התאונה ארעה בתאריך 25/1/13, בעת שהרכב המבוטח הגיח לפתע ופגע ברכב שבבעלות חברת הליסינג "פיסיפיק", כאשר זה חנה וגרם לו לנזק. בשל כך כמקובל, ועוד קודם להגשת כתב תביעה, שלחה הנתבעת למחלקת התביעות בחברת הביטוח פניה בה היא מבקשת לפצותה עבור נזקיה: 4,566 שקלים בגין הנזק הישיר ומרכיב ירידת הערך - וכן סכום של 464 שקלים כמו גם עלות אי השכרת רכב, בגובה 300 שקלים.
חברת הביטוח, להלן הנתבעת, סירבה לפצותם, והתיק בלאו ברירה הועבר לדיון בבית המשפט. רק לאחר מכן, באופן מפתיע, החליטה חברת הביטוח כי יש מקום לפצות את התובעת, אולם רק בסכום של 4,301 שקלים. לטענת החברה, יש להפחית מסכום התביעה סך של 15% מגובה הנזק הישיר וכן לקזז 430 שקלים בשל העובדה כי לטענתה, פגוש הרכב לא פורק וממילא לא היה כל צורך לפרקו וניתן היה לצבוע אותו כשהוא אינו מפורק.
מנגד, טענו באי כוחה של חברת פסיפיק, כי מתמחה מטעם הנתבעת בדק את הרכב רק כעבור שנה וחצי מיום התאונה וכי למעשה, אין לו כל יכולת לקבוע באופן וודאי ומקצועי אם הפגוש פורק או לא שכן הזמן שעבר, שחק את סימני פירוק הפגוש וכי אין ספק כי קביעתו של שמאי ואינו מתמחה - לבטח אם נערכה כעבור זמן קצר ממועד התאונה, מדויקת הרבה יותר. כמו כן, טען שמאי התובעת כי על מנת להשיב את הרכב למצבו כפי שהיה קודם לקרות התאונה, יש לפרק את הפגוש שכן בנוסף, מדובר רכב חדש שעלה על הכביש 4.5 חודשים קודם לכן.
הפסיקה
בסופו של הליך, פסק כב' זכריה ימיני מבית משפט השלום ביפו כי לשמאי שבדק את הרכב בסמוך לאירוע יש יתרון על פני שמאי שקיבל את הדו"ח מידי מתמחה, וערך את חוות דעתו על סמך התרשמותו של מתמחה. לדבריו: "בנסיבות אלו אני מעדיף את חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת על פני עדותו של השמאי מטעם הנתבעת". כמו כן, נכתב בפסק הדין כי " ברכב חדש, ההתייחסות אליו צריכה להיות אחרת מאשר לרכב שנמצא שנה ומעלה על הכביש" .
עוד קבע השופט כי חברת הביטוח תשלם סכום שמשקף את גובה נזק הנתבע בהפחתת הסכום ששולם על ידה וכן הוצאות משפט בגובה של 3,000 שקלים. לצד זאת, בקשתה של התובעת לפצות אותה בגין הפסד ימי עבודה בגין העמדת הרכב לצורך תיקונו נדחתה.