מי הרג את הספורט המוטורי?

סטילס: רמי גלבוע

מבחוץ זה נראה מהיר ועצבני אבל מבפנים, זה בעיקר מיוזע וקופצני; הטנדר המגודל טס בשבילים ב-150 קמ"ש, מדלג ומחליק, מלחיץ אותי ומרגיע כאחד. שי שמעוני נוהג בריכוז מלא, מחליק את הטנדר לקראת פניות, מאיץ מתוכן במלוא עוצמת המנוע. נסעתי עם שי פחות מעשר דקות אבל הקסדה שלי כבר הייתה ספוגה בזיעה, אבק הנגב צרב את עיני, הדילוגים איימו להקיא מקרבי את שרידי ארוחת הבוקר... שי הוריד אותי בחניון והמשיך על מסלול השבילים המאולתר. הקפה אחרי הקפה, בודק לחצי אוויר ומנסה כוונוני מתלים – ככה מתאמן ספורטאי מקצועי לקראת ראלי בינלאומי, אותו הוא משתוקק לנצח.


לאחר עשרות שנות מרוצים בענפי המהירות והעבירות וכתריסר השתתפויות במרוצים בינלאומיים, שי הוא אחד המתחרים הבולטים בישראל עם הספונסורים הצמודים 'גתוס' ו'כל גדר'. ספונסורים קבועים חשובים במשחק הזה, לא פחות ממכונאים וצמיגאים; זהו ספורט יקר ותובעני, והמרוץ אחרי התקציב קשה כמעט כמו המרוץ לפודיום.

ב-19 למאי יועמסו מכוניות המרוץ על המעבורת, ולקראת היציאה התקבצו הצוותים בחורשת אקליפטוסים בדרום הארץ. זוהי הזדמנות אחרונה להשלים כוונונים והכנות, להחליף צ'יזבאטים על מרוץ יוון מהשנה שעברה, לברר מנהלות ולהקריב מנגל פרידה. החידלון בפעילות המוטורית בישראל דוחף את טובי מתחרינו אל מחוץ לגבולות המדינה; בימים אלו סיימו שלושה צוותים את 'קרואטיה טרופי' התובעני (צוות גבע, אלי שחר ועובד ארזי), ספורטאים ישראלים מתחרים בפסגת מרוצי המסלול בעולם, אופנוענים יוצאים ל'רומניאקס' ושאר אירועים... אני ממש לא מתנגד ליציאה למרוצים בעולם הגדול, להיפך; אבל מרוצי חו"ל צריכים להיות רק הדובדבן שבקצפת, יציאות נקודתיות המתבססות על תוכנית מרוצים יציבה וסדירה בישראל. לראלי יוון 2015 יוצאים השנה שבעה צוותים ישראלים.

פייבוריטים גדולים הם גל שחם ונמרוד 'קיד', שלקחו בשנה שעברה מקום ראשון בקטגוריה 1T, מקום שני בדירוג הכללי. שחם-קיד יתחרו השנה ברכב מרוץ מקצועי אותו שכרו מחברת ראלי-ארט האיטלקית. יריביהם יהיו שי שמעוני וגדעון בן שמואל היוצאים ליוון בטנדר מיצובישי השחור-כתום, בחסות "גתוס כל-גדר". בשנה שעברה הפגינו ביצועים מצוינים, עד שטעות ניווט הורידה אותם למקום שלישי בקטגוריה 1T, שמיני בדירוג הכללי. שי השתתף במרוצים בינלאומיים ביוון, בולגריה, מצרים, ספרד ופורטוגל. תום בריל ויובל מלמד יזנקו עם באגי 1T הנמצא בשלבי הבנייה האחרונים.

