טיול מדברי: מסע יונימוגים, למעמקי נפש האדם

סטילס: רמי גלבוע

יכולתי לספר לכם על טיול היונימוגים באמצעות השבילים בהם נסענו, ממעלה רמון האתגרי דרך נחל א?לות האפריקני, אל הדיונות הטובעניות של שבטה. יכולתי להפליג בתיאור הסרנים הפורטאליים, לדבר על כושר הגרירה הפנומנאלי ועל הכננות המחלידות. אבל אני חושב שנכון יותר להתבונן ב'יונימוג' כעל רכב החלומות האולטימטיבי, דרכם של הרומנטיקנים לגעת בחלום 'המסע הגדול' המפעים את רובנו.

מן הידועות היא כי חלומו הרטוב של האחד, הוא סיוטו של השני – לצאת למסע חוצה מדבריות, לצלוח את הדיונות של מאוריטניה ולהקים חניון לילה במרחביה הקפואים של איסלנד. הכמיהה לגעת בחלומות דחפה אותי לבלות חמש שנים על סיפונו של דיפנדר פתוח, זה מה שדוחף ג'יפאים לזווד פטרול-מסעות או לנד-קרוזר 80. נראה כי רק לאחר שעשית את כל אלה אתה כשיר לשדרג לרכב השטח האולטימטיבי, הלא הוא יונימוג.

במדבריות ישראל משוטטים כחמישים יונימוגים פרטיים, רובם בני 35 ו-40 שנה. היונימוגים טפטפו אל השוק האזרחי לאחר ששימשו את חברת החשמל, קבלנים גדולים או לוחמי צבאות ירדן ולבנון. במחירים המתחילים הרבה מעל מיליון שקלים, אין בישראל אף אדם פרטי הרוכש יונימוג בסוכנות מרצדס הסמוכה. לא כך באירופה, בה נרכשים רכבי מסע (Overland Trucks) בסכומים של מאות אלפי יורו ליחידה.

הבה נתבונן בחרטומם המקומר של היונימוגים – פנסיהם העגולים נועצים בך מבט נו?ג?ה, מכסה המנוע משתפל בצניעות מבוישת, פגושי הברזל מתעקלים בחיוך אוהב... לחלק מהיונימוגים יש כננות מכאניות אדירות, אחרים נושאים מלחציים וכלי עבודה על הפגוש הקדמי, לרובם יש שנורקל המעניק להם כושר צליחה פנומנאלי, מעל מטר וחצי של מים מעו?פשים.

אבל האמת היא כי סיפורם של היונימוגים אינו נוגע במפרטים הטכניים אלא בפרשים הנוהגים בהם, כולם לוקים במחלת 'יונימוגיטיס' חשוכת המרפא. ארגז המשאית הוא המרחב בו מתבטאים היצירתיות והחלומות הכמוסים; קחו למשל את ה-406 השחור של אלון ווינטראוב; אין בו כלום מלבד פונקציונאליות רהוטה ומינימליסטית. בארגז המקו?צ?ץ אין מיטות ואוהלים, אין תפנוקים אלא רק ברזלים – השלדה הקצרצרה מסתיימת סנטימטרים מאחורי צמיגי הענק, יש שני צמיגים רזרביים ("מאז שיש לי שני צמיגים חלופיים, נגמרו הפנצ'רים"), מוט גרירה אימתני ומיכל מים, ווי גרירה כדי לחלץ את החבר'ה... הקשיחות הספרטנית מתרככת בעזרת הקבינה הכפולה והמשפחתית; לפני כמה שנים סיפר לי אלון שהוא מרכיב קבינה כפולה וממוזגת, כדי לקחת את הילדות למדבר. לא ממש האמנתי לו אבל הנה, אור ושחר מצחקקות במושב האחורי, מתרגשות מהמסע הגדול... אלון מכניס את בנותיו לזירת השטח, נותן להן להניע ולדומם את המפלצת, לאחוז בהגה הדקיק. דור חדש של טיילי מדבר, גדל אל מול עינינו!

