עם הפשרת אדים, מערכת שמע עם 6 רמקולים ושליטה מגלגל ההגה, בלוטות', חיבור USB, AUX, חישוקי ספורט, גלגל הגה מצופה עור, ניטרול כרית אוויר במושב הנוסע ועוד. אם יורדים מדרגה לחבילת 'קומפורט' ב-68 אלף שקלים מאבדים בקרת שיוט, חיישנים ועוד כמה תוספות קוסמטיות. ואם תצליחו להיפרד גם מבלוטות', להסתפק ב-4 רמקולים וטאסות רגילות, תוכלו לרכוש אותה בגרסת 'קלאסיק', בפחות מ-60 אלף שקלים.

נציין, כי הדגם העירום ביותר בהיצע, אינו מקריב את בטיחות הנוסעים, לפחות לא על הנייר. ההגנה כוללת 6 כריות אוויר וכל בקרות היציבות והבלימה וכן חיישני לחץ אוויר בצמיגים. רק צריך לזכור, שהמכונית הזו צברה 3 כוכבים בלבד במסגרת מבחני הריסוק של Euro-Ncap תחת המתכונת החדשה. זה לא רע למכונית סינית, אבל גם לא עומד בקנה אחד עם המתחרות.

מבחינת מרחבי הנוסעים, ה-MG3 יותר מראויה לעמוד בראש הרשימה. המושבים הקדמיים נוחים לנסיעות קצרות וארוכות, עם תמיכה טובה לברכיים והכתפיים, ומאחור יש הרבה מקום לרגליים וגם שלושה נוסעים מעל גובה ממוצע, יחלקו את החלל מבלי להרגיש צפיפות מוגזמת. בסיס גלגלים של 2.52 מ' ורוחב של 1.72 מ' מאפשרים לארבעה נוסעים להרגיש שהם במכונית גדולה. גם תא המטען עם 256 ל' מציע חלל אחסון מכובד ועמוק.

ב-MG עדיין לא הרכיבו תכנית אסטרטגית למנועים עצמאיים, ולכן כמעט כל מכונית שיוצאת החוצה מושתלת מנוע שנלקח מהמדפים בקצה השני של המחסן. במקרה דנן, ה-MG3 נעזרת במנוע VTi שפותח פעם על ידי פיג'ו-סיטרואן, ואת הכוח לגלגלים מעבירה תיבת הילוכים ידנית 5 מהירויות. על טורבו אין מה לדבר. אין סיכוי, בטח לא במכונית "תקציב", ולכך יש גם השלכות על הביצוע. המנוע הזה מחלץ מ-1.5 ל' תפוקה מרבית של 105 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-14 קג"מ ב-4,750 סל"ד רחוקים וגבוהים.

רצועת הכוח של המנוע דלה ורזה. מתחת ל-3,800 סל"ד אין חמצן, והמחץ מזערי. המנוע מתקשה לאסוף כוח, אך מצליח לעמוד ב-12 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש. בהאצות ביניים מומלץ לחשוב פעמיים לפני שיוצאים לעקיפה. רק מ-3,500 סל"ד משהו מתחת החרטום ניעור מתרדמתו לפרק זמן קצוב עד לגבולות ה-6,000 סל"ד. המנוע מצליח בטווח זה לשמור על מומנטום מכוח האינרציה ולספק ביצועים סבירים. הבעיה היא, שחוסר הגמישות הכללי של היחידה והקגמים המעטים שעוברים לסרן הקדמי, כופים על הנהג לבחוש בתיבת ההילוכים בתדירות גבוהה, ויותר מידי פעמים מצאנו עצמנו צמאים לרזרבות של אנרגיה על קשת הסל"ד, שפשוט לא היו שם.

בנוסף לכך, המנוע משמיע לעתים שאון מחוספס בכביש המהיר ולא ממש תורמת ליכולת היא התיבה הידנית, אגב נוקשית לתפעול, המצמד רך ונקודת המגע מחייבת זמן הסתגלות וסבלנות. הקומבינציה של MG3 בכל מה שקשור לשילוב מנוע-גיר גם הם תוצאה של חסכון בעלויות וזה ניכר במגוון תנאי הדרך. לפחות צריכת הדלק הייתה בגבול ההיגיון בכבישים משתנים, והתייצבה על ממוצע של כ-12 ק"מ לליטר בנזין.

אחרי שלמדנו את רזי מערכת ההנעה, הגענו עם ה-MG3 לכבישים המפותלים. הציפיות היו בגובה הרצפה, כי נו, מה כבר יכול להיות. אלא שכאן, חיכתה לנו הפתעה גדולה שהצליחה להמתיק את המרירות שחווינו קודם לכן, ואת קול הביקורת החליפו המחמאות.

