מיליוני ישראלים נוסעים בכל יום ממקום מגוריהם לעבודתם. עבור רובם הדרך מהבית למקום העיסוק העיקרי נמשכת מרחק של קילומטרים בודדים. על פי מפקד האוכלוסין האחרון שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המרחק הממוצע ממקום המגורים למקום העבודה של ישראלי הוא פחות מ-15 ק"מ, עבור תושבי תל אביב המרחק הממוצע הוא 8.3 ק"מ בלבד (גברים, אגב נוסעים בממוצע 17.7 ק"מ ונשים רק 11.4 ק"מ).
את המרחק הקצר הזה עושים אנשים בקצב שנע סביב 20 קילומטר לשעה בממוצע. לפי מדד WAZE-גלובס החודשי, זמן הנסיעה הממוצע ברוב המסלולים הנבדקים הולך ועולה, בשל עלייה בצפיפות בכבישים. אם נוסיף לכך את הגודש והלחץ הצפוי בכבישי מטרופולין גוש דן עם התחלות העבודות על הרכבת הקלה, נקבל עתיד שחור מפיח.
יצאנו לבדוק, בסיוע של חברת הניהול AVIV AMCG, מה נדרש, אם כך, כדי לשפר את התשתיות באופן שישכנע יותר אנשים להשאיר את הרכב בחניה (או לוותר עליו כלל) ולנסוע לעבודה באופניים בצורה בטוחה, ובדרך גם להוריד את הילדים בגן.
המסלול שבדקנו הוא המסלול שיצא ממרכז רמת השרון לאזור התעשייה קרית עתידים ברמת החייל, מסלול נפוץ בקרב תושבי רמת השרון, שהוא קצר למדי - בערך 6 ק"מ בלבד.
יצאנו לדרך ביום ראשון אחרי שיא העומס, בשעה 9:00 בבוקר. רוכב האופניים ונהגת המכונית התחילו יחד את נסיעתם משכונת המגורים הדר ברמת השרון, נסעו לאורך רחוב אוסישקין שבו יש על המדרכה שביל מעורב לרוכבי אופניים ולהולכי רגל, לאחר מכן חצו תוך חירוף נפשם את צומת הכפר הירוק שאין בה כלל תשתיות רכיבה לאופניים, והמשיכו דרך משה סנה לכיוון רמת החייל.
למרות התנאים המקלים עבור המכונית - תשתיות קיימות ואחרי שעות השיא של הפקקים - האופניים רשמו ניצחון חד משמעי בתחרות. הרוכב באופניים עבר את המרחק ב-28 דקות, בעוד שהנוהגת ברכב השתרכה בפקקים ובחניון במשך 36 דקות, עד שהגיעה למקום שבו חיכה לה הרוכב ברחוב.
את תשתיות האופניים שהיו מאפשרות לרוכבים לעבור את הדרך בקלות, אפשר לייצר בשני מסלולים (ראו טבלה). המחסור בתשתיות לרוכבים הורגש בעיקר בצומת הכפר הירוק, שבו יש גשר צר המשמש הן את רוכבי האופניים והן את הולכי הרגל, ולאורך הצד המזרחי של כביש 482 עד הכניסה לשכונת המשתלה.
"ביצה ותרנגולת"
על פי הניתוח שמציג דניאל רוזנברג, מנכ"ל AVIV AMCG, ניתן להסדיר את הקטע הזה, כולל מעבר על גשר 482, מעבר בכניסה לתחנת הדלק, מעבר מעל קו מים מדרום לתחנת הדלק, אך זה דורש שיתוף פעולה של הרבה גורמים בשתי הרשויות המקומיות (רמה"ש ות"א), וכן מע"צ ומקורות. סך הטיפול במקטע הזה, לאורך כ-1.3 ק"מ יעלה כ-2.9 מיליון שקל.
אפשרות אחרת, קלה יותר לביצוע, היא סלילת שביל פנאי בשדות בין רמת השרון לתל אביב, ממערב לנחל פרדסים. שביל כזה יתחיל במרכז הטניס מצפון ויגיע עד לשכונת נווה שרת בתל אביב, ברחוב רמה. הנחת שביל כזה מצריכה חיבור לגשר הולכי רגל במרכז הטניס. אורך השביל יהיה כ-1.4 ק"מ ועלותו מוערכת ב-2.2 מיליון.
רוזנברג מסביר כי שתי החלופות הללו הן "כסף קטן" במונחים של תשתיות וההחזר ההשקעה עליהן גבוה במיוחד לעומת תשתיות תחבורה אחרות.
"החזר ההשקעה בתשתיות לרוכבי אופניים קשה להערכה מדויקת מראש, כיוון שמדובר בביצה ותרנגולת: כל עוד אין תשתיות מתאימות הגידול במספר רוכבי האופניים היוממים לא יהיה מהיר. במקרה של רמת השרון, אפילו אם רק 10% מתושבי רמת השרון יעברו מרכב לאופניים ההשקעה כדאית בתוך חודשים ספורים, מאחר שהיא חוסכת זמן רב על הכביש לא רק להם גם לאלה שעדיין מסרבים לגלות את יתרונות האופניים. זאת, עוד לפני שהזכרנו את התועלות הכספיות הנובעות מצמצום תאונות הדרכים ופליטת מזהמים. מעבר לזה, כל בת זוג תשמח על פינוי ערב לבילוי זוגי משותף. כי מי שמתחיל את היום ברכיבה באופניים, לא יצטרך לנסוע בערב לאימון ספינינג במכון הכושר".