במרוצת השנים האחרונות נשמעות טענות קשות כנגד תפקוד משטרת התנועה וחוסר מסוגלותה להתמודד עם סטטיסטיקת התאונות וההרוגים על הכביש. אולם המשטרה אינה הגורם היחיד בשרשרת האחראים על חינוך הנהגים והרתעתם . לבתי המשפט יש תפקיד מכריע, אולם המציאות מלמדת כי ישנם לא מעט מקרים בהם השופטים גוזרים על הנהגים עונשים קלים מאוד ביחס לחומרת העבירה, גם במצבים בהם העבירה שביצעו גרמה לתאונה עם הרוגים.
אספנו 3 פסקי דין לדוגמא שנתנו במהלך השנים האחרונות אשר ממחישים את הענישה המקלה של השופטים עם נהגים שהורשעו בביצוע עבירות תנועה קשות. כיצד ייתכן כי השופטים גזרו עליהם עונשים כה קלים? עו"ד שור מסביר.
עבריין תנועה סדרתי נהג שיכור והרג בחור בן 21
העונש המרבי בגין גרימת מוות ברשלנות - 3 שנות מאסר
מה פסק השופט? שנת מאסר אחת בפועל, בלבד
לפסק הדין לחצו כאן
שופט בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, גזר 12 חודשי מאסר בפועל לנהג, אשר נהג בשכרות וגרם למוות ברשלנות של צעיר בן 21. לא מדובר על נהג נורמטיבי אלא על עבריין תנועה סדרתי: רישיון נהיגתו נשלל פעמיים וכן גיליון התעבורה שלו כולל 5 הרשעות תעבורה. השופט אף ציין בפסק הדין כי "גרימת תאונה וביצוע עבירת מהירות חמורה נוספת בפרק זמן קצר של 5 שנים, אינו מעיד על מצב של מעידה חד פעמית".
כיצד ייתכן כי נהג בעל עבר תעבורתי משמעותי, נוהג שיכור, הורג , ומקבל רק שנת מאסר בפועל? ובכלל, מדוע הוא מואשם בגרימת מוות ברשלנות ולא בהריגה?
עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה מסביר: עד לפני כחמש שנים, נהוג היה כי בגין הרשעה של גרימת מוות ברשלנות, לרוב אין מטילים על הנאשם עונש של מאסר בפועל, אלא הוטל מאסר לנשיאה בעבודות שירות. רק במקרים חמורים במיוחד הוטל מאסר בפועל. כיום עמדת בתי הדין שונה, אולם רק במקרים חמורים במיוחד ייקבע עונש מרבי, בהם מדובר על חוסר תשומת לב קיצוני שהוביל לתאונה. ואין זה המקרה שלפנינו.
על מנת לקבוע כי מדובר על עבירת הריגה שנושאת לצידה עונש של עד 20 שנות מאסר, על התביעה להוכיח כי נוסף לריכוז גבוה של אלכוהול בדמו, התנהגותו מצביעה באופן ברור על חוסר מסוגלות לנהוג בשל רמת שכרות גבוהה. במקרה הזה רף שנמצא בדמו היה גבולי. בנוסף, החמרת ענישה בנסיבות של גרימת מוות ברשלנות מעולם לא גררה הפחתה בהישנות העבירות, לא בישראל ולא בכל מדינה אחרת שאימצה תפיסה מוטעית זו. הסיבה לכך היא כי מעצם טיבה של העבירה, היא לא נגרמת מתוך כוונה זדון, אלא בטעות מצערת שנעשתה בהיסח הדעת, באופן בלתי נשלט.
שותפה לפגע וברח שהסתיים במוות
העונש המרבי בגין סיוע להפקרה (חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה) - מחצית מתקופת המאסר שקבוע בחוק לנהג המפקיר
מה פסק השופט? לנהג המפקיר - 3.5 שנים מאסר בפועל. לשותפה : 6 חודשי עבודות שירות
לפסק הדין לחצו כאן
בבית המשפט לתעבורה נדון התיק בו פגע נהג ברוכב אופניים בעת שנהג בכביש 25 מנתיבות לבאר שבע. הנהג ואשתו שישבה לצידו לא מצאו לנכון לעצור ולהושיט סיוע לנפגע אלא המשיכו כאילו לא קרה דבר ושבו לביתם. הגדיל הנהג לעשות ויום למחר התקשר לחברת הביטוח ודיווח כי פגע עם רכבו בגמל. רק כעבור חודש הצליחה משטרת ישראל להצביע על האשמים בתאונה ולעצור אותם.
