צילום סוילס וידאו: קובי ליאני
עריכה: רן צימט
הסרטון צולם באמצעות מצלמת האקסטרים NILOX F60 EVO
כמו בביקור הראשון במנהטן, בפני המבקרים באירוע מוטורי מסוגו של הוורטרסי אוחזת הבעת הלם. סליחה, הרשו לי לתקן - בפני אנשים שמגיעים ממדינה כמו ישראל שבה יש מעט מאוד תרבות, הרבה פחות מוטוריקה ורק שילוב אקראי בין שניהם. עבורנו, לחזות באירוע שכזה שאוסף אליו משתתפים מכל רחבי אירופה הדבר נראה כמו טירוף אחד גדול. שיגעון ולא בהכרח בהיבט החיובי של המילה. לנסוע מאות קילומטרים, לחצות את אירופה במכוניות לא בהכרח חדשות ועוד לפני כן, להשקיע זמן, כסף וכישרון במכונית רק כדי שאנשים אחרים יוכלו להתרשם ממנה ואתה ממכונותיהם של אחרים? תודו שזה נשמע כמו בזבוז אחד גדול של זמן. אם אתם מסכימים עם המשפט האחרון, ספק אם תשרדו עד סוף האייטם, אך בכל זאת נבקש שכן. כי אופטימיים שכמונו, יכולים רק לקוות שיום אחד, גם אנחנו נוכל להתהדר באירוע שכזה. אולי.
התרגשות מסודרת
את ההלם בכניסה לשער מתחם האירוע מקדימה התרגשות כבר משלב הנסיעה אל המקום. אגם וורטרסי נמצא בדרום מזרח אוסטריה וזה ואמר שלפנינו יש כמעט 400 קילומטרים של נסיעה ממינכן. על זה כמובן שלא נתלונן - פולקסווגן ואודי המארחים העמידו בפנינו צי שלם של מכוניות לבחור עם מה בא לנו לתקוף את האוטובאהן הגרמני. היו שם גולף R (בגרסת סטיישן משונה), אודי TT ו-TTS החדשות, אודי RS3 החדשה, אודי RS6 והרשימה נמשכת. באופן אישי בחרתי את ה-RS3 החדשה, גם כיון שלטעמי משלבת את הטוב מכל העולמות מבחינת ממדים, ביצועים והנאה מהנהיגה וגם כי בזו החדשה טרם נהגתי.
תוך דקות אנחנו שועטים על האוטובאהן דרומה וכשאני אומר שועטים, אני מתכוון זוחלים ב-130 קמ"ש ורק מחכים שתמרור שמסיר את הגבלת המהירות יעלם ואז... בום. כל הסופרלטיבים שאתם מכירים שקשורים לסוסים שפורצים מהמנוע, שמגיעים לכל הגלגלים, שמרעישים מהאגזוז, שמועכים את ארוחת הבוקר שזה עתה נאכלה ואת השלט ששוב מגביל את הכל ומחזיר אותנו למהירות סתמית ומשממת להחריד.
אבל מעט אחרי שעברנו את הגבול הווירטואלי לאוסטריה, מפה ומשם החלו לצוץ כל מני מכוניות חריגות. כאלה שרק לפי הצבע שלהן, אתה מבין שהן לא כמו העדר המתכתי שמסביבן. כשמתקרבים מזהים גם תכשיטים כמו ג'נטים גדולים, לועות אגזוז ופרצופים מחייכים. כולם באותו ראש ולא משנה אם הם נוהגים בגולף שנת 77 או ב-R8 בת יום. כולם חולקים את אותו טירוף ואהבה למכוניות שלהם, מהזן הספציפי שצומח בשדות של אינגולשטאט וולפסבורג. גם צ'כיות וספרדיות, האחיות למשפחה רואים שם, אבל הרבה פחות.
בהקפה השלישית מבינים
את הלג האחרון מחניית המלון שבצדו האחד של האגם אל מתחם האירוע שנמצא בצדו האחר עשינו באופן מאוד מקורי ובעיקר חוסך פקקים - בסירה מהירה. אבל כאמור זה היה רק קדימון להלם שאוחז בך כשנוחתים במעגן שהוכן במיוחד עבור המאורע. אין מתחם אחד, אין ביתן גדול, יש כפר שלם שכל רחובותיו הופכים למסיבה הכי טובה בסביבה. כשמטיילים בין הרחובות ומקיפים את המקום, מתפעלים מכמות האנשים שמגיעים למקום. בסיבוב השני משתהים לנוכח הסדר המופתי. כל מכונית יודעת בדיוק היכן היא אמורה לחנות, כאילו כל המקום היה חלק מפאזל תחבורתי גדול. כל אוהל ממוקם בקפידה, כל חנות וכל דוכן.