דגמי 406 הקצרצרים יושבים על בסיס גלגלים של 2.38 מטרים בלבד, לשלדת ה-416 בסיס גלגלים מוארך של 2.95 מטרים (זה עדיין, פחות מבסיס גלגלים של טנדר יפני סטנדרטי). ה-416 האדום-לבן-צהוב של אלכס וגלית הוסב על ידי בעליו הקודם לרכב מחנאות מרווח עם שלדה מוארכת, חדר מיטות זוגי, מקלחת מחוממת, מנוף להרמת הגלגל הרזרבי, מטבח ושאר תפנוקי מדבר. קשה להאמין אבל זהו טיולם הראשון של אלכס וגלית; למרות היותם חדשים בשטח, התמודדו בכבוד עם מעלה רמון ונחל א?לות, ושעות ארוכות של טלטלות! היונימוג הארוך ונוסעיו עמדו במשימה, וחזרו עם רשימת רג'קטים – לקצץ את השלדה לממדיה המקוריים, לחזק פה, להוסיף שם... עם יונימוג, יש תמיד מה לעשות!

ה-416 הצהוב-כחול של אור והדר מבטא מינימליזם מוחלט – ארגז מטען מקורי מאחור, כננת גדולה מלפנים, מה עוד צריך? חיוך רחב בכל שעות היום, צידנית מלאה סטייקים, יוצאים לדרך!... אלי שירי נוהג ב-406 ארגמני, הנועל צמיגי 42 אינץ' אדירים; "זה היונימוג של הבת, ברגע האחרון לא יכלה לבוא אז באתי לבד". אלי טיפס את המכשולים כאילו כלום, נהנה מהמסע הארוך.

ה-416 הצהוב נהוג על ידי א', הרוח החיה בקהילת אנשי היונימוג. לאחרונה מכר את שני היונימוגים שהיו לו, 416 ו-1750 משופרים להפליא, היום הוא בנסיעת מבחן לרכב חדש שהתגלגל לידיו. לכלי המוזנח אין נעילות, האלטרנטור מגמגם, הצמיגים הקשישים אינם מאפשרים להוריד לחץ אוויר (בכביש נוסעים היונימוגים עם 50 PSI, בשטח מורידים ל-25 או אף פחות). בארגז מוטלים תריסר כיסאות כתר-פלסטיק, שולחנות מתקפלים, מכלי מים אדירים, רשת צל וציוד חילוץ שיספיק למסע בסהרה. א' הוא הגורו של היונימוגים בישראל, מכיר אישית את כל הכלים המסתובבים בארץ, מעין 'ויקיפדיה' של המפעל הגרמני.

שמתם לב שאין בשיירה אף כלי הצבוע בגווני קומנדו-צבאי, הסוואת-ציידים או שאר מאפייני מאצ'ואיזם מיליטאנטי? כולם צבועים כמו משאיות צעצוע ומתברר כי למרות היכולות הכבירות, יונימוג הוא אחד הכלים הפחות לוחמניים שבנמצא; הוא מושך אליו אנשים חייכניים ורגועים, נהגים שכבר הוכיחו הכל לעצמם ולסביבה. טוב להם לעצור את מהלך הזמן, הקצב השבלולי מכתיב את סוג האדם שישקיע את זמנו ביונימוג – הכל בסבבה ובחיוך, החיפזון מהשטן. אפילו כחולי המדים אינם מטרידים את היונימוגיסטים, לכל היותר ירימו אגודל בברכה!