הפלטפורמה של ה-MG3 הוכשרה בבריטניה על ידי כמה ברנשים שהגיעו עם רקע מחטיבת המירוצים של רובר, והנה עוד משהו נחמד להוסיף לאווירה – ההגה משתמש בתגבור הידראולי; לא חשמלי, לא סמי-חשמלי ולא אלקטרוני. ישיר, פשוט, ארכאי, כמו פעם. וזה בידיוק מה שחיכה לנו על הכביש.

ה-MG3 היא מכונית סופר מיני מהנה לנהיגה. היא מפגינה יכולת אתלטית נדירה למכונית זולה ומתוקצבת בפרוטות, וזה בהחלט נעים לגלות עד כמה היא מתירה לנהג לדחוק בה לקצה גבולות המעטפת ולשמור על בטיחות גבוהה. עם משקל שנושק לכיוון ה-1.2 טון, השלדה של ה-MG3 נאחזת באספלט, העברות המשקל שטוחות, הצמיגים השמנים דבוקים לכביש, ההיגוי, גם אם טיפונת מעורפל במרכזו, מצליח לשמור על תקשורת עם הנהג, ואפילו הבלימה הרשימה עם כושר האטה מדורג ותחושת דוושה מדודה. אם משווים זאת לסופר מיני בעלת היגוי חשמלי – כפי שנפוץ בימינו, ההבדל מהותי לזכות ה-MG3. לא משנה אם זו רנו קליאו, פיג'ו 208 או אפילו פורד פיאסטה המעוטרת, ה-MG3 מציגה יכולת כביש משכנעת מהסוג שלא פגשנו הרבה זמן.

החלק שפחות מתיישב עם הכול, הוא המנוע המסרס. זו עלולה להיות החמצה, כי ל-MG יש כאן פלטפורמה שיכולה לנצל מנועים חזקים בשיעור גבוה של 30-40% לפחות, אם לא הרבה יותר מכך תחת כיול נכון. נפער חלון הזדמנות לייצר גרסה ספורטיבית עממית עם ביצועים תוססים שאנשים יוכלו להרשות לעצמם.

הכיול הספורטיבי של ה-MG3 נזקף לזכותה, אין ספק. אבל הוא גובה מחיר יקר מהנוסעים כשעוברים לבדוק את מצב הנוחות והריסון של מערכת המתלים. ההמלצה שלנו, היא לבצע בה נסיעת מבחן על כל מיני סוגי אספלט בישראל (ויש מספיק מהם בגוש דן) כדי לאמת עד כמה היא פולשת לכם לעצמות - ואם מערכת ההיגוי לא מערימה קשיים לביצוע תמרונים במקומות צפופים - היא שונה בתגובותיה מהמרגרינה בהיגוי חשמלי. מכל מקום, אנחנו מצאנו כי ה-MG3 לא רגועה על שברים ועל כבישים גליים ומשיבה בעצבנות יתר, עד כדי זעזועים קלים שעוברים לאורך הגוף.

חברת MG עדיין "מחפשת את עצמה" ומאלתרת תוך כדי תנועה. גם ה-MG3 נשענת על אותו רעיון כלכלי של מכונית מאובזרת בתמורה למחיר זול. ואולם, לא היינו ממהרים להכניס אותה לסירה משותפת עם MG350 או MG550 (באנגליה נמכרת גם MG6). הסופר מיני של MG מצליחה להפריד את עצמה מהחבורה המשפחתית בזכות אופי מנוסח בידי בריטים מלומדים, שהצליחו להחדיר בה רוח קרבית שהשאירה אותנו מחויכים (ועם זאת חצויים בשל המנוע העצל).

יש בה מסר, ב-MG3. היא מרגישה כמו מכונית ספורטיבית חמה שנולדה בשנות ה-90, אך באותה מידה, היא גם תקועה שם כשבוחנים את שאר המערכות והפינישים בתא הנוסעים. אלה הן חלק מהפשרות שצריך לקחת בחשבון, כשזקוקים למכונית סופר מיני מרווחת במחיר של מכונית מיני חדישה. היא שואפת להתגבר על המגבלות בזכות המפרטים המחוזקים ולהציע לצרכן אווירה מפוארת במכונית קטנה. לא בטוח שכרגע זה מספיק כדי לשדוד קליינטים מהיבשת המערבית - שמצוידת במנועים מתקדמים וגם מציעה תיבות אוטומטיות. אבל עושה רושם, שהיא בדרך הנכונה.