כיצד ייתכן כי נוסעת שסייעה להפקרה שהסתיימה במוות, ולא יוצרת קשר עם כוחות ההצלה כפי שהחוק דורש ממנה, מקבלת רק 6 חודשי עבודות שירות?
עו"ד שור מסביר כי החוק אומנם קובע עונש מרבי, אך לא מאלץ את השופט לקבוע עונש מינימאלי. לפיכך, לשופט יש את מלוא הזכות לבחון את התיק ואת הנסיבות שלו. ובתיק היו נסיבות מקלות: לבני הזוג יש ילדים קטנים. אמת כי מדובר על תאונה מצערת בה רוכב אופניים מצא את מותו, אולם האם יש מקום לשלוח את שני ההורים לכלא ולגרום להוצאת הילדים למשפחה אומנת? מה עשו הילדים שמגיע גם להם להיענש? לא די בכך שהאבא יושב בכלא? כמו כן, בל נתבלבל, עבודות שירות זה עונש לכל עניין ודבר ששולל במידה מסוימת את חירותך.
פגעה בהולך רגל, פצעה אותו אנושות וברחה ממקום התאונה
העונש המרבי הפקרה - בין 3-14 שנים מאסר בפועל, תלוי ברמת המודעות של הפגוע ובתוצאות מעשיו
מה פסק השופט? 6 חודשי עבודות שירות
לפסק הדין לחצו כאן
בית המשפט לתעבורה דן בתיק בו נהגת הואשמה כי הפקירה הולך רגל לאחר שפגעה בו ופצעה אותו אנושות, אולם השופט השתכנע תגובתה משקפת למעשה מצב של פוסט טראומה אשר השפיעה על שיקול דעתה, ששיבשה אותו וגרמה לה לברוח ממקום התאונה. האישה נעצרה כעבור 12 דקות על ידי משטרת התנועה. אין מדובר על מקרה בו היא עצרה את הרכב מיוזמתה.
כיצד נהגת שפגעה בהולך רגל ופצעה אותו אנושות, מצליחה לשכנע את בית המשפט כי היא לקתה בפוסט טראומה אשר הניעה אותה להמשיך ולנהוג ברכב?
עו"ד שור מסביר: נטיית בתי המשפט אינה להקל בענישת נהגים שביצעו פגע וברח אולם במקרה הזה, מדובר על נהגת שהמציאה בפני בית המשפט ראיות אותנטיות המלמדות כי היא נקלעה למצב של טראומה שבעקבותיה שובש תהליך קבלת ההחלטות שלה. היא טענה כי התינוק שלה בכה בהיסטריה ולא הייתה מסוגלת לחשוב בצורה שקולה ולפעול כפי שמצופה היה ממנה שתפעל. החוסן הנפשי של בני האדם שונה מאדם לאדם וקשה לנבא מראש כיצד יגיב כל אדם לסיטואציה חריגה ומפתיעה, תגובה של פאניקה אינה מלמדת על מוסר נמוך אלא על חוסן נפשי נמוך או כפי שנאמר על ידי בית המשפט העליון באחד מפסקי הדין כי "מלחמה' אמיתית בתופעות הללו מחייבת פעילות נלווית במישורים שונים - ציבורי, חינוכי, חברתי, תרבותי ואכיפתי - שתנסה לעקור מן היסוד את שורשי הבעיות הללו...". מחקרים מתחום הקרימינולוגיה מוכיחים פעם אחר פעם כי החמרת הענישה בלבד אינה תורמת הרבה להעלאת רף ההרתעה. נראה כי דווקא ודאות האכיפה היא הרכיב המשפיע ביותר בפונקציית ההרתעה.
עוד מקרי משפט וביטוח בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל