מנהל רשות המסים, משה אשר, הודיע שלשום כי מינה צוות פנימי מיוחד, הכולל נציגים בכירים מהחטיבות השונות ברשות, שיקדם את מיצוי זכויותיהם של האזרחים בכל הנוגע לתחומי המס. מדובר על יוזמה ברוכה. הגיעה השעה בה רשות המיסים תפרסם באופן גלוי את האפשרות שנתונה לכל מחזיק רכב צמוד בישראל לקבל החזר מס בגין נסיעותיו. עד כה היא לא עשתה זאת והסיבה לכך פשוטה: בשביל לממן את ההסכמים הקואליציוניים, צריך מיליארדים של שקלים, אותם ניתן לגבות ללא קושי. ללא התנגדות.
איך עושים זאת? פשוט וקל: תקנות מס הכנסה לשווי השימוש ברכב יוצרים למאות אלפי שכירים שמחזיקים ברכב צמוד, עיוותי מס שונים המייצרים למדינה הכנסה לא מוצדקת בסך כ-8 מיליארד שקל בשנה. 8,000,000,000 שקלים שצריכים להישאר בכיס שלנו, אולם מפאת שתיקת רשות המיסים והיעדר המודעות בקרב הציבור לקבל החזר מס בגין נסיעותיהם, השוד נמשך באין מפריע.
כיצד מתבצע השוד?
בשנת 2009 בוצע תיקון 170 לפקודת מס הכנסה, תיקון שכונה "תיקון המטפלות", במסגרתו נקבע כי הוצאות שהוצאו לשם הגעה למקום ההשתכרות ולשם חזרה ממנו אינן מוכרות במס. כלומר, לשיטת רשות המיסים, נסיעה מהבית לעבודה ובחזרה ממנה הינה נסיעה פרטית. כן, למרות שרבים מהמועסקים השכירים עובדים בדרך מהבית למקום העבודה הקבוע ובחזרה ממנו, אין מדובר על זמן עבודה, אלא על נסיעה פרטית. עיוות כבר אמרנו?
אנו חיים בשנת 2015, בה הניידות והזמינות מפקיעים למעשה את הבלעדיות של המשרד כמקום העבודה היחידי וביתו של העובד הפך לסניף של מקום העבודה. לפי נקודת מבט זו, נסיעה מהבית למקום העבודה העיקרי וחזרה הינה נסיעה בין סניפים של מקום העבודה ולפיכך יש לסווג את הנסיעה הזאת ככל נסיעה עסקית. ומה המשמעות של סיווג הנסיעה כעסקית ולא כפרטית? מבחינת מחזיק הרכב הצמוד, הוא זכאי לקבל החזר מס אם יוכיח למדינה כי הנסיעה לא שרתה את צרכיו הפרטיים ולעובד אין כל טובת הנאה בנסיעה זו.
המדינה בונה על חוסר הסבלנות שלכם
המתמטיקה של העניין אינה מאוד מורכבת, אולם המדינה בונה על כך שלציבור לא יהיה די סבלנות או יכולת להבין את הסוגיה. ונכון, לציבור לרוב אין. אך בכל זאת, יש מקום וצורך להבין מה קורה כאן; כי הכסף של כולנו נאכל, לאט אבל בטוח. אז כיצד השיטה עובדת?
נציג לדוגמא מקרים של 3 עובדים שכנים שמצבם המשפחתי זהה. כל אחד מהם מועסק אצל מעסיק אחר ושכרם לפי הסכם העבודה הינו 10,000 שקלים ברוטו ( כ-8,000 שקלים נטו).
הם גרים במטולה ועובדים בפארק תעשייה צ.ח.ר (ליד ראש פינה).
העובד הראשון נוסע לעבודה וחזרה בתחבורה ציבורית כולל נסיעה במונית ספיישל מראש פינה לפארק תעשייה צ.ח.ר.
לאחר שסכום בסך 800 שקלים בגין החזר הוצאות נסיעה הוסף לשכר הברוטו של העובד הראשון, סך הנטו שלו היה 8,560 שקלים. דהיינו מהחזר הוצאות הנסיעות בסך 800 שקלים נוכו מיסים שונים (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות) בסך 240 שקלים. בפועל, העובד קיבל החזר הוצאות בסך 560 שקלים בלבד.
העובד השני נוסע לעבודה וחזרה בהסעה מאורגנת שמעסיקו סיפק לו והוא לא חויב בטובת הנאה בגין הנסיעה המאורגנת. לפיכך שכר הנטו של העובד נשאר ללא שינוי 8,000 ש"ח.
העובד השלישי נוסע לעבודה וחזרה במכונית שקיבל ממעסיקו ולא השתמש בה לנסיעות פרטיות. הוא חויב לשלם מס בגין שווי רכב בגובה 3,000 שקלים . בגין הרכב הצמוד העובד שילם מיסים בסך 900 שקלים. סה"כ, העובד קיבל שכר נטו בסך של 7,100 שקלים.
המשמעות של נתונים אלו, אחת היא: המדינה מקפחת את העובדים וגובה מהם סכומי כסף משמעותיים, בלא כל התאמה של שיטת הגבייה למציאות בשטח. המדינה טוענת כי אין היא יכולה לדעת האם מדובר בנסיעה עסקית או פרטית. אך מדובר על טענה, שגם היא אינה תואמת את המציאות. כיום, ניתן להטמיע ברכבו של העובד פתרונות טכנולוגיים פשוטים וזולים שיאפשרו לו לסמן כל נסיעה כעסקית או פרטית, כך שהוא ישלם מס רק על הנסיעות הפרטיות. מן הראוי שרשות המיסים תביא לידיעת ציבור מחזיקי הרכב הפרטי את הבשורה הזו, את האפשרות שנתונה להם להותיר בסוף החודש עוד מספר של מאות שקלים בכיסם.
הכותב הוא רו"ח ועו"ד, מנכ"ל חברת SAVETAX שעוסקת בהפחתת שווי שימוש ברכב