דדי שפרונט וגיא גוטליב יוצאים בפג'רוE.D.T הכחול, איתו סיימו בשנה שעברה במקום ראשון בקטגוריה 2T. רועי שפירא ועידו שקל יאתגרו אותם עם הפג'רו הלבן "חולון מוטורס – טלפארמה", ואת השיירה סוגרים שני פולאריס RZR900 - בכידון הראשון אוחזים דני פרל הוותיק ואיתי מולדבסקי, ב-RZR השני נוהג צוות חדש, גידי קרונין ואורי אייזנשטיין.

אין הרבה משותף בין השבילים המהירים של צפון הנגב, לבין מה שמצפה למתחרים ביוון; השבילים ביוון טכניים ומשובשים מאוד, קשיי הניווט גדולים, יש הרבה מעברי מים ומשעולי הרים צרים ומסוכנים. הראלי נמשך שלושה ימים ו-400 קילומטרים של קטעי דירוג מדודים (סה"כ למעלה מ-800 קילומטרים בשלושה ימים). ביום השני לתחרות יטפסו המתחרים לפסגת הר בגובה 2200 מטרים בשביל רחב, מהיר ומתפתל. זהו אחד משיאי הראלי, הזדמנות לנהג לתת את כל מה שיש לו. המתחרים הישראלים מתקבלים ביוון באהבה, וזהו אחד המרוצים האהובים ביותר על מתחרים ישראלים – קל להגיע, מחירי ההשתתפות סבירים, הארגון טוב והאווירה משלהבת.

אבל ראלי יוון אינו משחק ילדים ועל קו הזינוק יפגשו גיבורינו מתחרים בינלאומיים, שיילחמו בהם בחירוף צמיגים; יהיו שם צ'נקוב ומרינוב הבולגרים עם אופל אנטארה האימתנית שלהם (12 פעם בפריס דקאר!), יהיה שם פורד ראפטור איטלקי, ועוד עשרות כלים קטנים המתאימים מאוד לשבילים הטכניים והצרים – ג'ימני וגרנד ויטרה משופרים, ספורטאז', ואפילו כמה לאדה ניבה. יש בראלי יוון נוכחות חזקה של רכבי פג'רו ו-Jeep למיניהם.

בשום מקום בעולם אין 'חוק ספורט מוטורי', ובוודאי שלא קיימת 'רשות לנהיגה ספורטיבית' האמורה לפקח על החוק. המצאה ישראלית זו מנסה להמציא את הגלגל ובפועל, לא שיפרה במאום את מצב הספורט בישראל, ורק מערימה קשיים וביורוקרטיות ברמה שאין הציבור מסוגל לעמוד בה – בוודאי לא הספונסורים המועטים שעדיין תומכים בספורט המוטורי בישראל. אומר רז היימן, ספורטאי הצמרת שלנו המתחרה מזה שנים בחסות חברת פוינטר, M3 ואחרות: "החוק הרג את הספורט, בגלל ביורוקרטיה מטורפת הנדרשת לאישור אירוע. בכל העולם, מחוף השנהב ועד בריטניה, נערכים מרוצי ראלי-רייד, בלי ערימות הביורוקרטיה והכסת"ח המשביתים את שמחת הספורטאים והמארגנים בישראל".

הדרישות המופרזות מכפילות את עלות המרוצים פי שלוש עד ארבע מכפי שהיה בעבר, ואין שום גוף המסוגל להרים היום מרוץ ראלי רייד, מהסוג שהיה נפוץ מאוד עד לפני כמה שנים. זירת ראלי-רייד המקומית הוציאה מתחרים רבים שהגיעו להישגים בינלאומיים חשובים, אבל כרגע אין בישראל שום פעילות מסודרת. קשה לראות להיכן מזדחל הספורט בישראל ולכן, אין לנו אלא לשמוח על כך שמשתתפים ישראלים ממשיכים לשאת בהוצאות הכבדות המתחייבות מיציאה לחו"ל. נאחל ליוצאים ליוון הצלחה ופודיומים ונקווה שבכל זאת, יזוז כאן משהו. יום אחד.