כמו Jeep ולנד-רובר האלמותיים, גם היונימוג נולד מחורבותיה העש?נות של אירופה, לאחר מלחמת העולם השנייה. אינג'יניר אלברט פרידריך פיתח מנגנון מהפכני שאיפשר למכונה החקלאית להתמודד עם התלמים העמוקים בשדות הכרוב של חבל א?לז?ס - סרנים פורט?אליים הממוקמים כ-15 סנטימטרים מעל מרכז הגלגל, כוח המנוע מועבר מטה באמצעות זוג גלגלי שיניים. הסרן הפורטאלי מעניק מרווח גחון חסר תחרות, ומקטין את העומסים על התמסורות. הטכנולוגיה המוצלחת הועתקה במהלך השנים לרכבי שטח נוספים, מאן, וולוו וכמובן, 'האמר 1H' הצבאי.

עם הגובה הגיעו החרדות – בשדות הכרוב בגרמניה אין שיפועי צד, ורוחב הסרנים נקבע על פי גודל ערוגות הכרוב; זה מצוין לחבל אלזס אבל בשיפועי הצד של מעלה רמון, הרבה לבבות החסירו פעימה. אין דבר המלחיץ יותר את אנשי היונימוג, מאשר שיפוע צד. כדי להתמודד עם הרגישות לשפ"צ יש להם צמיגי ענק, נעילות רוחביות, בלימת מנוע מטורפת, זוויות מרכב דמיוניות ויחסי העברה של שבלול גריאטרי; כי לכן הם בוחרים תמיד בנתיב הניצב ב-90 מעלות לשיפוע המדרון. בעליה או בירידה, מדרגות, סלעים, נקיקים, הכל נבלע מתחת למרכב המוגבה. העיקר שלא ניקלע לשיפוע צד, אירוע מלחיץ מגבהי הקבינה המתנשאת לגובה מעל שני מטרים.

לעולם לא ייתן היונימוגיסט יותר מדי גז; פה לא הולכים על תנופה והתחפרות גלגלים, אלא על אחיזה ומומנט. מרצפת תא הנהג מזדקר יער של מנופים מכאניים בעזרתם מפעיל הנהג את תיבות ההילוכים, העברה, נעילות רוחביות ומנגנוני PTO (יציאות כוח Power Take Off המאפשרות חיבור מחרשות, משאבות, או כננת מסיבית). ליונימוגים יש כמה סוגים של תיבות הילוכים; אצל אלון תיבה בת שישה הילוכים, השניים הראשונים 'Low'. אצל האחרים יש ארבעה הילוכים עם תיבת 'קצר' ו'ארוך', המאפשרים גם בחירת 'רביעי-רברס-ארוך'... לכולם שתי נעילות רוחביות, ויחסי העברה קצרצרים המאפשרים להתקדם בסל"ד גבוה, אבל בחצי קמ"ש.

אז הכל טוב? האם אלך מחר לקנות יונימוג? אז זהו, ממש לא! אני מת על אנשים שחיים את החלום שלהם, שמוכנים לסבול בשבילו, לרטוט עבורו, ולאבד זמנית את שמיעתם... אבל זה לא אומר שאני מוכן לבלות את טיולי השטח שלי תוך חשיפה לשאגות המנוע, טלטול על סלעים מנפצי-עמוד-שדרה, לוותר על מנעמי החיים. התפנקתי קצת עם השנים, אבל אני עדיין זוכר את התקופה בה שאלו אותי חברי ממוזגי האוויר: "מה יש לך לחפש עם דיפנדר פתוח, או סיקס מתפורר? ללא גג וחלונות, ללא מזגן, ללא דיבורית וללא מקום לנעול את ציוד הטיולים?". הם שאלו ואני המשכתי לחיות את חלומי המאובק, עד שנגמר לי. ולאנשי היונימוג לא נמאס – הם מאוהבים במשאיות שלהם עד בלי די, לרובם יש בחצר יונימוג נוסף לקניבליזציה. כאשר אני שואל את אלון כמה כסף השקיע בשיפוצים האחרונים וכמה דלק שותה הפיל המכאני, הוא עונה לי בחיוך: "רמי, אנחנו לא בודקים תצרוכת דלק, לא מכניסים אנרגיות רעות לטיול. חוץ מזה, זה הרבה יותר זול מאשר ללכת לפסיכיאטר!"