יותר מכך, שיירות ענק של מכוניות מזדחלות לאיתן אל מרכז העיירה בפקק תנועה שהיה מדליק את דיווחי התנועה בכל הרשתות בישראל. אבל נחשו מה, אף אחד לא מצפצף, אף אחד לא דוחף או עוקף או מחפש דרך לחתוך דרך הגינה כדי להגיע. כלום. הם עמדו שם זמן רב החבר'ה האלה, אבל כולם מחייכים כי מהר מאוד מבינים שאין מסיבה אחת להגיע אליה. אין חניה מוגדרת. כל רחוב הופך לתערוכה בעצמו וכל כביש למסלול דוגמנות. צילמתי שם כמו מטורף. יורה קליקים לכל עבר. יותר מאלף תמונות עד שהמיץ בסוללות נגמר ועדיין הרגשתי כאילו לא ראיתי דבר.
בסיבוב הרגלי השלישי מבחינים באנשים שהגיעו למקום. כמו המכוניות שלהם, גם הם צבעוניים. מחייכים. אפשר לחשוב ולטעות שהגיל הממוצע באירועים שכאלה נמצא מתחת לעשרים, אבל זה לגמרי לא המצב. כולם שם. כל שכבות הגיל, מכל הרמות הסוציו אקונומיות. הורים עם ילדים, גם כאלה שבפיהם מוצץ ונחים בעגלה, גם זוגות צעירים, המון נשים (המון) וגם מבוגרים שכשהם היו צעירים, אותה גולף GTI 77 הייתה 'ה'דבר שיכולת לקנות. הבירה זרמה שם כמו המים באגם, ואפילו מכולות השירותים שבניסה אליהן תור ארוך, נשארו נקיות ומריחות טוב גם בסוף היום.
והשוטרים? הם שם כדי לשמור על הסדר, אבל על הסדר שהיה שם לא היה צריך לשמור. הוא יצר את עצמו וגם לובשי המדים נראו מאושרים מהיום הזה, מהשמש, מהאווירה, מהתרבות והמכוניות ולמרות שמתחת לאפם חנו ונסעו מכוניות משופרות גם בפי עשרה סוסים מכפי שהגיעו במקור ועם אגזוזים של מעבורות חלל, אף פנקס לא יצא מהנרתיק. מדוע? מותר לשדרג מכוניות באירופה. יש דרך חוקית ומסודרת לעשות זאת וכולם חיים עם זה בשלום.
בישראל? נו, באמת
מדהים היה לראות עד כמה אנשים אוהבים את המכוניות שלהם. מדהים איך הם נהנים לאהוב אותן ביחד ומדהים שהם עושים את זה כבר 34 שנים ברציפות כאן על אגם וורטרסי שבאוסטריה. מפגשים כאלה נערכים מסביב לעולם - H2O בארה"ב, GTI אינטרנשיונל באנגליה ובישראל... בישראל היו כמה ניסיונות. אפילו אני, עבדכם הנאמן ניסיתי באמצע 2004 להקים מועדון ברוח דומה, אך עם הצלחה חלקית בלבד. זה קשה עד בלתי אפשרי לאהוב את המכונית שלך בישראל, כי החברה קודם כל מתייגת אותך כמשוגע עם תעודה ש'זורק' את הכסף שלו על ארבעה גלגלים, אבל אם עם זה ניתן להסתדר, עם הרדיפה המשטרתית כבר קשה בהרבה. שמת פילטר פתוח? שדרוך לתוכנת המנוע? ג'נט במידה קצת יותר גדולה מהמקור? אתה פושע ודינך אחד.
לצערי אין הרבה מקום לאופטימיות. זה לא יקרה. לא בתקופת חיינו שלנו. אבל לאירופים יש בהחלט סיבה טובה לחייך. גם פולקסווגן זיהתה בחכמה את האירועים האלה ואת האהבה שרוחשים עשרות האלפים למכוניותיה וכדי לציין זאת, הם משיקים מדי שנה מכוניות חדשות ומיוחדות במהלך אירועים אלה. הפעם אלה היו השירוקו GTS החדשה, הגולף GTI קלאבספורט והגולף מהעתיד שמשלבת הינע חשמלי עם מנוע בנזין מאריך טווח. בחיי שאני מקנא בהם.
