צילום סטילס: רונן טופלברג, קובי ליאני
צילום וידאו ועריכה: זיו בניונסקי
יש הזמנות שאנחנו מאוד אוהבים לקבל. זו הפעם החלה בבקשה להכין ציוד רכיבה (צ'ק), בגדים להחלפה (צ'ק), כלי רחצה (צ'ק), ביגוד חם (לסוף מאי? גם צ'ק) וציוד לשינה בשטח (צ'ק, צ'ק). קשה לי להיזכר מתי בדיוק הייתה הפעם האחרונה בה ישנתי בשטח שלא במסגרת המילואים, אבל כשזה מלווה באופנוע ובעוד כ-200 אופנוענים אחרים, רע זה לא יכול להיות. מדובר בטיול השנתי של רוכבי מותג ב.מ.וו בישראל.
בשנה שעברה לקחנו חלק באירוע הראשון בסדרה, אז על גבי ה-RnineT החדש, במסלול שהתפתל בדרכו החל מניר צבי (מרכז דלק מוטורס בישראל), אל הרי ירושלים ומשם אל יער להב בדרום הארץ. יום אחד בלבד הוא ארך, אך הוביל כ-300 רוכבים בכביש ובשטח אל נקודת הסיום ובחזרה ממנה. הפעם, המארגנים החליטו להעלות את הרף ולכלול גם לינה בשטח. בהחלט החלטה מעוררת חשק.
מישהו לטייל איתו
כמעט כל צי אופנועי ב.מ.וו עמד לרשותי ברגע הבחירה - דגמי ספורט, תיור ואדוונצ'ר, אבל עבורי הבחירה הייתה קלה. בחרתי באופנוע שאמור לגמוא את המרחק בקלות, להציע התנהגות כביש טובה, להציע נוחות ישיגה טובה גם אחרי מאות קילומטרים, עם מכל דלק גדול וגם מקום מאחורי הגב לתיק הציוד (אני שונא לרכב עם תיק על הגב). אז בחרתי באדוונצ'ר, ב-F 800 GS אדוונצ'ר ולא באחיו הגדול, הכבד והחזק. לחתוך את ישראל לא דומה בדיוק למשימת הקפת העולם, אז הגמל הגדול ישמר למשימות מורכבות יותר.
בניר צבי כבר המתינו מאות בני אדם ומספר דומה של אופנועים. קבלת הפנים כללה מזון קליל, שתיה והסתחבקות הדדית. תדריך קצר, בעיקר על בטיחות הרכיבה, שחרר אותנו אל הדרך. היעד הוא חווית הנוקדים הסמוכה למצדה, שם נעביר את הלילה. אולם עוד קודם המסע יעבור בכביש ובשטח, בחבל לכיש, עד לעצירת התרעננות ביער יתיר. עצירה שהפתיעה את כולם שכן במקום המתינו גלידריה ובית קפה נייד שמילאו את כולם בסוכרים וקופאין שהתנדפו מהגוף בשעות הרכיבה שקדמו.
עופות דורסים בלילה
את יער יתיר עזבתי מוקדם כדי להספיק לכביש היורד מהעיר ערד אל המצדה באור יום. זה לא הכביש האידיאלי לרכיבה בשום מצב - הוא זרוע בפיתולים עיוורים ומפתיעים, משובש ולעתים מאובק. אבל האדוונצ'ר שלי בלע אותו כאילו היה מסלול מירוצים מגוהץ. המתלים בלעו את השיבושים וצמיגי החצי כביש חצי שטח לפתו אם המצע הרעוע באדיקות. הקשחה של המתלים האלקטרוניים ממצב נוחות לספורט חידדה את ההתנהגות ועוד לפני שעלה חומם של הבלמים, עבר עצרנו לצילום חפוז של המיני גמל שלי עם חיות המדבר המקוריות.
מאהל הנוקדים הוא בהחלט מקום שחובה לבקר בו וללון שם. בפעם האחרונה שהתחפרתי שם מתחת לשמיכות, זה היה במסגרת ההכנה לטיול השנתי של כיתה יא' (כן, הייתי מדריך של"ח צעיר. עליתם עלי), אבל היום, בסופו של מאי 2015 המקום השתנה לבלי הכר. הוא גדל, התפתח, התנקה, אבל נשאר נאמן לרוח הבדואית המדברית. אוהלי ענק מכילים מאות אורחים, לכולם מזרונים, סדינים ומגבות רחצה לבנות וריחניות. הרוח הקרירה לא מעיזה להיכנס לאוהל ובחוץ כבר בוערות מדורות רומנטיות למדי. אני אתחמם מאוחר יותר לאורה של אחת, מעט אחרי מילות הסיכום של ברק כהן, שגן נשיא דלק מוטורס ומנהל חטיבת ב.מ.וו בישראל, שגם חשף את האופנוע החדש של החברה, ה-R 1200 RS לעיני מאות הלקוחות וקינוח בהופעה מכאיבת שרירי בטן של רשף לוי.
זריחה של יום חדש
השמש עולה מוקדם ככל שמתקרבים אל הקיץ ולפי התוכנית, הרוכבים האמיצים ישקימו בסביבות ארבע בבוקר, ישחררו קלאץ' ברכיבה למצדה כדי לחזות בזריחה - מנהג שהפך כבר למסורת בישראל בראש השנה. עייפות מתמשכת ונגררת מנעה ממני לפתוח עפעפיים לפני שמונה בבוקר, אבל מי שרכב וטיפס אתת הדייק שהוביל את חיילי רומי לראש המצדה, סיפר על חוויה חזקה מאוד.
אבל לא רק הזריחה מהמצדה, מעוז הגבורה היהודי משאירה אותנו מעודדים. החוויה כולה של רכיבה עתירת משתתפים שכזו, עם אווירה חברית וכמעט משפחתית שכזו, היא המצרך הנדיר כאן בישראל. פעמים רבות לקחתי חלק באירוע הרוכבים השנתי בגארמיש שבגרמניה ואמנם אנו רחוקים מאוד מעשרות אלפי הרוכבים שצובאים את העיירה שלמרגלות האלפים, בהחלט יש לנו במה להתגאות. זהו מהלך חכם של היבואנית לישראל - אופנועים כבר מזמן הפכו לכלי פנאי בולטים וכשיוצקים תוכן וחברות לפעילות התוכן, גם רכיבה קצרה וגם לילה באוהל הופכים למאורע עוצמתי. חבל שזה קורה רק פעם בשנה.