הערניים ביניכם שמו בוודאי לב לאיזה ג'ימני פעוט, שהסתנן לשיירה. האמת היא שהיונימוגיסטים אינם משתוקקים לקבל פולשים זרים; בזמנו צירפו אותי לטיול תוך שהם מת?רצים את החריגה החד-פעמית, בכך שהסיקס שלי מספיק מוזנח כדי להיכלל בקבוצת טהורי-השטח. את יורם והג'ימני צרפו לשיירה מכיוון שהוא חבר אישי ו-יונימוגיסט בעברו. פרשי הברזל התבוננו בסוזוקי הזערורי בחמלה מעורבת בחששות; מצד אחד, כולם רוצים שיורם ייהנה מהטיול, יטפס את רמון בלי תקלות, ויחזור הביתה בשלום. מצד שני וללא מילים, כולם מחכים לאיזו תקיעה קלה ולא מזיקה; שיהיה קצת אקשן וחילוצים, שלא תישאל השאלה "אם הוא עובר כאן עם הג'ימני, אז למה צריך יונימוג?"... שאלות קשות!

יורם והבת הקטנה 'כחל' (שמתם לב אילו שמות מקסימים וישראלים הם בוחרים לילדיהם? אור, שחר, כחל, אדיר, הדר) עברו את המכשולים כמו גדולים. עם הגבהת מרכב מינימאלית, צמיגים בגודל מקורי ונעילה אחורית אוטומטית, זיגזג הג'ימני את כל שהשלכנו בפניו – המסלעות של רמון, המדרגות של א?לות, בוודאי החולות של שבטה. פה היה צריך כוונון קטן, שם הניח אלון סלע לפני הגלגלים. אבל לא נשלפו רצועות גרירה או ידיים דוחפות, לא נתלשו פגושים מנועים... איזה ג'יפ קטן-גדול, איזה נהג מחושב ומדויק!

כאשר אתה מתגלגל ב-65 קמ"ש למצפה רמון, אתה מסגל לעצמך הסתכלות אחרת על ציר הזמן. כל יום מתחיל בארוחת בוקר מלכותית, וסעודת יונימוגים אינה מצטמצמת לבליסת סנדוויץ' על מחצלת פרושה: היונימוגיסט מוריד שולחן 1.20*1.80, כיסאות פלסטיק לא מתקפלים, כלב גז, חתול קפה, ארגז לחם ושני קרטונים של ביצים. חותכים סלט ירקות, מקשקשים חביתה עם תפוחי אדמה, מנגבים קערת ל?ב?נ?ה עם שמן זית מייצור עצמי...

ובדיוק כאשר סבלנותי פוקעת ואני כבר מוכן להתעופף לדרך, נשלפת מקטרת השלום, מפמפמים קצת טבק, מרתיחים תה ופוצחים בסדרת צ'יזבטים חדשה – על היונימוגיסט ההוא שקנה ונכווה, על החילוץ הלילי מנחל יששכר, על טיולי השלג בחורף האחרון, על יונימוג חדש שהגיע לישראל, סיפורים של אנשי ברזל המאוהבים במשאית עם נשמה. בחניון הלילה נשלפים מנגלים ונפתחים בקבוקי בירה, זרקורים הופכים את הלילה ליום, והחברותא מתגלגלת עד שהיא הופכת לנחרת המונים.

למחרת היום חצתה שיירת היונימוגים את חולות שבטה בדרכה צפונה, ולאחר מכן עלתה על הכביש. לאיטה טרטרה השיירה את דרכה לצפון, לקראת מה שנראה כפגרת קיץ מתחייבת. בשנה הבאה יתעוררו המנועים העתיקים, מחודשים ומחוזקים לקראת חורף נוסף, אותו אוהבים הפילים המכאניים.