ביטוח החובה בישראל נחשב בעיני רבים להוצאה כבדה באחזקת המכונית הפרטית, וזאת מבלי לשקלל עלויות טיפול שגרתיות הכרוכות בבעלות על כלי רכב במדינה נטולת תחבורה ציבורית ראויה. מתוך רצון להקל מעט על הצרכנים, אמש (שני) הכריזו שר האוצר משה כחלון, שרת המשפטים איילת שקד והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון דורית סלינגר, על מהלך כלכלי בביטוח החובה בישראל, אשר יחזיר לנהגים כסף שהצטבר בקרן לנפגעי תאונות דרכים, "קרנית".
היקף ההוזלה מסתכם ב-1.5 מיליארד שקלים, והוא נחלק בתכנית הפחתה הדרגתית של ביטוח החובה לשלוש פעימות: בשנה הראשונה 250 שקלים, לאחריה 200 שקלים ובשנה השלישית 50 שקלים. לכאורה, מהלך חיובי. אלא שאם מביטים על התמונה הכללית בענף הרכב, ומכניסים למשוואה את כל המיסים והגזירות שעוד יגיעו, זוהי הוזלה שאף אחד לא באמת ירגיש אותה בכיסו, כפי שמסביר לוואלה! רכב רו"ח אלון תורג'מן, שותף בפירמת ראיית החשבון סמורי תורג'מן.
"המהלך בו נקטה המדינה להשיב לציבור 1.5 מיליארד שקל, הוא מבורך, אך מדובר על לעג לרש. בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית בעלות אחזקת הרכב כאשר ההוצאות המשתנות, ביניהן תיקונים וחלפים, צמיגים ודלק עלו ב-29% בממוצע. הסיבה המרכזית לכך היא עליית מחירי הדלק, שנגרמה בשל התייקרות מחירי הנפט בעולם, אך גם בשל העלאה הדרגתית של הבלו, המס המוטל על דלק.
בנוסף לכך, אומר לנו רו"ח תורג'מן, "מעסיקים רבים שמגלמים את עלות שווי השימוש לעובדיהם, נקלעו למצב בו לכאורה אין הם יכולים לשלם מס שתואם את היקף הנסיעות לצורכי עבודה אותן מבצע העובד. משמעות הדבר היא כי מחד, המדינה משיבה לציבור מאות שקלים, אך מנגד גובה מהם סכומי כסף משמעותיים הרבה יותר. החזר פרמיית החובה לציבור אינו מלמד כי המדינה נגמלה מהתמכרותה לגביית מיסים בשל רכישת רכב ואחזקתו. בפועל, מידי שנה נגבה מהציבור סכום עתק של עשרות מיליארדים , שגבוה באופן משמעותי ויחסי מזה שנגבה במדינות אחרות".