פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תחזירו את הכסף: חברות הביטוח צריכות להשתתף במלחמה בתאונות הדרכים

      ביטוח החובה הוא מס לכל דבר ועניין, עליו מרוויחות המבטחות מיליארדים על גבי ציבור הנהגים והרוכבים שנאבקים על כל פיצוי קטן שמגיע להם. הגיע הזמן שהאוצר יפנה חלק מההכנסות לתועלת התחבורה ויגרום להן להפסיק לענות את האזרח הקטן

      רכב שהתהפך סמוך לצומת גוש עציון, מרץ 2015 (מערכת וואלה! NEWS , דוברות כבאות והצלה מחו"ז יו"ש)
      (צילום: דוברות כבאות והצלה, חבל יהודה ושומרון)

      על המציאות המספרית לא ניתן לחלוק. במהלך שנת 2014 חלה ירידה ברמת המעורבות של רוכבי דו"ג בתאונות דרכים עם נפגעים. מפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי אם למשל במהלך שנת 2013, שיעור המעורבות של קבוצה זו מסך כל הנפגעים עמד על 10.3%, הרי שבשנת 2014, חלה ירידה לרמה של 9.3%.


      אולם חרף הירידה, מצא לנכון משרד האוצר לאפשר לחברות הביטוח לסבסד את הפסדיהן באמצעות מכה בבטן הרכה של כלל הנהגים בישראל, וזאת ע"י שינוי שיעור סבסוד נזקי תאונות הרוכבים ע"י פוליסות החובה של כלל הנהגים.


      משרד האוצר קבע כי מרכיב ההעמסה – אותו מנגנון סבסוד של נזקי תאונות הרוכבים ע"י כלל הנהגים, אינו משקף נאמנה עוד את הפסדי חברות הביטוח בתחום ביטוח החובה. נכון, חברות הביטוח אינן מלכ"ר, ולבטח אינן עובדות לשם שמיים, אולם בל נשכח, כי למעשה, פוליסת החובה, מעצם ההכרח לרכוש אותה, מהווה מס לכל עניין ודבר. מיליארדים של שקלים הרוויחו חברות הביטוח במהלך השנים מכלל ציבור המבוטחים, אולם לשיטת המעורבים אין בכך די ויש מקום להעמיס עוד יותר על כתפי ציבור המבוטחים.

      אך למבוטחים נמאס. במציאות בה כל תביעה ניכרת לכאורה בקרב חברות הביטוח כרצון לגזול את כספן, תוך שהן מעבירות שיעור ניכר מהמבוטחים מדורי גהנום עד לקבלת הפיצוי, אם בכלל , הגיעה העת לבחון לעומק את התנהלותן ותרומתן לשיפור פני החברה בישראל. אותה חברה שמאפשרת לחברות לשלם לעומדים בראשן מיליונים של שקלים אך באותה הנשימה, לייסר את המבוטח שמייחל לפיצוי כאילו היה זה אוויר לנשימה.

      כיצד ייתכן כי על אף המיליארדים שהן גובות, נתונים חדשים שהתפרסמו לאחרונה מעלים כי חברות הביטוח מחזירות לחברה באמצעות תרומות שיעור אפסי מהרווחים שלהן . אותן חברות שמחד מבקשות לשנות את מבנה הסבסוד אך באותה הנשימה, אינן סבורות כי יש מקום להשיב לחברה סכום סביר, אך בו בעת לשלם לעובדיהן את השכר הממוצע מהגבוהים במשק.

      כיצד ייתכן כי חרף ההון שהן צוברות, רמת המעורבות שלהן בשיפור פני התחבורה בישראל ובהקטנת תאונות הדרכים באמצעות הזרמת מימון לתוכניות שונות – שואף לאפס. בקלות רבה יכולות היו חברות הביטוח לממן למשל תכנית העשרה לבני נוער בנושא תחבורה ונהיגה נכונה, כמו גם תוכניות רבות נוספות שידה של המדינה אינה משגת לממנם.

      כיצד ייתכן כי חרף היקף התלונות הכה משמעותי של הציבור על התנהלותן, העיצומים הכספיים שמושתים עליהן מזעריים. אף לא מכה קטנה בכנף.

      המחוקקים, היכן הם?

      הגיעה העת בה חברות הביטוח ישנו את החוזה הבלתי כתוב עם החברה בישראל בה המבוטח משלם במיטב כספו, והן משלמות לאחר שהמבוטח נאלץ לצלוח ביצת בירוקרטיה. הגיעה העת בה משרד האוצר יגלה אפס סבלנות כלפי הפרות חוק שלהן וישית עליהן עונשים הולמים. גם הגיעה העת בה חברות הביטוח יחויבו לתרום סכום מסוים מכספן לטובת שיפור פני תרבות הנהיגה בישראל.

      אולם כל זאת, לא יכול להבשיל מבלי שחברי הכנסת כמו גם הוועדות הרלוונטיות ירתמו לנושא. נדמה כי סוגיות אלו של רווחה צרכנית לא העסיקו די את נבחרינו לדורותיהם. אם נתבונן באופן מפוכח על המציאות, אין להם גם סיבה טובה לעשות זאת.

      מבחינתם הכלבים נובחים ושיירת השרד עוברת. וגם מאבק האתיופים, כמו מאבק האימהות, וכמו מאבקים רבים אחרים, לא ישנו את פני המציאות. הם מודעים היטב לעובדה כי העם עסוק במלחמת קיום בסיסית. אין לו די כוח זמין להיאבק. וכך, תעבור עוד שנה ועוד קדנציה, ודבר מהותי לא ישתנה. חברות הביטוח ימשיכו להרוויח מיליארדים, לתרום סכום אפסי עם בכלל לתועלת הציבור, שימשיך להאבק על זכותו לקבל את הפיצוי המגיע לו. מר כחלון. לטיפולך נודה.

      הכותב הוא מומחה לדיני תעבורה